השבת אבדה בכרטיס רב קו אנונימי

שאלה

מצאתי ברכבת כרטיס רב-קו שהיה טעון בסכום של 200 ש"ח. הכרטיס היה מסוג 'אנונימי', כלומר שאינו רשום על שם מישהו, ואין אפשרות לאתר דרך הכרטיס את בעליו. האם מאחר שמצאתיו ברכבת עליי למסור אותו למחלקת אבדות? אם לא, האם מותר לי להשתמש בו?

תשובה

א. האם כרטיס רב קו אנונימי הוא דבר שאין בו סימן?

אומנם יש הבדל גדול בין כרטיס עם שם (שבוודאי יש בו סימן) לבין כרטיס אנונימי, אך נראה לי שגם כרטיס אנונימי יוגדר כדבר שיש בו סימן, כיוון שעל ידי קורא כרטיסים אפשר לדעת כמה הוא הערך הצבור בו. בהחלט ייתכן שברשותו של המאבד קיים עדיין פלט הנייר מהנסיעה האחרונה ובו מודפסת היתרה של הערך הצבור. הדבר אינו גרוע ממה שנאמר במסכת בבא מציעא:[1]

מצא כלי כסף וכלי נחושת גסטרון של אבר וכל כלי מתכות הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן.

וכן נפסק ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' רסב סעי' טז):

המוצא מחטים וצינורות ומסמרים וכיוצא בהם, מצאם אחת אחת הרי אלו שלו, שנים שנים או יותר חייב להכריז שמנין סימן.

ב. האם אפשר לתלות בכך שהמאבד התייאש כי הרכבת היא מקום המוני?

במסכת בבא מציעא[2] הובאה דעתו של ר' שמעון בן אלעזר:

המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן.

הגמרא מסופקת אם מדובר במקום שרוב נכרים מצויים שם או אפילו רוב יהודים. כמו כן הגמרא מסופקת אם דברי רשב"א מקובלים גם על חכמים ואם נפסק כמותם להלכה. ב'שלחן ערוך'[3] נפסק שרק במקום שבו רוב העוברים הם נכרים תולים שהבעלים התייאשו. לגבי אבדה במקום שרוב העוברים ושבים אינם שומרי תורה ומצוות כתב בספר 'השבת אבדה כהלכה'[4] שאם ערכה מועט, פטור מלהכריז, ואם ערכה רב, חייב להכריז.

ג. קיום מצוות השבת אבדה בימינו

בדרך כלל מכריזים על מציאה בבית הכנסת באזור שבו נמצאה האבדה.[5] במקרה דנן אין בכך תועלת, ומסתבר שהדרך הטובה היא למסור את האבדה למחלקת אבדות, כיוון שבדרך כלל המאבד יפנה לשם כדי לברר מה עלה בגורל אבדתו. רצוי לפנות לשם מוקדם ככל האפשר, כיוון שאם המאבד ישאל ויענו לו שלא נמצא כרטיס רב קו העונה לתיאור שלו, הוא עלול להתייאש ולא לברר שוב.

אומנם יש הסוברים שאין למסור אבדה למחלקת אבדות, כיוון שהם אינם מקפידים להחזיר רק למי שמוסר סימנים כהלכה, אלא מאפשרים למאבד לחפש בעצמו ולזהות בין האבדות את אבדתו.[6] אולם אחרים סוברים שעדיף למסור למחלקת אבדות, כיוון שרוב הסיכויים הם שהמאבד יפנה לשם כדי לחפש את אבדתו ושם ימצאנה, על פני אפשרויות אחרות של הכרזה ופרסום שספק רב אם יגיעו אל המאבד. כמו כן הובאה דעת פוסקים האומרים שכל מי שנוסע באוטובוס או ברכבת עושה זאת על דעת כן שאם יאבד שם חפץ המוצא ימסרנו למחלקת אבדות.[7]

 

[1].     ב"מ כג ע"ב.

[2].     ב"מ כד ע"א.

[3].     שו"ע, חו"מ סי' רנט סעי' ג.

[4].     השבת אבדה כהלכה, עמ' לו.

[5].     שו"ע, חו"מ סי' רסז סעי' ג.

[6].     ראו ספר תורת האבדה, עמ' קלג.

[7].     שם; השבת אבדה כהלכתה עמ' מז.

משפטי ארץ |