הכשר כלי שבישלו בו תרומה

שאלה

הפרשתי תרומות ומעשרות מתפוחי אדמה שברשותי, ובטעות בישלתי את התרומה שהפרשתי. כיצד יש להכשיר את הסיר?

 

תשובה

בגמרא בזבחים (צו ע"א) הובאה תוספתא:[1]

קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב, ואם בישל בנותן טעם. תרומה, לא יבשל בה חולין, ואם בישל בנותן טעם.

מגמרא זו משמע שדין אחד לבשר בחלב ולתרומה, ואין לבשל בקדרה שבישלו בה אחד מאלו עד שיכשירה, וכך עולה מהמשך הסוגיה בגמרא. הרמב"ם[2] העתיק את התוספתא והוסיף: 'ואם שטף את הקדרה במים או ביין הרי זה מותר לבשל בה', ולפי דבריו קדרה זו אינה צריכה הגעלה אלא שטיפה בלבד.[3] רבים[4] תמהו על פסק הרמב"ם, ומהם שהקשו כיצד פסיקה זו מתיישבת עם הגמרא הנ"ל המצריכה הגעלה לכלי. הרמב"ם בעצמו נשאל שאלה זו מאת חכמי לוניל,[5] והשיב שבפסיקתו סמך[6] על המשנה בתרומות:[7]

המערה (תרומה) מכד לכד ונוטף שלש טפים נותן לתוכה חולין, הרכינה ומיצה הרי זו תרומה.

ופירש משנה זו[8] שאם עירה תרומה מהכד, וכשסיים לערות חיכה גם שינטפו הטיפות האחרונות, אינו חייב לנגב את הכלי עד שלא תישאר בו אף לחלוחית, אלא רשאי להכניס לכד זה חולין, אע"פ שאם היה מטה את הכד היה רואה שנותרו בו טיפות.[9] ממשנה זו למד הרמב"ם[10] קל וחומר, שאם היין הנשאר בקדרה אינו מדמע אע"פ שיש בו ממש, ואילו היה מטה את הכד היה דינו כתרומה, ודאי שלתרומה הבלועה בכלי די בשטיפה.[11] בהסבר דבריו הרחיב 'ערוך השלחן'[12] שלדעתו יש להקל כשהכלי בלע היתר ('היתירא בלע') כתרומה, קודשים ואף בשר או חלב, לעומת בליעת איסור שאין להקל בה. אמנם, רוב הפוסקים[13] חלקו על פסיקת הרמב"ם וכתבו שיש להגעיל כלי שבישלו בו תרומה, וכך יש לנהוג למעשה.

 

[1].    תוספתא תרומות פ"ח הט"ז.

[2].    רמב"ם, הל' תרומות פט"ו הי"ט.

[3].    יש שהסבירו שהתיר בשטיפה רק בכלי שאינו בן יומו, ראה: חלקת יואב, יו"ד סי' יב ד"ה מעתה; ערוך השלחן, יו"ד סי' צג סעי' ט.

[4].    ראב"ד, הל' תרומות פט"ו הי"ט; רשב"א, ב"ב פז ע"ב ד"ה ורמינהו; כפתור ופרח, פ"ה דיני הגעלה ד"ה והרב בעל העיטור.

[5].    שו"ת הרמב"ם (מהד' בלאו) סי' שדמ; פאר הדור סי' לז. הובא בכס"מ, הל' תרומות פט"ו הי"ט.

[6].    יש שניסו ליישב את הגמ' בזבחים לפסיקת הרמב"ם, ראה: מהר"י קורקוס, הל' תרומות פט"ו הי"ט, בפירוש השני; רדב"ז, שם. אמנם מתשובת הרמב"ם משמע שלדעתו הגמ' בזבחים סותרת את המשנה בתרומות והוא סמך על המשנה.

[7].    תרומות פי"א מ"ח.

[8].    רמב"ם, פירוש המשנה שם.

[9].    ביחס לטעם המשנה ששאריות התרומה מותרות, ראה שבת הארץ, מהד' מכון התורה והארץ, פ"ה ה"ג הערה 14.

[10].   שו"ת הרמב"ם, שם.

[11].   ראה פרי חדש, יו"ד סי' קכב ס"ק ג, שכתב 'שאין לדבריו שורש ועיקר' ובפרי תואר, שם ס"ק ה ניסה ליישב את דברי הרמב"ם.

[12].   ערוך השלחן, יו"ד סי' צג סעי' ג- יב; ביחס לטעם הרמב"ם ראה עוד בשו"ת הרשב"א, ח"א סי' רכב.

[13].   רש"י, זבחים צו ע"ב ד"ה מריקה; תוספות, שם ד"ה לא צריכא; ראב"ד, הל' תרומות פט"ו הי"ט; רשב"א, ב"ב פז ע"ב ד"ה ורמינהו; ריטב"א, ב"ב שם; כפתור ופרח, פ"ה דיני הגעלה ד"ה והרב בעל העיטור; פר"ח, יו"ד סי' קכב ס"ק ג; חלקת יואב, יו"ד סי' יב ד"ה מעתה; ערוך השלחן, יו"ד סי' צג סעי' יב.

הרב שי לוי |