שאלות שונות בנוגע לסמכות ומדיניות בתי הדין לממונות במדינת ישראל

שאלה

א. מה קורה אם נתבע איננו מגיע לדיון, אף שהסכים להתדיין בפני בית הדין?

ב. האם פסק דין שקובע הפסקת תשלומים מכובד ע"י חברות האשראי?

ג. האם החוק הישראלי שמאפשר חרטה מהסכם בתוך שבועיים מקובל גם בבית דין רבני?

תשובה

א. בהתדיינות בפני בית דין לדיני ממונות יש כמה שלבים:

שלב א' – הגשת התביעה וזימון הנתבע.

שלב ב' – חתימה על שטר בוררות. לפני החתימה הנתבע לא מחויב להתייצב לפני בית הדין לפי החוק, וגם לפי דין תורה הוא יכול לומר שרצונו להתדיין בפני בית דין אחר באותה העיר.[1]

מהרגע שהנתבע חתם על שטר בוררות, הוא חייב להתדיין בפני בית הדין הנוכחי.

במקרה שבו הנתבע חתם אך לא התייצב לדיון, עומדות כמה אפשרויות בפני בית הדין והן תלויות מאוד במקרה. בדרך כלל יחייבו אותו בהוצאות משפט,[2] במקרים קיצוניים מאוד ידונו בתביעה ללא נוכחותו של אחד הצדדים.[3]

ב. אם חתמו על שטר בוררות וקיבלו פסק דין, יש לאשררו בבית המשפט (הליך טכני), ולאחר מכן זהו פסק דין מחייב כמו של כל בית משפט, וחברות האשראי מכבדות את פסק הדין.

ג. יש לקבל את התקנה הזאת, משום שמדובר על מנהג מקובל במדינה.[4]

 

[1].     שו"ע, חו"מ סי' יד סעי' א ברמ"א.

[2].     שו"ע, חו"מ סי' יד סעי' ה.

[3].     ראו בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים תקנה נז, וראו דוגמה בפסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יב, עמ' לה.

[4].     ראו כאן http://dintora.org/article/256 בהרחבה.

משפטי ארץ |