התשובה
בס"ד
שלום וברכה
א. ייאוש שייך בדבר שאבד מאדם או נעלם ממנו והוא מתייאש ממנו, אבל כאן לא נאבד דבר אלא המשודך לא נתן שכרו של המשדך, כל הפניה החוזרת נעשתה על פי הצעת השדכן שהוא הציע את בת הזוג, ללא פעולת השדכן הבחור לא היה יודע על בחורה זו, אלא בגלל פעולת השדכן הוא פנה לבחורה, ולכן אפילו לאחר מספר שנים נראה שיש שכר על פעולתו. אמנם אם לא היה הדבר מועיל הוא לא היה מקבל שכר אבל כשהדבר הצליח אפילו לאחר מספר שנים בגלל השדכן יש כאן חוב שצריך לשלם.
ב. דיני תווך לא שייכים ל"שדוכים" ובייחוד שהדינים הללו צריכים להיות מנהג מדינה מוסכמים לא רק חוקים, עיין בסוף ספר תחוקת העבודה, ולכן לא ידוע מנהג אחר, ובייחוד שבענייני שדוכים רוב האנשים שהם מתעסקים בכך לא נוהגים על פי פסקי דין של מתווכים, כך שזה לא הפך להיות מנהג, אולי עוד שנים ישתנה המצב.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
