שאלה

קיבלתי פירות והפרשתי תרומות ומעשרות מספק ללא ברכה. לאחר כמה דקות נודע לי שהפירות היו טבל ודאי. האם ניתן להישאל על ההפרשה הראשונה על מנת להפריש שוב כראוי בברכה?

תשובה

כידוע, ברכות אינן מעכבות את קיום המצווה, ולכן ההפרשה קיימת, אלא שאינה דומה עשיית המצווה עם ברכה לעשייתה ללא ברכה,[1] ולפיכך ראוי להתאמץ לקיים את המצווה עם ברכתה.

א. ברכה לאחר קיום המצווה

בגמ' (פסחים ז ע"ב) מובא: 'כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן'. נחלקו הראשונים במקרה שלא בירך קודם עשיית המצווה: יש שכתבו[2] שהפסיד את הברכה, ואין לברך לאחר המצווה מפני שכבר קיים אותה, ויש שכתבו[3] שדין הגמרא הוא רק לכתחילה, ובמקרה ששכח יכול לברך אף לאחר עשיית המצווה. למעשה הכריעו האחרונים[4] שאין לברך, וכך יש לנהוג.[5]

ב. שאלה על ההפרשה כדי לברך בהפרשה השנייה

בשאלה  אם מותר להישאל על ההפרשה הראשונה כדי להפריש שוב בברכה, נחלקו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והרב אליעזר מנחם שך:[6] לדעת הרב קנייבסקי אין להישאל מסיבה זו, ואדרבה, אם יישאל, הרי הוא גורם לברכה שאינה צריכה, ולדעת הרב שך אין לחשוש לברכה שאינה צריכה, וניתן להישאל כדי לקיים את המצווה עם ברכתה.

על מנת לענות על שאלה זו נקדים בקצרה ביחס למחלוקת היסודית בעניין שאלה על הפרשה. כתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד הי"ז):

המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.

וכך פסק הרמ"א[7] ביחס לחלה שהתערבה בחולין. אומנם הט"ז[8] כתב שאין להישאל במקרה כזה אלא רק במקרה שהחרטה היא על עיקר ההפרשה, אבל נראה שהוא דעת יחיד ומותר להישאל.[9] ביחס לברכה בהפרשה השנייה נחלקו האחרונים: יש שכתבו[10] שאין לברך על ההפרשה השנייה, ויש שכתבו שיש לברך,[11] וכיוון שספק ברכות להקל, למעשה אין לברך.[12] על פי דברים אלו כתבו האחרונים[13] שאין לברך במקרה שלנו, משום שבכל שאלה על הפרשה, המנהג הוא לא לברך בהפרשה השנייה. אם כן כאן, שכל הסיבה שבגינה הוא נשאל היא הברכה, אין לו להישאל, מפני שלא יתקן כלום בהפרשתו השנייה. ויש שכתבו[14] שלא יישאל, משום שברכות אינן מעכבות.

למעשה, במקרה שלא בירך על הפרשת תרומות ומעשרות, אין לברך לאחר קיום המצווה וכן אין להישאל כדי לברך בפעם השנייה.

 

[1].    ראה תבואות שור, סי' יט ס"ק יז, שנכון אפילו לגרום לברכה שאינה צריכה מלהימנע מלברך על עשיית המצווה, וכעין זה בשו"ת רב פעלים, או"ח סי' ה.

[2].    רמב"ם, הל' ברכות פי"א ה"ה-ה"ו; שו"ת הרא"ש, כלל כו סי' א.

[3].    אור זרוע, הל' קריאת שמע סי' כה, והוכיח דבריו מטבילת גר המברך לאחר הטבילה משום שלפניה אינו יכול לברך, וכתב שהוא הדין לשוכח לברך; אוהל מועד, שער הברכות דרך א נתיב ב ד"ה והר"מ מצריך.

[4].    ש"ך, יו"ד סי' יט ס"ק ג; פרי חדש, או"ח סי' תלב ס"ק א ד"ה על ביעור; משנה ברורה, סי' קסז ס"ק מח; שם, סי' תרנא ס"ק כד; שם, סי' תרעו ס"ק ד.

[5].    בעניין ברכה לאחר שיעור זמן של תוך כדי דיבור מעשיית המצווה, ראה: ריטב"א, פסחים ז ע"ב ד"ה כל המצות; שם בשם הרא"ה ע"פ הירושלמי, שיכול לברך; פרי חדש, יו"ד סי' יט ס"ק ג, בדעת הרמב"ם, שיש לברך משום שתוך כדי דיבור כדיבור דמי לעניין ברכות. ואילו ראה פלתי, יו"ד סי' יט ס"ק ג, שלא יועיל לברך אפילו בתוך כדי דיבור, שהרי נגמרה עשיית המצווה.

[6].    כך הובא בשו"ת מנחת יצחק, ח"ט סי' קיח.

[7].    רמ"א, יו"ד סי' שכג סעי' א.

[8].    ט"ז, יו"ד סי' שכג ס"ק ב.

[9].    נקודות הכסף, שם; ברכ"י, שם ס"ק א; ערוך השלחן שם סעי' יד; שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' כא אות יא.

[10].  שו"ת הלכות קטנות, ח"א סי' מח, וטעמו שהברכה שבירך על ההפרשה הראשונה תועיל אף להפרשה השנייה. וצ"ע על הסבר זה, שהרי בשאלה נעקרה ההפרשה הראשונה לגמרי וחזרה העיסה לטבלה. וברכ"י כתב כן מטעם אחר, שבזה חוששים לט"ז שלא מועילה שאלה, ולכן לא יברך.

[11].  שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' שכ; דרך אמונה, הל' תרומות פ"ד ס"ק קפד.

[12].  שו"ת יביע אומר, ח"א יו"ד סי' כא אות יב.

[13].  שו"ת מנחת יצחק, ח"ט סי' קיח; שו"ת שבט הלוי, ח"י סי' קצד.

[14].  שו"ת שבט הלוי, שם; דרך אמונה, הל' תרומות פ"ב הט"ז ציון ההלכה ס"ק תלב.

הרב שי לוי |