הלכה יומית: כ"א אב « הקודם | הבא »

הלכות תשעה באב - עננו, נחם, ברכת כהנים ותחנון

מתוך פניני הלכה | הרב אליעזר מלמד

דין אמירת 'עננו' כדין אמירתו בשאר תעניות ציבור. וכפי שלמדנו, למנהג ספרדים, בתפילת הלחש אומרים אותו בכל משך הצום, ואם כן בצום תשעה באב שמתחיל בערב, אומרים אותו בערבית, שחרית ומנחה. ולמנהג אשכנזים, בתפילת הלחש אומרים אותו במנחה בלבד.

 

בכל תפילה שאומרים 'עננו' תקנו להוסיף ולומר תפילת 'נחם' בברכת 'בונה ירושלים', ואף חתימת הברכה משתנה: "מנחם ציון בבניין ירושלים" (לנוסח ספרדים), או "מנחם ציון ובונה ירושלים" (לנוסח אשכנזים וצפון אפריקה). ואמנם יש בנוסח 'נחם' משפטים שנראים כאינם שייכים לירושלים של זמננו, כמו: "האבלה מבלי בניה… והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה, ויבלעוה לגיונות וירשוה עובדי פסילים". אולם קשה לנו לשנות מטבע שתקנו חכמים. ועוד, שלדאבון לבנו אפשר לומר זאת על הר הבית. ועוד, שלעומת מה שהיה ראוי, שירושלים תהיה בירת העולם, כלילת יופי משוש כל העמים, היא נחשבת חריבה ושוממה.

 

אין אומרים תחנון בתשעה באב, ואף במנחה של ערב תשעה באב אין אומרים תחנון, מפני שתשעה באב נקרא 'מועד', שנאמר (איכה א, טו): "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי" (שו"ע תקנט, ד)(כלומר מועד הוא זמן מיוחד, זכינו – נעשה יום טוב, לא זכינו – נעשה אבל).

 

יש נוהגים, שהכהנים אינם נושאים את כפיהם בשחרית, כנאמר (ישעיהו א, טו): "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם". וכשם שכהן אבל אינו נושא כפיו, שאינו שמח ואינו יכול לברך בשלום. וכך נוהגים רוב האשכנזים וחלק מהספרדים. ויש נוהגים שהכהנים נושאים את כפיהם בשחרית, וכך מנהג המקובלים בירושלים. וכל קהילה תמשיך במנהגה. ובמנחה שלפנות ערב לכל המנהגים נושאים כפיים (עי' כה"ח תקנט, ל, תורת המועדים).

 

נוהגים לומר את התפילה כדרך אבלים, במתינות, בקול חלש ובלא חזנות (רמ"א תקנט, א).