מי נושא בהוצאות החתונה בשידוך שבוטל

שאלה

אחרי האירוסין שלי ושל כלתי היה בינינו ריב, ואחריו החליטו היא והמשפחה שלה לבטל את החתונה. יש לנו קנסות לאולם ולתקליטן וכן דירה ששכרנו ועלינו לשלם את הוצאות השכירות. אמרו לי שעל פי דין תורה, אם היא מחליטה לבטל – כל הוצאות הביטול והקנסות חלים עליה. רציתי לשאול אם יש אמת בדבר.

תשובה

משפטי ארץ | אמונת עתיך 116

כדי לקבל תשובה הלכה למעשה, עליך לפנות לבית הדין. אנו בתשובה זו נפרוס את השיטות השונות והמנהג המקובל, אך אין ביכולתנו להכריע בלי לקבל את מלוא הפרטים ולשמוע את שני הצדדים.

מתנות וסבלונות של החתן לכלה – בגמרא (ב"ב קמו ע"א) ובפוסקים[1] ישנו דיון בעניין החזרת מתנות וסבלונות ששלח החתן לבית הכלה, ואכן מוטלת על האישה חובה להחזיר את אשר קיבלה לכבוד החתונה. ובלשון הגמרא (שם): 'הדרא בה איהי – אפילו כישא דירקא הדר הוא', כלומר במקרה שבו היא חזרה בה מהנישואין – עליה להשיב כל שקיבלה מבעלה.

הוצאות שהוציא הבעל לגורם שלישי – במקרה שבו הכסף שולם לגורם שלישי, ולא ניתן ישירות לאישה, נחלקו הראשונים. הרמב"ם[2] סובר כי האישה חייבת לשאת בכל ההוצאות אם היא גרמה לביטול החתונה בגלל 'דינא דגרמי'. וכן כתב הרי"ף בתשובה.[3] אך הראב"ד[4] חולק עליו וסובר שאין לחייבה, כי 'אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אף על פי שגרם לו זה פטור'. וכן כתב הר"י מיגאש,[5] אך מטעם שונה – 'שלא הוציאו אלא לעצמו', כלומר היות שההשקעה של כל אחד מהצדדים נעשתה לטובתו ולהנאתו האישית, אין לחייב את הגורם להוצאה בתשלומים. אמנם כבר כתב בשו"ת ר' עקיבא איגר[6] שהראב"ד מודה לרמב"ם במקרה שבו הכלה אמרה לחתן במפורש להוציא הוצאות.

פסיקת ההלכה – ה'שלחן ערוך'[7] פסק כרמב"ם, שאישה שביטלה חייבת לשלם, והאחרונים נחלקו כיצד לפסוק: יש אומרים להוציא הכול מהאישה,[8] ויש הפוטרים אותה לחלוטין,[9] ויש אומרים לעשות פשרה,[10] וכן פסקו בפסקי דין רבניים.[11]

כמו כן, יש להעיר כי אם הביטול של הכלה היה מתוך רצון להזיק לחתן, אזי יש לחייבה יותר, אך אם הביטול היה מתוך אונס או בתום לב, ישנן שיטות ראשונים הפוטרות מתשלום.[12]

 

[1].   שו"ע, אבה"ע סי' נ סעי' ג.

[2].   רמב"ם, הל' זכייה ומתנה פ"ו הלכה כד.

[3].   שו"ת הרי"ף, סי' קפה.

[4].   ראב"ד, לרמב"ם הל' זכייה ומתנה שם.

[5].   שו"ת הר"י מגאש, סי' נח.

[6].   שו"ת רע"א, קמא סי' קלד.

[7].   שו"ע, אבה"ע סי' קנ סעי' ג.

[8].   שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד.

[9].   שארית יהודה דף נט.

[10]. ערוה"ש, אבן העזר סי' נ סעי' טז, כתב שהמנהג הפשוט שהצד העובר מחזיר לשני הוצאותיו, ועל פי רוב עושים פשרה.

[11]. פד"ר חלק ג עמ' 63.

[12]. תשובות הרמב"ם, מהד' פריימן סי' שלט.