ריבית בפרעון הלוואה ששם הלווה בפיקדון בבנק

התשובה

אם הסכום שלווית היה בידיך ורצית להחזירו למלווה, אין בזה איסור ריבית, אבל אם הבעת נכונות לשלם בלא שהסכום היה בידיך יש בכך איסור ריבית. ונבאר דברינו:

הרמ"א (חו"מ סי' קעו סעי' א) דן במי שלווה כסף מחברו ללא ריבית ולאחר זמן ביקשו הצדדים להפוך חלק מההלוואה לפיקדון ('עסקא') אשר ברווחים שיתקבלו ממנו יתחלקו הלווה והמלווה שנעשה מפקיד:

מי שהלוה לחבירו מעות, ואח"כ אמר ליה: יהיו בידיך למחצית שכר, ונאנסו בידו, חייב בכל האונסין כמו בתחלה, דלא נסתלק משמירתן בדיבור בעלמא.

כלומר, הרמ"א אוסר זאת משום שלא ניתן להפוך חוב ל'עסקא' על ידי דיבור בלבד. מכאן הסיק ה'דגול מרבבה' (יו"ד סי' קעז סעי' יט) שאם הצדדים לא הסתפקו בדיבור אלא עשו קניין סודר או שחתמו על שטר 'עסקא', הם יכולים לשנות את ההלוואה ל'עסקא': 'אבל אם קנו ממנו או שעשו שטר עיסקא משתעבד אפילו אחר ההלואה'. אמנם בספר 'נתיבות המשפט' (סי' שמד ביאורים ס"ק א)[1] מחדש חידוש גדול, לפיו אם הכסף מוכן לפרעון ביד הלווה לא צריך כלל פעולת קניין ומועיל דיבור בלבד:

אבל כשהמעות בידו נעשה תיכף של המלוה דלא בעי קנין לפרעון, רק תיכף כשנתרצה המלוה במה שייחד הלוה לפרעון, אין צריך קנין חדש בשעת גוביינא.[2]

במקרה שלך שרצית להחזיר את ההלוואה והכסף כבר היה זמין לך, לדעת 'נתיבות המשפט' ניתן לראות בכך החזר מלא של ההלוואה, שלאחריו ביצעת עבור המלווה פעולה בכספו שלו ונתת אותו לבנק על מנת שזה ישלם למלווה ריבית מותרת על פי 'היתר עסקא'. לכן אם מהרגע בו הפקדת את הכסף עבור המלווה סיכמתם כי האחריות על הכסף היא של הבנק כלפי המלווה ולך אין עוד כל אחריות על הכסף, אפילו ביחס לקרן, הרי שאתה אינך אלא שליח של המלווה והדבר מותר אפילו אם הבנק לא יודע על כך דבר.[3]

מסקנות

א. אם הכסף היה זמין ללווה בעת הפירעון, והוא הופקד על ידי הלווה בבנק עבור המלווה, בלי שללווה יש אחריות כלשהי על הכסף, מותר להעביר למלווה את סכום הריבית שקיבל הלווה מהבנק עבור המלווה.

ב. אם הכסף לא היה זמין בחשבון הבנק של הלווה, או שהלווה עדיין אחראי כלפי המלווה להחזר של הכסף, ההלוואה בעינה ואסור ללווה לשלם למלווה כל סכום מעבר לסכום הקרן שקיבל.