הפרשת תרו"מ סמוך לגיל בר-מצוה

שאלה

ילד שהגיע לגיל 12 (וכן ילדה שהגיעה לגיל 11), האם מותר להוריו לבקש ממנו שיפריש תרו"מ בביתם?

תשובה

 

א. ילד קטן אינו יכול להפריש תרו"מ; ואף בדיעבד אין תרומתו תרומה[1].

ב. ילד בגיל של שנה אחת לפני הבר-מצוה - נדרו נדר והקדשו הקדש, אם הוא מבין למי נדר ולמי הקדיש[2], והוא נקרא "מופלא הסמוך לאיש"[3].

ג. כמו כן נאמר במשנה (תרומות פ"א מ"ג) שמופלא הסמוך לאיש - תרומתו תרומה[4], אם אכן הוא מבין את משמעות הדבר[5].

ד. יש אומרים שלכתחילה אסור לו לתרום[6].

ה. התוס' (גיטין סה ע"א ד"ה ופדו) מבארים שכשם שהמופלא הסמוך לאיש יכול לתרום, כך הוא יכול לחלל מעשר שני לעצמו[7]. ולמרות שאין זו פעולה של הקדשה הדומה לנדר.

ו. מדברי התוס' ניתן ללמוד שקטן יכול להפריש גם מעשר ראשון ומעשר עני, למרות שאין בהם קדושה[8].

ז. לפי ההלכה, קטן אינו יכול להתמנות כשליח[9]. ועל כן יש מחלוקת בין הפוסקים בדינו של קטן שהוא "מופלא הסמוך לאיש", אם הוא יכול להיות שליח להפרשת תרו"מ בפירות שאינם שלו[10].

ח. כמו כן ישנה בעיה אם קטן כזה יכול לחלל מעשר שני לצורך אדם אחר[11].

ט. לכן, מי שרוצה לתת לקטן כזה להפריש עבורו תרו"מ[12], צריך להקנות לו את הפירות כדי שיוכל לתקן אותם כדין[13].

י. בכל מקרה צריך לוודא שהילד יודע ומבין היטב כיצד לבצע את ההפרשה כהלכ



[1] תרומות (פ"א מ"א); רמב"ם (תרומות פ"ד ה"ב); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ל). ובירושלמי (תרומות שם) הובא לכך לימוד מן הפסוק.

[2] נדה (מה ע"ב); רמב"ם (נדרים פי"א ה"ד, נזירות פ"ב הי"ג); שו"ע (יו"ד סי' רלג סעי' א).

[3] 3. תמורה (ב ע"ב).

[4] רמב"ם (תרומות פ"ד ה"ה); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' לג). עפ"י נדה (מו ע"ב), שם נאמר שמופלא הסמוך לאיש דאורייתא.

לדעת הגר"א (ס"ק עח), מופלא הסמוך לאיש אינו יכול לתרום כלל, ואין הלכה כר' יהודה במשנה בתרומות.

[5] כ"כ המשנ"ר (תרומות פ"א מ"ג ד"ה ומשבא) והתפא"י (הלכתא גבירתא שם) עפ"י מה שנאמר בענין נדרים (נדה מה ע"ב), למרות שהרמב"ם והשו"ע לא הזכירו את התנאי הזה בדיני תרו"מ. ובספר "הלכות והליכות בר מצוה" (להרב בנימין אדלר, פרק יא הע' 36) כתב בשם ס' "הר-בשן" (עמ' צח) שמעשה ההפרשה מוכיח שיודע מהי הפרשת תרו"מ. וצ"ע, שהרי עינינו הרואות גם אנשים מבוגרים המפרישים תרו"מ מבלי להבין מה הם אומרים ומה משמעות ההפרשה.

[6] כ"כ הר"ש, הריבמ"ץ והרע"ב (תרומות שם ד"ה רבי) בדעת ר' יהודה במשנה, ומסתבר שהוא הדין לר' יוסי. וכן פסק התפא"י (הלכתא גבירתא שם). אלא שצ"ע בטעם הדבר. אך הרמב"ם כתב בתשובה (סי' צח) שלא ראוי שהקטן יתרום, ומשמע שאין בכך איסור מצד הדין.

[7] ובאשר לאחרים, ישנה בעיה קניינית, שכן אין בכוחו של הקטן לזכות לאחרים במקום שאין דעת אחרת מקנה.

[8] וכן כתב במעדנ"א (פ"ד ה"ה אות א ד"ה והנה) עפ"י מנ"ח (מצוה תעט, הוצאת מכון ירושלים אות ז) שכתב שמופס"ל שנדר לצדקה - נדרו נדר, למרות שאין בזה קדושה. ואילו הרוגאצ'ובי (צפנת פענח הל' מתנו"ע עמ' 88 ע"ב) כתב שמכיון שהפרשת מעשר היא תיקון גרידא ולא הקדש - אינה מועילה במופס"ל; בעוד שחילול מע"ש כמוהו כהקדשה.

ולכאורה יש לומר שאינו מועיל, מפני שזהו מעשה קנין. אך בתוס' (פסחים לח ע"א ד"ה אתיא) מבואר שהלויים והעניים שותפים כבר בטבל, וא"כ ההפרשה רק מבררת את חלקם ולא יוצרת בעלות חדשה.

ועי' תשובת מרן הרב קוק זצ"ל ("התורה והארץ" ח"ב עמ' 15-18), שדן במופלא הסמוך לאיש, אם יש תוקף מדאורייתא לכל מצוה שהוא מקיים באמירה.

[9] ב"מ (ע"א ע"ב); שו"ע (חו"מ סי' קפח סעי' ב).

[10] לדעת הנוב"י (תנינא, אה"ע סי' נד), המנ"ח (מצוה תקז), החלת-לחם (סי' ז סעי' ד) והישועות מלכו (קרית ארבע תרומות פ"ד ה"ב), קטן כזה אינו יכול להיעשות שליח לשם כך, כי בכל דיני התורה אין שליחות לקטן.

לדעת הגרצ"פ פראנק (הר צבי או"ח ח"ב סי' א), מכיון שמופלא הסמוך לאיש יכול לתרום, יכול הוא גם להיות שליח להפרשה. וכתב שכן דעת המהרש"א (גיטין ס"ה ע"א), הכתב-סופר (גיטין שם) והאומץ-יוסף. וכן משמע מהירושלמי (תרומות פ"א ה"א). וכ"כ: האדר"ת (קונט' "עובר אורח" בסוף ס' ארחות חיים, סי' תקו); כרם ציון (פרק כט, גידולי ציון ס"ק ב). וכ"כ במעדנ"א (פ"ד ה"ה אות ב) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' כח) לענין הפרשה בזה"ז, שהיא מדרבנן.

ועי' ערוה"ש (סי' סג סעי' יד) שהסתפק בשאלה זו.

הגרצ"פ פראנק (שם אות א ד"ה אולם) מוסיף שלסוברים שבהפרשת תרו"מ אין צורך בשליחות ודי בנתינת רשות (עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית, פרק ג הע' 6, וכן במאמרנו "הפרשה ללא מינוי", "התורה והארץ" ח"ג עמ' 255 ואילך) - אין בכך בעיה אף אם אין שליחות לקטן.

[11] עי' תוס' (גיטין שם) שכתבו שלסוברים שקטן אינו זוכה לאחרים, אינו יכול לפדות עבורם מעשר שני, שכן בכך הוא מוציא את המעשר מלהיות ממון גבוה ומכניס אותו לרשות בעל הפירות. וכתב במעדנ"א (שם אות ב) שמכיון שדעה זו נפסקה להלכה, אכן אין הקטן יכול לזכות לאחרים. והוכיח מן הרמב"ם (הל' מע"ש פ"ה ה"ח). אך ברמב"ם שם מפורש שבמעשר מדבריהם, כגון שגדל בעציץ שאינו נקוב - מותר. וא"כ ה"ה בזה"ז. אלא שהדבר תלוי במחלוקת בענין "ברירה" (עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית", פרק טז סעי' 1-2).

[12] עי' מאמרו של הרב יגאל הדאיה ("אמונת עתיך" 3 עמ' 27) בענין הפרשת חלה ממצות ביו"ט.

[13] עפ"י חלת-לחם (סי' י סעי' ז). וכ"כ שו"ת ציץ הקודש (ח"א סי' יט) בשם מהרי"ל דיסקין.

הרב עזריאל אריאל | ניסן-אייר תשנ"ז גליון 16