התשובה
אם נניח שלא הייתה פשיעה בשמירה, כגון שהכרטיסים הונחו במקום שמור ומוגן כפי שאדם שומר על חפציו האישיים היקרים, אתה פטור מתשלום על הכרטיסים, להלן נבאר זאת בהרחבה:
א. האם שכיר יום או חודש נחשב לשומר שכר?
ה'שלחן ערוך'[1] פסק כמשנה[2] הקובעת שהאומנים שומרי שכר הם. האחרונים דנו בשאלה האם פועל נחשב גם כן כשומר שכר או שרק אומן העובד בקבלנות. המחלוקת נובעת מהשאלה מהי הסיבה בגינה אומן הוא שומר שכר: האם בשל השכר שהוא מקבל עבור עבודתו, ולפיכך גם פועל יוגדר כשומר שכר,[3] או מכיוון שהעובדה שהחפץ נמצא ברשותו גורמת לו להרוויח רווחים נוספים מעבר לשכרו הנקוב,[4] רווחים שאינם קיימים אצל פועל.[5] מחלוקת נוספת שנחלקו בה האחרונים היא האם פועל העובד בביתו של בעל הבית נחשב כשומר שכר: מחלוקת זו נובעת מהשאלה האם במצב זה הבעלים נסתלקו משמירת החפץ, תנאי הכרחי לחיוב השומר. לדעת ה'מחנה אפרים'[6] מכיוון שהפועל עובד בבית בעל הבית, הבעלים לא הסתלקו משמירת החפץ, ואילו לדעת הש"ך[7] אין לכך משמעות. למעשה ה'פתחי החושן'[8] כתב שה'מחנה אפרים' וסיעתו פטרו את השכיר רק אם בעל הבית נמצא שם בקביעות, אך אם הוא נמצא שם לעיתים רחוקות גם לדעתו השכיר חייב, ולמעשה פסק ה'פתחי חושן'[9] כי 'הסכמת רוב הפוסקים שאפילו שילם לו כל שכרו מראש[10] דינו כשומר שכר'. אם כן ההלכה הרווחת היא כשיטת הש"ך.
ב. על מה חלה אחריותו של שכיר או קבלן כשומר שכר?
מאחר שהסקנו שהשכיר חייב כשומר שכר יש לבחון על מה בדיוק חייב השכיר לשמור? ב'כנסת הגדולה'[11] ובשו"ת 'דברי מלכיאל'[12] עסקו באחריותו של שמש בית המדרש שנגנבו משם דברים וכתבו בשם ה'מחנה אפרים'[13] ובשם המהרש"ך[14] שאם לא מקבל שכר על השמירה אינו נחשב שומר שכר, ואף על פי שמדברי 'קצות החושן'[15] נראה שמשרת נחשב שומר שכר, העמיד ה'דברי מלכיאל' את דבריו במקרה בו המשימה שקיבל כללה במפורש גם שמירה על חפצים של בעל הבית:
ונראה שבשעה שמצוה להמשרת לעסוק בשמירת איזה דבר הוי ודאי שומר שכר דהא נוטל שכר על מלאכתו. וזהו מלאכתו כעת לשמור דבר זה. אבל בשעה שעושה מלאכות אחרות ודאי דלא הוי שומר שכר על כלים שבבית.
לפי ה'דברי מלכיאל' אומן נחשב כשומר שכר רק על הכלי אותו הוא מתקן, כחלק מעבודתו, אך אינו נחשב שומר שכר על שאר הכלים של בעל הבית, שכן אינו חייב לשמור על כל אשר בבית בעל הבית. ה'פתחי חושן'[16] דן אף הוא בנושא זה ומרחיב את תחום אחריותו גם על חפץ שמשתמש בו לצורך מלאכתו,[17] או כל חפץ שתורם לעבודתו,[18] כגון שליח להובלת סחורה שאחראי עליה כשומר שכר, כיוון שהסחורה היא זו שגורמת לשכרו.[19] ומן הכלל אל הפרט. מידת האחריות שלך על הכרטיסים מושפעת מהגדרת התפקיד שלך. אם במסגרת תפקידך כספרן ראשי עליך לדאוג לרווחת העובדים תחתיך, ולחלק להם מתנות מאת העירייה, אזי אתה אחראי על שמירת הכרטיסים, ומחויב באובדנם. אולם אם אין זה חלק מתפקידך ועשית זאת כטובה למחלקת השכר, אתה פטור מהתשלום עבור הכרטיסים הללו.
ג. הגדרת כרטיס מגנטי
ההלכה קובעת כי בשטרות אין חלים דיני השומרים.[20] במקרה שלפנינו מדובר על כרטיסים נטענים, ויש לדון האם כרטיס נטען נחשב כ'שטר', או שמא הוא נחשב ככסף ממש וחלים בו דיני השומרים. יש להעיר כי גם אם יש מקום לצאת ידי שמיים ולשלם על שטר שאבד או נגנב, אין זה אלא כשהשומר פשע והתרשל אך אם לא התרשל ושמר כראוי והחפץ נגנב פטור השומר אף בדיני שמיים. ייחודו ההלכתי של השטר שבשלו אין השומר חייב, הוא ש'אין גופו ממון'. הרב יעקב הילדסהיים,[21] עסק בהגדרתו של כרטיס מגנטי, ולשם כך הוא הביא שלושה הסברים לתכונה זו ש'אין גופו ממון':
א) יכולת התביעה[22] – האם בעל המסמך איבד את כספו כאשר המסמך הושמד, כגון שנשרף (בהנחה שאין ויכוח על תוכן המסמך, כגון שיש עדים שראו את המסמך בשעה שנשרף). אם הוא יכול לתבוע את כספו גם בהיעדר המסמך זו הוכחה שהמסמך 'אין גופו ממון' והוא מוגדר כ'שטר', אולם אם האדם אינו יכול לתבוע את כספו בהיעדר המסמך הרי זה 'גופו ממון' ככסף.
ב) ערך עובר לסוחר[23] - דבר שיש לו ערך קצוב ומשמש למסחר נחשב 'גופו ממון', בעוד דבר שלא משמש למסחר ואין לו ערך קצוב 'אין גופו ממון'.
ג) מנהג העולם[24] - לשטרות הכסף מתייחסים כמטבעות, וכולם משתמשים בשטרות אלו למסחר, מה שאין כן שטרות אחרים שאינם מוגדרים ככאלו.
את מעמדו של הכרטיס המגנטי בוחן הרב הילדסהיים ביחס להגדרות אלו: הכרטיסים אינם עוברים לסוחר (מלבד סוחר מסוים) ואין רגילים להשתמש בהם כבמטבע ולכן לדעת ה'חזון איש' והשאילת יעב"ץ הם יוגדרו כ'שטר'. לעומת זאת לדעת הרב משולם איגרא יש לבדוק, אם העירייה מעניקה כרטיס חדש לעובד שכרטיסו התקלקל, הרי שהכרטיס מוגדר כ'שטר', אך אם העירייה לא מעניקה החזר למי שכרטיסו התקלקל, הכרטיס עשוי להיחשב כ'דבר שגופו ממון'.
מסקנות
ישנן מספר סיבות לפטור אותך מחיובי שמירה על הכרטיסים הנטענים, אם משום שכרטיסים אלו מוגדרים כ'שטר', או משום שכלל אינך מוגדר כשומר שכר, אולם אם מדובר ברשלנות, הרי שלדעת פוסקים רבים השומר חייב לשלם כדי לצאת ידי שמיים.[25]
[1]. שו"ע, חו"מ סי' שו סעי' א.
[2]. בבא מציעא פ ע"ב.
[3]. ש"ך, חו"מ סי' שו ס"ק א.
[4]. ששכר דווקא אותו, או שמוסיף לו מעט שכר יותר משכיר יום או שיכול להחזיק את החפץ כמשכון עבור שכרו.
[5]. סמ"ע, חו"מ סי' שו ס"ק א, כי היום שכר אותו ומחר ישכור מישהו אחר.
[6]. מחנה אפרים, שומרים סי' מא, מובא בפת"ש, חו"מ סי' שו ס"ק א.
[7]. ש"ך, חו"מ סי' שו ס"ק א.
[8]. פתחי חושן, פקדון ושאלה פ"א הערה ו.
[9]. פתחי חושן, פקדון ושאלה פ"א סעי' ג.
[10]. נתינת השכר מראש נוגעת לשאלה האם אומן שומר שכר כיוון שתופס כמשכון את החפץ על שכרו.
[11]. כנסת הגדולה, חו"מ סי' רצא הגהות הטור סעי' ג.
[12]. שו"ת דברי מלכיאל, ח"ג סי' קעב.
[13]. מחנה אפרים, שומרים פל"א.
[14]. שו"ת מהרש"ך, ח"ב סי' פה.
[15]. קצות החושן, סי' רצא ס"ק ו.
[16]. פתחי חושן, פקדון ושאלה פ"א הערה ו עמ' ג, והערה י.
[17]. בתנאי שבעל הבית מביא את הכלים, אם לאו ייתכן שהאומן מוגדר כשואל. פתחי חושן הקשה על כך מדברי המשנה בבבא מציעא פ ע"א שם מבואר שפועל חייב על קנקן המחרשה רק אם פשע, מדוע חייב הפועל רק מחמת פשיעה ולא אף במעשה כגניבה ואבידה. אולם נראה שלא קשה כלל, הנימוקי יוסף כתב שמה שכתוב פטור היינו אפילו הפועלים פטורים והטעם כיוון שאינם פועלים שכירים אלא נעריו של בעל הפרה והתוספות יום טוב הסביר שמדובר על נערים קטנים, או שלא היו פועלים מומחים ולא היה עליהם לדעת שהקנקן עלול להישבר. אמנם הרמב"ם, הל' שכירות פ"ד ה"א, כתב שדווקא בעל השדה פטור אך האומן שמוליך את הבהמה חייב והרי זה ממש ראיה למה שכתב הפתחי חושן שאם השתמש בפטיש של בעל הבית חייב לשלם עליו.
[18]. לדוגמה, מסר לאומן חפץ כדי שיכין כלי דומה - נחשב שומר שכר על הכלי הראשון (כיוון שע"י חפץ א' מרוויח שכר בחפץ ב'), נטל ספר כדי להעתיק ממנו, נטל כלי מדידה לצורכי מלאכתו, וכדומה.
[19]. דברי הפתחי חושן יכולים לעלות בקנה אחד עם הדברי מלכיאל אם נסביר את הדברי מלכיאל בצורה מרחיבה יותר ממה שעולה מפשט דבריו.
[20]. שו"ע, חו"מ סי' סו סעי' לט-מ, וראה שם שהשולחן ערוך הביא שתי דעות לגבי חיוב במקרה של פשיעה בשטרות והרמ"א הכריע כדעת הפוטרים.
[21]. הרב יעקב הילדסהיים, 'מעמדו של כרטיס מגנטי - שטר או כסף', אמונת עתיך 122, עמ' 119-115.
[22]. על פי שו"ת רבינו משולם איגרא, חו"מ סי' טז.
[23]. על פי שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"א סי' פה.
[24]. על פי החזו"א, יו"ד סי' עב ס"ק י.
[25]. לדעת הרמב"ם חייב בפשיעה, וגם לחולקים על הרמב"ם יש אומרים (כגון אמרי בינה, פסח אות ה) שחייב בדיני שמיים.