תנאי בתרומות ומעשרות

שאלה

האם ניתן לעשות תנאי בתרומות ומעשרות, שכל הפירות שיתחילו להרקיב יהיו מעשר (מעכשיו)?

תשובה

בתרומות ומעשרות יש שאלה עקרונית, האם בזמן הזה, הפרשה על ידי 'ברירה'[1] מועילה או לא. המחלוקת היא האם תרומות ומעשרות הם ככל איסור דרבנן, שמועילה בו 'ברירה', או שמא כיוון שהם מעיקר דין תורה, לא מועילה בהם 'ברירה'. את סיכום השיטות אפשר למצוא בספר 'הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית', עמ' 116.

יש מקרים שייוודע אלו פירות הרקיבו, ואז כאמור, ההלכה תלויה בשאלה האם אפשר להפריש על ידי 'ברירה'. אך יש מקרים שלא ייוודע אלו פירות הרקיבו, למשל כשרוצים להשתמש בנוסח ההפרשה כדי להפריש מכל הפירות במדינת ישראל. במקרה זה יש שאלה נוספת, האם 'ברירה' בדבר שלעולם לא יוכר ולא ייוודע, מוגדרת 'ברירה' כלל. לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (אפרושי מאיסורא סי' ד אות א) דבר שמופרש ב'ברירה' שלא יוודע לעולם, אינו 'ברירה' כלל, ואין ההפרשה חלה. ועל כן במקרה זה, הפרשה על הפירות שעתידים להרקיב אינה 'ברירה' כלל. אולם דעת החזו"א שגם במקרה שלא ייוודע לאדם מה הולך לאיבוד, זה ייחשב 'ברירה',[2] ולדעות שאפשר להפריש על ידי 'ברירה', במקרה כזה 'יש ברירה', ומועילה ההפרשה.



[1] כשאומר את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, הפירות שעתידים להרקיב אינם מבוררים ואין יודעים אלו הם והיכן הם מצויים. התנאים והפוסקים אחריהם, נחלקו האם על אף זאת אפשר להפריש, וכשיתברר אלו פירות הרקיבו - יחולו המעשרות למפרע.

[2] אך לחזו"א (דמאי סי' ט ס"ק יג), אין להפריש על ידי 'ברירה' גם בזמן הזה.

הרב יהודה הלוי עמיחי | אייר תשע"ה