שאלה

אני מבקשת התייחסות הלכתית לעבודת האחות בשבת בהקשר למתן תרופות לחולים וכדלהלן:

א) חציית אמפולות המסומנות באופן ידני, או בכלי מכני המיועד לכך. ב) הוצאת תרופה מתוך טבליה, העניין כרוך ב'קריעת' אותיות. ג) הזרקת תרופות ישירות לגוף או לחילופין אל תוך שקית המשמשת עירוי.

תשובה

הדין בנושאים אלו מתייחס אף למנהג עדות המזרח (ע"פ פסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל).

הכלל בכל האמור להלן:

א. אם מדובר בחולה הנתון בסכנת חיים ('חולה שיש בו סכנה'),[1] והפעולה נדרשת במישרין בהיותה חלק מהטיפול הרפואי שהחולה נזקק לו, יש להתיר את עשיית הפעולה אף אם כרוכה באיסור תורה. אם אינו בסכנת חיים אולם ישנה סכנה לאיבוד אחד מאיבריו ('סכנת איבר'), מתיר הרב עובדיה יוסף עשיית פעולה הכרוכה באיסור תורה לצורך הצלת האיבר.[2] אומנם יש לצמצם ולעשות רק מה שהכרחי ביותר, אשר בלעדיו לא ניתן לעשות את הדרוש להצלת החולה. נוסף על כך הוא כתב[3] שהעיקר להלכה כדברי הרמב"ם שאין צריך שינוי, כי גם מרן ה'שלחן ערוך' לא הזכיר שינוי.

ב. אם מדובר בחולה שאין בו חשש לסכנת חיים ('חולה שאין בו סכנה'), אין להתיר לעשות לרפואתו פעולה הכרוכה באיסור תורה.[4] אומנם יש להתיר 'אמירה לגוי' שיעשה הוא לצורך רפואתו של החולה את הכרוך באיסור תורה,[5] אך אם אין גוי, יש להתיר בשעת הצורך אף ע"י יהודי – בתנאי שעושה את הפעולה בשינוי מהדרך הרגילה.[6]

ג. פעולה הכרוכה באיסור דרבנן, יש להתיר עשייתה בשינוי מהדרך הרגילה,[7] ואם אי אפשר לשנות, יעשנה ע"י גוי, ואם אין גוי, יש להתיר ליהודי לעשותה כדרכה.[8]

כל מקרה יש לדון ע"פ הגדרות אלו, בהתאם לרמת האיסור (איסור תורה או איסור דרבנן) ובהתאם לרמת החולי ('חולה שיש בו סכנה' או 'חולה שאין בו סכנה').

תרופות

א. חציית אמפולות מסומנות באופן ידני או בכלי מכני המיועד לכך. מותר לחתוך גלולה לשני חצאים שווים, כדי להשתמש בחציה, ואין בזה משום איסור מחתך.[9]

ב. הוצאת תרופה מתוך טבלייה, עניין הכרוך בקריעת אותיות – מותר לקרוע את נייר העטיפה, כאשר עדיף לקרוע שלא במקום האותיות, אולם אם אי אפשר, יקרע אף במקום האותיות לצורך חולה שאין בו סכנה.[10]

ג. הזרקת תרופות ישירות לגוף או לחילופין אל תוך שקית המשמשת עירוי – מותר לעשות עירוי לחולה שאין בו סכנה, וה"ה להזריק תרופות לחולה שאין בו סכנה, שהדבר מותר.[11]

הזרקת תרופות אל תוך שקית המשמשת עירוי, אין בה איסור מלאכה כלל ומותרת ללא חשש.

 

[1].     על כגון דא אמרו חז"ל ש'הזריז הרי זה משובח והשואל הרי הוא שופך דמים'; ובירושלמי נוסף: 'והשואל הרי זה מגונה'.

[2].     חזון עובדיה, ח"ג, כדעת הראשונים המתירים לחלל את השבת באיסור תורה עבור 'סכנת איבר', ואף שהשו"ע השמיט את דעתם, יש לצרף את דעת השו"ת ציץ אליעזר, שבזמנינו יש לחוש בכל סכנת איבר להתפתחות סכנה בכל הגוף מצד זיהום וכדו'.

[3].     שו"ת יביע אומר, ח"י או"ח סי' ל.

[4].     שו"ע, או"ח סי' שכח סעי' יז.

[5].     שו"ע, שם.

[6].     הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה מהדורה תש"ע פרק לג סעיף ב (ע"פ דעת שו"ע הרב, אגלי טל, תהלה לדוד ועוד, המתירים אף איסור תורה לחולה שאין בו סכנה, בתנאי שעושה זאת בשינוי מהדרך הרגילה).

[7].     שו"ע, שם.

[8].     שמירת שבת כהלכתה שם (ע"פ משנה ברורה סי' שכח ס"ק קב בשם חיי אדם).

[9].     שמירת שבת כהלכתה, פרק לג סעי' ג.

[10].   היות שאינו אלא איסור דרבנן, שהרי הוא קורע את האותיות שלא ע"מ לכתוב, מה שאסור מדרבנן בלבד. יתר על כן, מדובר בדבר שאינו מתכוון המותר בשבת אם אין 'פסיק רישא', ובקריעת עטיפה של תרופה, לא תמיד הוי פסיק רישא. לכן: אם אין פסיק רישא – מותר לכתחילה משום שאינו מתכוון, ואם יש פסיק רישא – הרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, בעבור חולה.

[11].   יביע אומר, ח"ט או"ח סי' קח אות קעח.

הרב יהודה גולדפישר והרב אשר שקאני |