התשובה
כאשר קבלן חותם על חוזה במחיר מסוים ומבקש לשנותו בשל התייקרויות, עלינו לבחון את העיתוי והנסיבות. ההלכה קובעת שאם נתגלתה טעות בזמן חתימת החוזה, והמחיר נמוך בשישית מהמקובל בשוק, יכול הקבלן לחזור בו מהעסקה ולדרוש תיקון המחיר מטעם הונאה.[1] דין זה חל רק כאשר הטעות הייתה קיימת בזמן החתימה על החוזה, אך כאשר חל שינוי במחיר לאחר חתימת החוזה, הוא מחייב, והקבלן אינו יכול לחזור בו.[2] עם זאת, למלחמה יש דין מיוחד - 'מכת מדינה', ולכן יכול הקבלן לחזור בו מההסכם המקורי, כמו באונס של מחלה.[3] במצב כזה, ההלכה קובעת ש'ידו על העליונה', כלומר יכול הקבלן לעצור את העבודה ולבקש תוספת על החוזה, ואם אין הסכמה רשאי הקבלן לסיים את העבודה ולקבל תשלום על פי הערכת שמאי מקצועי שיקבע את שווי העבודה.
18. בחירת מקום דיון בתביעה ממונית / הרב אריאל בראלי
שאלה | תבעתי אדם שחייב לי כסף לדין תורה בעיר מגורינו, אך הוא מעוניין לדון בבית דין אחר שבו עלות פתיחת התיק יקרה יותר באופן משמעותי. האם אני חייב להסכים לדרישתו?
תשובה | בנושא בחירת מקום הדיון, קיימים הבדלים בין הדין המקורי בגמרא לבין המנהג הרווח כיום. על פי הדין, לתובע ישנה הזכות לבחור בית דין מומחה יותר. הגמרא (סנהדרין לא ע"א) אף מציינת שאין זה הוגן שהתובע ייאלץ לשאת בהוצאות מיוחדות כדי להגיע לבית הדין של הנתבע: 'מי שנושה בחברו מנה, יוציא מנה על מנה?'. אולם, הרמ"א[4] מציין שהמנהג כיום שונה, וכל עוד קיים בית דין בעיר מגוריהם, אף צד אינו יכול לכפות על הצד השני להתדיין בבית דין אחר, כאשר פסיקה זו בעצם קובעת כי הנתבע הוא זה שקובע את מקום הדיון.[5] ה'כנסת הגדולה'[6] מסביר כי מנהג זה נועד למנוע מחלוקות בין הצדדים בשאלה איזה בית דין נחשב חשוב יותר, להגביר את הסיכוי שהנתבע יציית לפסק הדין, ולמנוע מצב שבו התובע מנצל את כוחו וסוחט את הנתבע שיעדיף לשלם ובלבד שלא לטרוח. לכן, במקרה שבו הנתבע בוחר בית דין שעלות פתיחת התיק בו יקרה יותר, נראה כי אינו רשאי לכפות זאת על התובע, שכן הדבר עומד בניגוד לעקרון ההגנה מפני ניצול.[7] עם זאת, אם קיימת סיבה מהותית המצדיקה את העברת הדיון לבית הדין של הנתבע, כגון התמחות בתחום הספציפי של התביעה, והדבר מקובל על הדיינים שבחר התובע, ייתכן שלא יוכל להתנגד לכך.[8]
לסיכום, ככלל, הנתבע אינו יכול לחייב את התובע להתדיין בבית דין שבו ההוצאות יקרות יותר, אלא אם יש לכך הצדקה מיוחדת המקובלת על הדיינים.
[1]. שו"ע, חו"מ סי' רכז סעי' לו.
[2]. שו"ע, חו"מ סי' רכז סעי' ט.
[3]. שו"ע, חו"מ סי' שלג סעי' ה.
[4]. רמ"א, שו"ע חו"מ סי' יד סעי' א.
[5]. הגר"א ציין ששורש המנהג טמון בכלל היסודי של המוציא מחברו עליו הראיה (סימן יד, יח).
[6]. כנסת הגדולה, חו"מ סי' יד אות כא.
[7]. עיין תרומת הדשן, פסקים וכתבים סי' פז שכתב: 'הם נתבעין עבור דבר מועט ומשיבין לאמר נטעון למרחקים עבור זה, ונמצא שהיה מוציא מאתים על מנה. אומר דמילתא דפשיטא דאין להניח להם לדחות ולענות הדין ע"י טענות הללו, וכל כה"ג אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'.
[8]. וכן הסכים הרב דוב ליאור שליט"א והוסיף שבמקרה זה עומדת בפני הנתבע האפשרות להידיין בבית הדין היקר יותר ובלבד שהוא ייקח על עצמו את ההפרש בין האגרות של בתי הדין, ואם הנתבע מסרב הרי שניתן להוציא כנגדו כתב סירוב.
