חפצים שנגנבו לאחר מכירת דירה

שאלה

רכשתי דירה ושילמתי למוכר את התשלום במלואו. קיבלתי את המפתח של הדירה, אף שעדיין לא הגיע התאריך שבו המוכר חייב לפנות אותה. באותה עת היו למוכר חפצים  בדירה, ואני רציתי להתחיל לשפץ אותה שכן על פי ההסכם היא כבר שייכת לי. המוכר סירב לבקשתי, כי חשש שמא החפצים יינזקו או ייגנבו. קבענו תאריך שבו המוכר ייקח את כל חפציו. בהגיע היום הוא השאיר כמה חפצים בבית, ואמר לי שיבוא בימים הקרובים לקחת אותם. הפועלים התחילו בשיפוץ הבית, אלא שלאחר שבועיים, כשהגיע המוכר לקחת את החפצים, התברר שהפועלים הוציאו אותם החוצה והם נעלמו. המוכר טוען שעליי הייתה מוטלת החובה לשמור על החפצים, ואני טוען שלא הסכמתי להיות שומר, אלא רק שהחפצים יישארו בדירה. עוד אני טוען שאילו המוכר היה בא בזמן שקבענו, מסתבר שעדיין היה מוצא את החפצים.

תשובה

ראשית נדגיש שתשובה לשאלה כזו צריכה להינתן לאחר שמיעת שני הצדדים, הן של הקונה והן של המוכר, ואת התשובה שנענה עכשיו אין לראות כפסק דין.

א. בעלות על הדירה

ע"פ ההלכה, קרקע וכן כל נכס המחובר לקרקע (כגון דירה) נקנים בכסף, בשטר, בחזקה או בקניין סודר.[1] במקום שנהוג לכתוב שטר, כגון במדינת ישראל שהמנהג לכתוב חוזה מכר, לא נקנה הנכס (בנכסי דלא ניידי) כל עוד לא נכתב שטר, אפילו כבר שילם הקונה את כל הסכום. אם סוכם בחוזה שהעברת הנכס תיכנס לתוקף בתאריך מסוים – התאריך הוא הקובע, אע"פ שכל הכסף כבר שולם.[2] מכיוון שהמנהג הרווח הוא לכתוב שטר, אפילו עשה הקונה חזקה בנכס, אין זה מועיל עד שייכתב שטר. לכן כל עוד לא הגיע מועד כניסת החוזה לתוקף, לא עברה הבעלות לרשות הקונה, והדירה עדיין נחשבת ברשותו של המוכר.

עוד יש לציין שע"פ החוק במדינת ישראל, העברת בעלות על מקרקעין נכנסת לתוקפה רק על ידי רישום בטאבו, ולא באופנים המנויים בהלכה. דרך זו קבילה ע"פ ההלכה הן מכוח דין 'סיטומתא' (מנהג הסוחרים) והן מכוח החוק ומנהג המדינה, ומן הסתם הצדדים מסכימים שהעברת הבעלות לא תבוצע עד הרישום.[3]

אם הצדדים הסכימו ביניהם שהרישום לא יעכב, מרגע הקניין כבר לא יכול המוכר לחזור בו.[4]

מסקנת הדברים: אף על פי שהקונה שילם את כל הסכום, עדיין המוכר נחשב כבעל הדירה, עד שיגיע הזמן הנקוב בחוזה כתאריך העברת הבעלות. מכיוון שהדירה נחשבה באותו זמן כשייכת למוכר, ברור שהרשות בידו להשאיר את חפציו בדירה.

ב. קבלת שמירה על החפצים

האם נעשה הקונה אחראי על החפצים שנשארו בדירה?

חיוב שמירה נוצר כשברור שהמפקיד מעוניין בשמירה,[5] וכשיש הסכמת השומר אפילו רק באופן שמשתמעת ממנו הסכמה, כגון שאמר למפקיד: 'הנח לפני'.[6] לדעת הרמב"ם[7] ישנו תנאי נוסף לקבלת שמירה, והוא שהשומר יבצע קניין בפיקדון (משיכה), וכן פסק ה'שלחן ערוך'.[8] יש ראשונים שחולקים וסוברים שאין צורך בקניין אלא די בקבלת שמירה, וכן הכרעת רמ"א.[9]

אלא שיש הוכחות לכך שגם לדעת הרמב"ם וה'שלחן ערוך' יש מקרים חריגים שבהם אין צורך בקניין.[10] מכוח מקרים אלו טוענים אחרונים רבים[11] שיש אפשרות לקבלת שמירה גם בלא קניין במקום שבו אין ספק בכוונת השומר.

במקרה דנן נראה שיש לקונה דין שומר, היות שברור שהרשות להיכנס לדירה הייתה על דעת שלא ייגרם נזק לרכושו המצוי בדירה, ועל כן גם לדעת הרמב"ם וה'שלחן ערוך' יש לחייבו באחריות. מעבר לכך הפסד החפצים היה על ידי מעשה נזק ממש, שכן הוצאת החפצים מחוץ לבית אל הרחוב מוגדרת כנזק של ממש,[12] ואז גם הרמב"ם וה'שלחן ערוך' יודו שיש חיוב מדין מזיק.

ג. נזקי פועל

היות שהנזק נעשה על ידי הפועלים, יש לדון באחריותם לכך. על פי ההלכה, פועל שהזיק בעת עבודתו נושא באחריות לנזקו ועליו לשלם לניזק, משום שאין להטיל אחריות לנזקי הפועל על המעסיק.[13] החוק קובע שבמקרים מסוימים על המעסיק לשאת בנזקי פועליו. הסיבה לכך היא כדי שהמעסיק ישגיח יותר על אופן ביצוע העבודה וידקדק בבחירת הפועלים.[14] גם על פי ההלכה יש יסודות לחיוב של המעסיק על נזקי פועליו, במיוחד במקרה של פועלים שביצעו הוראות של בעל הבית.[15]

סיכום

לכן ע"פ החוק והמנהג, ה'קונה' יצטרך לפצות את ה'מוכר' על הנזק שנגרם לו מאחר והפועלים פעלו בשבילו, ואם יתברר שהפועלים נהגו ברשלנות ושלא על פי הוראות מעסיקם, על ה'קונה' לבוא בטענות לפועליו ולחייבם בתשלום. נדגיש שוב בסיום הדברים שבשל מורכבות הנושא אין כאן הכרעה כלל. ייתכנו עוד פרטים שעשויים להשפיע על הפסיקה, ואם יש מחלוקת בין הצדדים, עדיף להביא את הדברים לבוררות מוסכמת.



[1].   שו"ע, חו"מ סי' קצ סעי' א.

[2].   שו"ע, חו"מ סי' קצ סעי' ז.

[3].   הרי"ש אלישיב, פד"ר ח"א עמ' 283–285.

[4].   פתחי חושן, קניינים פרק ב הערה יד.

[5].   נתיבות המשפט, סי' רצא ס"ק ב.

[6].   שו"ע, חו"מ סי' רצא סעי' ב.

[7].   רמב"ם, הל' שכירות פ"ב ה"ח.

[8].   שו"ע, חו"מ סי' רצא סעי' ה וכן הכרעת הש"ך שם ס"ק יג.

[9].   רמ"א, חו"מ סי' שמ סעי' ד.

[10].  הן מדין מי שאומר 'הנח לפני' שנעשה שומר חינם (אם כי יש מהראשונים שהעמידו בקניין ברמב"ם עצמו לא נתבאר קניין), והן ממקרה אחר המופיע בגמרא ב"ק מח ע"א.

[11].  ראה הרחבת הדברים בספר הפקדתי שומרים, עמ' צב-צז.

[12].  נתיבות המשפט, סי' רצא ס"ק ז.

[13].  שו"ע, חו"מ סי' שפד סעי' ד.

[14].  ר"א שיינפלד ספר נזיקין, עמ' 69–75.

[15].  ספר עיונים במשפט, חו"מ סי' מד.

משפטי ארץ | גיליון 110 (שבט תשע"ו) עמ' 20-22