קידוש השם כתיקון לחילול ה' - הסבר דברי רבינו בחיי

התשובה

ב"ה א' אייר התשפ"ה ט"ז למטמוני"ם

                                           קידוש השם כתיקון לחילול ה' - הסבר דברי רבינו בחיי

שלום וברכה וחודש טוב ומבורך

התשובה לשאלתך נמצאת בהמשך דברי רבינו בחיי ויקרא פרק כב, לב, ונבאר את הדברים:

רבינו בחיי מחדש שיש תיקון לחילול ה', למרות דברי הגמ' במס' יומא פו ע"א, שנפסקו ברמב"ם בהל' תשובה פרק א הלכה ד; שמפשט דבריהם אין כפרה על חילל ה'. דברים שגם רבינו בחיי עצמו כותב בפירושו לפסוק הנ"ל, וז"ל:

"ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא: (יחזקאל כ, לט) "ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד", ואמרו רז"ל (יומא פו א) על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת".

אלא שהוא מוסיף שיש תיקון והוא אף מפרט את הדברים בהמשך דבריו וז"ל:

"ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו: "ונקדשתי", וכן אמר הכתוב: (משלי טז, ו) "בחסד ואמת יכופר עון", כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו....".

וכאן הוא מבאר את דבריו במספר דוגמאות לעיקרון שהוא אמר, וז"ל:

"ומפורש אמרו רז"ל: חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד: (תהלים קיט, קלו) "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך", לא שמרתי לא נאמר אלא "לא שמרו". ועוד אמרו רז"ל: (ויק"ר כא, ד) אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע, יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי, יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים...".

מדבריו משמע שתיקון חילול ה' הוא בהוספת קידוש ה' באותו מעשה בו קודם לכן הוא חילל את ה' בבחינת 'מידה כנגד מידה', וכלשונו 'כעניין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו'.

באופן דומה כותב רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה' שיש תיקון לחילול ה' בתשובת המשקל, הוא מציין שהתיקון הוא 'קידוש תורת ה' ברבים', כלשונו בספרו שערי תשובה (שער ד אות ה):

"וגם לחלי הזה, אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות, ימצא לו מרפא, אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, ולהודיע לבני אדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו, וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו. כמאמר הרופאים על חלי הגוף, כי ירפא בהפכו והעלה ארוכתו בתמורתו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): "בחסד ואמת יכופר עון", ובארנוהו בשער הראשון מן התשובה, וענין אמת שהזכיר - באורו שיכין החוטא לבו לחזק ידי האמת, ולעזור למבקשי אמונה, ולהסיר השקר והעול, כי הודעת אמת והשיבו לבצרה - כבוד אלקים, כענין שנאמר (ירמיה כב, טז): "דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי", ונאמר על רודפי השקר (ירמיה ט, ה): "במרמה מאנו דעת אותי". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ד, א): בענין הורדוס שהרג את החכמים ושאל עצה לבבא בן בוטא אם יוכל לרפוא לו ולגהות ממנו מזור, ויאמר אליו: אתה כבית נרו של עולם! לך ועסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש! "

כך הוא כותב בהמשך דבריו שם אות טז:

"עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם שלא יתכפר עונו ביסורים. והנה הקדמנו, כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד, עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה יח, א): "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה" (שמואל א, ג, יד): בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה, ואף על פי שהיה עון בית עלי מחלול מצות קדשים, כמו שנאמר (שם פסוק יג): "בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו". והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד, על כן כתוב (משלי טו, ד): "מרפא לשון עץ חיים".

וניתן על פי דבריו לבאר את דברי המאירי יומא פ"ו ע"א ד"ה בסוגיא זו; שלאחר שביאר את הסוגיה סיים וכתב:

"...אבל כל שיש בידו חילול השם כלם תולין ומיתה ממרקת שנ' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ודברים אלו הערה להזהר ולהפליג בתשובה לפי חומר העון ולעולם אין הפרגוד ננעל בפני התשובה הגמורה".

סיום דבריו ש"לעולם אין הפרגוד ננעל בפני תשובה גמורה", טעונים ביאור שהרי גם העבירות הפחות חמורות דורשים תשובה גמורה?!

וראיתי במאמרו של הרב משה צוריאל זצ"ל שמביא בשם 'ספר התשובה' עמ' מה; ספר שכתב רבינו יוסף כהן זצ"ל (חתנו של רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק זצ"ל), שמבאר את דברי המאירי עפ"י דברי המנחת חינוך שכוונת המאירי לומר שאע"פ שלחילול ה' לא מספיקה תשובה מיראה, אך מספיקה לה תשובה מאהבה, והם הם הדברים שכתב השערי תשובה הנ"ל שהזכרנו, כי זאת היא משמעות תשובה מאהבה, מה שכתב שם רבינו יונה: "אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, ולהודיע לבני אדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו, וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו...".

כך הוא התיקון השני שכתב רבינו יונה: "עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה... אבל מתכפר בדברי תורה....".

על פי זה גם מתבארים דברי המאירי שיגיעת התורה מתוך אהבת ה' בוודאי אף היא תשובה מאהבה היא

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב