אדם ששכח לבער מעשרות בזמן הביעור

שאלה

מה יעשה אדם ששכח ולא ביצע ביעור מעשרות בזמנו, ונותר בידו מטבע של מעשר שני?

תשובה

בשאלה זו הסתפק ה'מנחת חינוך' (מצווה תרז):

אינו מבואר אם לא ביער המעשר שני... אם הם מתבערים אחרי זה, או אפשר דביטל המצווה אם עבר הרגל.

צדדי הספק תלויים בהגדרת ביעור מעשרות:[1] האם ביעור מעשרות הוא בכלל מצוות תרומות ומעשרות, שבה מצווה האדם לתת את מעשרותיו לראויים לקבלם, וקבעה התורה תאריך יעד סופי לנתינתם,[2] או שמא הגדרת הביעור היא מצווה בפני עצמה[3] שעניינה הוא חובה שהפרי יהיה מבוער בזמן הביעור?[4]

במקרה שעבר זמן הביעור ונותרו ביד האדם פירות של מעשר שני שלא התבערו או מטבע של מעשר שני שלא פדה אותו, רבים הם הסוברים שפירות אלו ומטבע זה מוגדרים כאיסורי הנאה שיש לכלותם מן העולם.[5] שיטה זו מבוססת על הגדרת מצוות ביעור כמצווה בפני עצמה, ובה חלה חובת ביעור על הפירות עצמם, ואם עבר זמן המצווה ולא קיימה, עובר האדם על מצוות עשה. כמו כן לשיטה זו חל איסור בעצם הפירות שלא ניתן לפדות אותם כלל,[6] וכן לא ניתן לחלל את קדושת המטבע על פרוטה או על סוכר,[7] ויש לשחוק את המטבע או לזרוק אותו לים.[8]

אולם שיטת ה'חזון איש' היא שאין הפירות או המטבע נאסרים בהנאה. לשיטתו, כיוון שהגדרת הביעור היא חלק ממצוות תרומות ומעשרות והינה תאריך יעד לנתינתם, הרי זה דומה לדין 'בל תאחר' בקרבנות, שגם אם לא הביא אדם את קרבנו למקדש, הוא אומנם עבר על 'בל תאחר', אך עדיין יכול להביא את קרבנו.[9] לשיטה זו, אף שעבר זמן הביעור, הוא יכול לחלל את המטבע על פרוטה או על סוכר.

למעשה, אם נותר ביד האדם מטבע של מעשר שני שלא ביערו בזמן הביעור – עליו לשחוק את המטבע ולאבדו מהעולם.[10]

 

[1].     ראה: האדר"ת, אחרית השנים, דבר אליהו ס"ק ל.

[2].     חזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה נראה דאינו.

[3].     מנחת חינוך, מצווה תרז; ערוך השלחן, הל' מעשר שני סי' קלו סעי' ב.

[4].     תורת הארץ, ח"א פ"ג אות פב.

[5].     רש"ס, מעשרות פ"ה ה"ה ד"ה כדי שיהא; גר"א, שם ד"ה ויתוודה; שער המלך, הל' מאכל"א פ"י הט"ז; תורת הארץ, ח"א פ"ג אות נד; האדר"ת, אחרית השנים דבר אליהו ס"ק כו, בדעת הרמב"ן.

[6].     תורת הארץ, ח"א פ"ג אות פב.

[7].     ביחס לדין חילול על סוכר, ראה: התורה והארץ ח"ה עמ' 33 הערה 5.

[8].     גרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סי' עא אות ל; כרם ציון, הל' ערלה פי"ט סעי' יא גידולי ציון אות כו).

[9].     חזון איש (דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה ונראה שאם; קונטרס הל' תרו"מ, בתוך: דרך אמונה ח"ג עמ' 756); דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ס"ק כו. ראה גם: האדר"ת, אחרית השנים דבר אליהו ס"ק כט, בדעת התוספות ראש השנה ד ע"א ד"ה ומעשרות, אך מהמשך דבריו ניכר שלא הכריע בשאלה זו.

[10].   ראה: הלכות הארץ (תשע"ז), עמ' 70 סעי' ז. אולם ראה: הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ ח"ה עמ' 42 סעי' יד, שכתב שהדבר נשאר בספק, כדעת המנחת חינוך.

הרב נתנאל אוירבך |