חרקים שנמצאים בעובי בשר הדג

שאלה

כיצד יש לנהוג למעשה בדגים שמצויים בהם חרקים בעובי הבשר?

תשובה

הרב אהוד אחיטוב | אמונת עתיך 116

בגמרא (חולין סז ע"ב) נאמר שאיסור 'שרץ המים' הוא דווקא בחרקים שנצמדים לדג מבחוץ או שנכנסים לתוך מעיו דרך הפה. לכן חובה לבדוק דגים ששכיחים בהם חרקים במקומות הנ"ל. אולם חרקים שנוצרים ומצויים בתוך עובי בשר הדג אינם נחשבים כשרץ המים האמור בתורה, ולדעת רוב הפוסקים אפילו נוצרו שם בחיי הדג, וכך נפסק להלכה ב'שלחן ערוך'.[1] אלא שבשנים האחרונות התברר לאחר מחקר מדעי שתולעת ה'אנסאקיס' המצויה בבשר הדג, מתפתחת כבר בתוך המים ונבלעת כזחל ע"י דגיגים שנבלעים אח"כ על ידי הדגים ובסופו של תהליך היא מגיעה לעובי בשר הדג. ונחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג:

בשו"ת 'שבט הלוי'[2] סובר שאע"פ שחרקים שנמצאים בתוך בשר הדג מותרים, כי עפ"י רוב חרקים אלו נוצרים בתוך הדג, כשיש מידע שונה הם אסורים.[3] לעומתו בשו"ת 'משנה הלכות'[4] פסק להתיר, כי כיוון שחז"ל התירו חרקים אלו, אין צורך להתחשב בממצאים המדעיים. את דבריו ביאר מו"ר הרב יעקב אריאל בשני אופנים: א) שכיוון שהם חודרים לתוכו בגודל 1/2 מ"מ ומתפתחים בתוכו עד לגודל של כ-6-5 ס"מ, הרי שהחלק המועט שגדל בחוץ בטל לעיקר הגידול שהתפתח בעובי בשר הדג, ולכן דינם כחרקים שהתפתחו בתוך הדג, כעין מה שמצאנו בהלכות שביעית 'שגידולי היתר מבטלים את האיסור'. ב) התורה אוסרת רק חרקים שדרך הגעתם מחוץ לדג מובנת מאליה ללא כלים מדעיים, כמו חרקים שדבוקים אליו מבחוץ או שנמצאים בתוך מעיו. אולם כשאדם רואה את תולעת ה'אנטסקיס' בעובי בשר הדג, הוא לא יכול להבין שהיא נוצרת מבחוץ בלא מכשירי המדע התת-ימי. לכן מבחינה הלכתית דין חרקים אלו כדין חרקים שהתפתחו בתוך הדג.

למעשה, עפ"י המידע מארגון 'כושרות', ישנם דגים שאין בהם תופעה זו ובכללם: נסיכת הנילוס, אמנון טרי וקפוא, פילה מלרוזה, בקלה מיובא מארגנטינה, ברבוניה, פורל, סטייק טונה וסול המיובא מהולנד. בדג הסלמון מצויים אמנם חרקים בין הקשקשים לבין העור, אך ישנו פתרון פשוט להסיר את העור, או לנקות את הדג מהקשקשים בסכין וכדו' ולשטוף היטב את עור הדג לפני הבישול.

 

[1].   שו"ע, יו"ד סי' פד סעי' טז. זאת בשונה משיטת הרמב"ם, הל' מאכא"ס פ"ב הי"ז, שמתיר דווקא כשהחרקים בקעו מביציהם בתוך הדג לאחר מותו.

[2].   שו"ת שבט הלוי, ח"ד יו"ד סי' פג.

[3].   עפ"י רמב"ם שם הי"ז.

[4].   שו"ת משנה הלכות, חט"ז סי' ד.