סירוס כלב עם אשכים טמירים

שאלה

מה הדין בנוגע לסירוס כלב עם אשכים טמירים (שיש סיכון גבוה להתפתחות סרטן אצלו). כנראה אחד האשכים בתעלה ואחד עדיין בבטן. מדובר בכלב מעל גיל שנה, והרופא טוען שאין סיכוי שהאשכים ירדו. כמובן, הרופא גם טוען שיש סיכון בהשארת אשכים טמירים במקומם. האם יש דרך להתיר סירוס במקרה כזה?

תשובה

הרב מאיר אורליאן | אדר תשע"ה

אסור מן התורה לסרס זכר בהמה, ונפסק ב'שלחן ערוך'[1] שגם אסור מדרבנן לעשות זאת על ידי נכרי, משום אמירה לנכרי. אולם בעניין אשך טמיר, נכתב בשו"ת 'אגרות משה' (אה"ע ח"א סי' יב): 'אינו מוליד בלא יכולה לבוא למקומה, והוא כבשר בעלמא ואין בזה משום איסור סירוס'. וכעין זה נכתב ב'נשמת אברהם'[2] בשם הגרש"ז אויערבאך. יש לדעת שגם המבנה של אשך טמיר בבטן איננו תקין, ולעתים ניתן לאבחנו אפילו באמצעות אולטרה-סאונד ללא נטילת ביופסיה. יש לדון גם בדברי ה'חזון איש' (אה"ע סי' יב ס"ק ז) בעניין ניתוח פרוסטטה, שכתב כך לגבי שבילי הזרע שנכנסים בעומק הגוף:

משמע דבמקום שהשבילין בפנים אינם בכלל פצוע דכא ואינו נפסל אלא אם נפצע ונדך בגיד וביצים וחוטין שבהם... למה שכתבתי אין בזה איסור סירוס דאורייתא רק דרבנן כמו שתיית כוס עיקרין.

ויש לעיין לדבריו, האם הוא הדין באשך טמיר שנמצא בעומק הגוף, בבטן, ולא בכיס. מצד אחד הוא כביצה - שבדרך כלל מקומה בחוץ - אך מצד שני הוא בפנים. ולכן את האשך הטמיר שבתוך הבטן מותר אף לרופא יהודי לכרות, על סמך דברי ה'אגרות משה', כיוון שאינו מתפקד כלל כאשך והוא כבשר בעלמא. אולם, לגבי האשך שנמצא בתעלה, יש להסתפק. תלוי כמה ירד, והאם יוכל לתפקד ולהתפתח כאשך תקין. ולכן, למעשה, לכאורה אין להתיר את הניתוח של האשך שבתעלה על ידי ישראל, שהוא ספק דאורייתא, אלא על ידי נכרי, שהוא ספק אמירה דרבנן. ועוד, כיוון שיש בזה חשש חולי לבהמה, עיין ב'שמירת שבת כהלכתה',[3] שיש להתיר אמירה לנכרי כשהבמה חולה או בצער.



[1].     שו"ע, אה"ע סי' ה סי"א, סי"ד.

[2].     נשמת אברהם, אה"ע סי' ה ס"ז, (ז)1ב.

[3].     שמירת שבת כהלכתה, סי' כז סעי' נח והערה קפט.