עד כמה ניתן לשאול את האשה בענייני צדקה והלוואה ?

שאלה

שלום לכת"ר.
כידוע בזמן הזה חלק (או לפעמים יותר מכך) מההכנסות המשותפות של בני הזוג מקורן באשה.
והובן מכת"ר שעל כן אין הבעל יכול לתת צדקה בשיעור ניכר אם זה לא על דעת האשה, למשל הוראת קבע בה הבעל מפריש כל חודש סכום של כ שלוש מאות שקל לצדקה או יותר נראה כמשהו שצריך להיות גם בידיעת האשה. וכך נראה הדבר שזה גם בהלוואה אע"פ שלא שמענו את דעת הרב בנושא.
שמעתי דעה נגדית ש"מה שקנתה האשה קנה הבעל" ושגם בזמנם הנשים היו עובדות, למשל הכינו שמן בבית והבעל היה מוכר בחוץ, כך שלפי דעה זו המציאות לא השתנתה ולמעשה הבעל לא צריך לשאול את אשתו בענייני צדקה ולכן.
א. האם מותר לבעל לתת צדקה בזמן הזה בשיעור ניכר שלא על דעת אשתו וללא ידיעתה מכיוון שאם תדע עלול הדבר לפגוע בשלום בית, לא בשל היותה צרה במצוות צדקה אלא בשל דאגתה הכנה לתקציב המשפחתי?
ב. האם בענייני הלוואה ששם יש מצווה מפורשת להלוות ("אם" בלשון חובה לתת) מותר לבעל להלוות שלא בדעת אשתו?

בכבוד התורה

תשובה

בעבר האשה לא התמצאה בענייני כספים וסמכה על הבעל.
אך גם בזמן הגמרא יעצו חז"ל להתיעץ עם האישה
בימינו השתנו הטבעים. נשים מבינות בענייני כספים לא פחות מגברים. הן מרגישות את עצמן שותפות מלאות, ובצדק, הן שותפות כיום בפרנסת המשפחה יותר מבעבר.
בעל שיסתמך על הדין הפורמאלי של מה שקנתה אישה קנה בעלה ולא יתיעץ אתה בכל הוצאה יהרוס במו ידיו את חיי המשפחה. ומי שיעץ לו כך לא מבין מהי משפחה בימינו. משום שלום בית, שדוחה איסורי תורה, אין לשמוע לו!
ולכן מן הראוי להתיעץ עם האישה לפני כל נתינה משמעותית, בפרט מכיון שנשים מרויחות ישירות כסף לא דרך בעליהן מן הרצוי והראוי שכל סכום כסף שיוצא ע"י המשפחה ע"מ למנוע אפילו תרעומת קלה באחד הצדדים.

הרב יעקב אריאל |