שאלה

אחד הדיירים רוצה למכור את ביתו לאדם ערירי אשר ידוע שהוא אוסף גרוטאות. אנחנו השכנים מתנגדים לכך מצד הפגיעה בניקיון הבניין וגם מחשש להורדת ערך הדירה. האם ניתן למנוע את המכירה?

תשובה

דרכו של עולם היא שאנשים גרים זה לצד זה, והאופן שבו מתנהל האדם בביתו עשוי לפגוע בחברו. הכלל הוא שהתורה לא חייבה את האדם לוותר על שימושיו העיקריים בביתו.[1] חכמים קבעו כללי שימוש, כדי לתת מענה המשקלל את חשיבות השימוש הפרטי עם עצמת הפגיעה בשכן. ביאר זאת ה'חזון איש': [2]

קביעת ההרחקות נמסרה לחכמים, כי לעולם אין שימושי בני האדם מצטמצמים כל אחד בחלקו. ונצטוינו שחכמים ישקלו הדברים כפי הראוי והנכון לפי טבע העולם.

ובהמשך הוסיף: [3]

אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה, אינו יכול למחות.

לעומת זאת ישנם נזקים שחז"ל קבעו כי הם אינם מקובלים וניתן לדרוש מהשכן לסלק אותם. אחד מהדברים הוא ריח של עשן (אשר אינו נובע משימוש ביתי),[4] ולכן אם הדיירים יוכיחו כי אדם זה עשוי ליצור ריח סביבתי חריג, הם יכולים למנוע מהשכן למכור לו את הבית.[5]

לסיכום, אין זכות למנוע מאדם למכור את ביתו לכל קונה, אך אם ישנה הוכחה שהקונה ישתמש בבית בצורה שאינה מקובלת ויגרום לריח או לעכברים ומזיקים אחרים, ניתן לעכב את המוכר מלמכור את ביתו לקונה.

 

[1].    נתיבות המשפט, סי' קנה ס"ק יח.

[2].    חזו"א, בבא בתרא סי' יא ס"ק א.

[3].    חזו"א, ב"ב סי' יג ס"ק יא ד"ה נראה.

[4].    שו"ע, חו"מ סי' קנה; ש"ך, לשו"ע שם ס"ק יט.

[5].    שו"ע, חו"מ סי' קנו סעי' א; ועי' סמ"ע לשו"ע שם, ס"ק ח באילו מקרים יש להבחין בין שכירות למכירה, מתי יכול לעכב את המוכר ומתי לא, ובנד"ד נראה שיכול לעכב.

הרב אריאל בראלי |