רמאות בקצבת ילדים בחו''ל

שאלה

סיפור המעשה: ראובן, המתגורר בחו"ל, הציע לאחיו, שמעון, המתגורר בארץ (אך אשתו מארץ מגורי ראובן), שינסה להוציא בעבורו קצבת ילדים מהמדינה שהוא מתגורר בה, בתואנה שהוא גר בחו"ל או בגלל המוצא של אשת שמעון. במשך שנים אכן ראובן הצליח לקבל את הקצבה בעבור שמעון, אלא שבמקום להעביר את הכספים לאחיו בארץ כפי שהבטיח, הוא לקח אותם לעצמו. האם יש בכך משום גנבה של ראובן כלפי שמעון? אם כן, איך אפשר לתקן זאת?

חשוב לחדד שתי נקודות: א) שמעון עצמו חשש להגיש בקשה כזו פן ייתפס, והוא לא היה עושה בעצמו צעד כזה לולא ראובן היה מוכן להסתכן. ב) לכתחילה לא ברור כמה נכון המעשה של לקיחת דמי ילדים בגלל אזרחות של האם כשלא גרים באותה מדינה, ואם כן הנושא אינו הגנבה של שמעון אלא הגנבה מהמדינה.

תשובה

מהשאלה די ברור שמדובר על גזל מהמדינה. אם לא היה פה גזל מהמדינה, מדוע חשש שמעון שייתפס?

מוסכם על רוב ככל הפוסקים שגזל הגוי אסור, ולשיטת רוב הפוסקים מדובר באיסור תורה.[1]

בנוגע להשבת הגזלה בגוי – נחלקו האחרונים אם היא חיוב מהתורה,[2] ויש סוברים שהחיוב הוא מדרבנן מצד חילול השם.[3] אם כן נראה שלפחות מצד חילול השם על ראובן מוטלת חובה להחזיר את הגזלה למדינה, ויש להתייעץ עם רואה חשבון איך לעשות זאת בלי שיואשמו בפלילים. ראוי לצטט שני מקורות בהקשר לכך. וכך כתב הרמב"ם:[4]

ויש כאן דין, אומר אותו הואיל ונתגלגלו הדברים לעניין זה. והוא, שהמקומות שמשתמשין בהן בדינרין ובמעות במניין, אסור לאדם להחזיק דינר או מעה שחסר ממשקלו שתות או יותר, אלא יקוץ, וכל שכן [שאסור] שיתנהו או יטעה בו גוי. כי זה שחושבים המוני בני אדם, ואפילו יחידיהם, כי ההטעיות שכאלה מותרות עם הגוים, אינו נכון ודעה בלתי נכונה. אמר ה' בתורתו הקדושה, במי שמוכר את עצמו לעובד עבודה זרה או לעבודה זרה עצמה, כמו שנתבאר בפירוש אמר 'וחשב עם קונהו', ואמרו עליהם השלום יכול יגלום עליו, תלמוד לומר 'וחשב', ידקדק עמו בחשבון, ועניין 'יגלום' יערים עליו ויטעהו... וכן אינן מותרין האונאות והתחבולות ומיני המרמות והזיוף והסילוף עם הגוים. אמרו עליהם השלום, אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי, וכל שכן אם יהא תלוי בכך חלול השם, שאז יהיה העוון חמור יותר, ויושגו לאדם תכונות רעות על ידי כל המעשים הרעים הללו, אשר העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן נעשו עם מי שנעשו, והוא אמרו כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול.

וב'באר הגולה' כתב:[5]

...ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה וכמ"ש בספר חסידים סימן תתרע"ד רבים אשר קדשו ה' והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצילחו והניחו יתרם לעולליהם.

אם כן יש לעשות כל מאמץ להחזיר את הכספים שהוצאו שלא כחוק. במקרה שבשום פנים ואופן לא ניתן להחזיר את הכספים, נראה שעל ראובן להעביר את הכספים לשמעון, שכן כך התחייב לו.[6] בנוגע לשאלה איך לשלם חוב כאשר זה סכום גדול מאוד, צריך לשלם מעט מעט, עד שיחזיר את מלוא הסכום.

 

[1].     ש"ך, חו"מ סי' שמח ס"ק ב; נתיבות המשפט, סי' שמח ס"ק א; חלקת מחוקק ובית שמואל, לשו"ע אבה"ע סי' כח סעי' א, ועוד.

[2].     למשל: שער המלך הל' גזילה פ"א סק"ב

[3].     למשל, נתיבות המשפט, סי' שמח ס"ק א; ועי' שו"ת נודע ביהודה, יו"ד סי' פא שכתב שאם אם נאמר שזה חיוב מהתורה, היינו כל עוד לא כילה את הגזלה, עיי"ש.

[4].     רמב"ם, פירוש המשנה כלים פי"ב מ"ז.

[5].     באר הגולה, חו"מ סי' שמח ס"ק ה.

[6].     לולא התחייבות זו, ראה שו"ע, חו"מ סי' קפג סעי' ז.

משפטי ארץ |