הפרשת תרומות ומעשרות ב'נוסח קצר'

שאלה

האם ניתן לכתחילה להפריש תרומות ומעשרות ולומר 'כל התרומות והמעשרות יחולו כפי הנוסח שברשותי'?

 

תשובה

אכן ה'חזון איש'[1] חידש שהדבר אפשרי במקרה שלאדם אין נוסח הפרשה בידו, וזו לשונו:

מי שיש לו נוסח כתוב להפרשת תרומות ומעשרות על פי חכם, והוא בדרך ואין בידו הנוסח ואינו בקי להפריש, ייקח יותר מאחד ממאה (מן הפירות) ויאמר שיחול הכול כמו שכתוב בנוסחו כדת.

וכדבריו פסק בשו"ת 'מנחת יצחק'.[2] את הצעתו הוא מבסס על דעת 'יש אומרים' ברמ"א,[3] שאדם יכול לעשות הסכם שיחול רק בתנאי מסוים ולומר שהתנאי יחול 'כתנאי בני גד ובני ראובן'. ה'חזון איש מדייק מכך שהוא הדין גם כשרוצה להפריש תרומות ומעשרות ולומר שהם יחולו כפי 'הנוסח שברשותי'. אולם הגרצ"פ פרנק זצ"ל[4] דחה הצעה זו וסבר שהפרשה כזו אינה חלה אפילו בדיעבד. לדעתו אין להשוות זאת לדברי הרמ"א ביחס למשפטי התנאים, שם מי שעושה את ההסכם מסייג במפורש ואומר את התנאי בשעת עשיית ההסכם. דעת 'יש אומרים' הנ"ל, שאפשר לומר שהתנאי יחול 'כתנאי בני גד ובני ראובן', אינה מייתרת את התנאי עצמו, אלא רק מתייחסת לניסוח התנאי שתקף מבחינה הלכתית, לאמור שיהיה 'תנאי כפול', שיהיה ה'תנאי קודם למעשה' וש'הן קודם ללאו'. לעומת זאת הצעת ה'חזון איש' מדברת על אדם שרוצה שגם עצם ההפרשה תחול על פי הנוסח שברשותו, וזה אינו מועיל אפילו במשפטי התנאים. הדבר דומה לאדם שעשה הסכם ואמר: 'ההסכם יחול על פי התנאי שכתוב בפנקסי', והדבר אינו מועיל.[5]

בנוסף לכך ה'חזון איש' עצמו מסייג את היתרו בכמה תנאים:

א. הוא מציין שההיתר נאמר כאשר האדם בדרך ואינו יכול להשיג נוסח הפרשה. משמע מדבריו שאדם שיש ברשותו נוסח כתוב, חייב לומר נוסח הפרשה שלם.

ב. ההיתר נאמר כשהאדם מבין לפחות את עקרונות הנוסח שבסידורו, אך אם הוא אינו מבין – צריך שיאמר נוסח מלא.[6]

ג. לעיתים קיימים בביתו של אדם שני נוסחי הפרשה. באחד מצוינים המעשרות בחלק העליון והתחתון של הפירות, ובאחר הם מצוינים בצפון ובדרום. במקרה כזה גם לדעת ה'חזון איש' הוא צריך לומר בפירוש לאיזה נוסח הוא מתכוון.

למעשה גם כשאדם נמצא ללא נוסח, הוא צריך לומר את נוסח ההפרשה במלואו, ואף רצוי שאדם יידע את נוסח ההפרשה בעל פה. אמנם בדיעבד, כאשר ישנם אנשים שבלאו הכי אין מי שמפריש בעבורם, כגון זקנים וחולים, וללא 'נוסח קצר' הם כלל לא יפרישו תרומות ומעשרות, כי אז ניתן ללמד אותם להפריש בנוסח הקצר, ובתנאי שהם יבינו לכל הפחות את מהותו של נוסח ההפרשה.

 

 

 

 

[1].   חזו"א, דמאי סי' טו ס"ק ו.

[2].   שו"ת מנחת יצחק, ח"א סי' פה.

[3].   רמ"א, אבה"ע סי' לח סעי' ג, בשם 'יש אומרים'.

[4].   שו"ת הר צבי, זרעים ח"א סי' מח. חשוב לציין שאף שבספר לא נכתב למי מיועדת התשובה. שמענו מפי הרב אחיה אמתי משדה אליהו, שהתשובה הופנתה אל מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. הרב אחיה אמיתי שמע מפי הרצי"ה קוק זצ"ל, שהפסק של הגרצפ"פ נכתב בעקבות מאמר של הרב זוין זצ"ל על החזו"א בו הוא פרסם את חידוש החזו"א בהקשר לנוסח ההפרשה. הרב צבי יהודה זצ"ל תמה על כך, והראה זאת לרב פרנק זצ"ל אשר הסכים עם תמיהתו, ובעקבות כך כתב הגרצפ"פ את התשובה הנ"ל.

[5].   אמנם בשו"ת אור לציון, יו"ד סי' כד, אף שהסכים עם הקושיה, הביא ראיה אחרת לדברי החזו"א מהלכות שבועות, ועדיין ניתן לדחות את ההשוואה להלכות שבועות.

[6].   כפי שלמד מדבריו בשו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תרסז. משמע מדבריו שניתן להקל בהפרשה של אדם שאינו מבין את הנוסח, אך בתנאי שהוא אומר את הנוסח המלא. גם בשו"ת לב אהרן בוארון, ח"ב יו"ד סי' יח, אחרי שדן בהרחבה ליישב את שיטת החזו"א, פסק למעשה שאין לשנות מהנוסח הרגיל אלא בשעת דחק גדול, וגם אז לדעתו צריך לפרט יותר ממה שכתב החזו"א.

הרב אהוד אחיטוב |