הוצאת חומר תורשתי מנפטר לשם זיהוי או לשם הזרעה

שאלה

האם מותר להוציא מנפטר או נפטרת חומר תורשתי לזיהוי חלל, לקביעת אבהות או לתרומת זרע?

תשובה

הרב ד"ר מרדכי הלפרין | שבט תשע"ה

א. נטילת זרע או ביצית מן הנפטרים

אם הייתה הסכמה מפורשת  מן הנפטר או הנפטרת בעודם בחיים – מותר ליטול מהם תאי רבייה. בלא הסכמה מפורשת מנפטרת, אסור להוציא מגופה תאי ביצית. מנפטר שאין לו צאצאים, לדעת הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א יש מקום להתיר גם בלי הסכמתו המפורשת.[1] אך אם כבר יש לנפטר צאצאים, אזי אסור ליטול זרע מגופתו בלא הסכמתו בעודו בחיים.

ב. הוצאת חומר תורשתי מועט לצורכי זיהוי

בדרך כלל כמות החומר הביולוגי הנדרש לזיהוי גנטי (לדוגמא דם, ליחה מחלל הפה או חתיכה זעירה של רקמה - אין כלל צורך להשתמש לשם כך בתאי זרע) היא קטנה מאוד, ולכן אין בנטילתה משום ניוול, ומותר לעשות זאת. במקרים הנדירים שבהם צריך לקחת קצת יותר מכמות מינימאלית, יש לדון בכל מקרה לגופו (ברוב המקרים יש חזקה שהנפטר היה רוצה שהזיהוי ייעשה. כך למשל  לצורך היתר עגונות וכדומה).

ג. הוצאת חומר תורשתי מנפטר לקביעת אבהות

משמע מדברי הפוסקים שמותר לקחת מן המת דגימה מרקמות המכילות חומר גנטי, כמצוין בסעיף ב', לשם קביעת אבהות. ראו עוד במאמרי 'דיני יוחסין, ייבום וירושה בנולד מזרע קפוא שהופשר לאחר מות אביו'.[2]



[1].     ראה תשובת הגרז"נ גולדברג, בספר אסיא יג עמ' 211, ובספרי 'רפואה מציאות והלכה' סימן כז, פרק ג.

[2].     פורסם ב'אסותא' – קובץ תורני בענייני רפואה (עורך: הרב אליקום דבורקס, ירושלים תשס"ו) עמ' של-שנו. גרסה ראשונה של מאמר זה נדפסה בשם: 'מעמד הלכתי של הנולד מהזרעה מלאכותית לאחר מות אביו לענין יבום, ירושה, יוחסין ואיסורי קרובים', ופורסמה בספר 'דברים שאין להם שיעור', (תשס"ה), עמ' 180-159. גרסה אחרונה של מאמר זה פורסמה בספרי 'רפואה מציאות והלכה' (מכון שלזינגר, ירושלים תשע"ב), סי' כז.