הלימוד היומי כ"א ניסן ה'תשע"ט

לימוד אמונה יומי: ז' אדר א' « הקודם | הבא »

השבת בעידן המודרני: מנוחת השבת

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

להלן ננסה לעמוד על העקרונות ההלכתיים וההשקפתיים המנחים אותנו בפתרון בעיות המתעוררות באשר לשימוש במיכשור טכנולוגי חדיש בשבת. לכאורה אין בשימוש בהם שום טירחה ומאמץ. אדרבה הם מקילים עלינו את החיים, מדוע שלא נשתמש בהם בשבת?

 

הנחת היסוד המונחת בשאלה זו נובעת מגישה צרכנית-חומרנית לערך הנעלה והמקודש של השבת, שהינה יום מנוחה פיזי. ומשום כך מתפרש, כל דין שאינו מתיישב עם הנחה זו, שלא כהלכה.

 

פתיחתה של הדברה הרביעית שבין עשרת הדברות מלמדת אותנו על גישה אחרת לשבת: "זכור את יום השבת"... השבת נועדה לשם הזכרה ומחשבה ולא רק לשם מנוחה. ואם גם בנוסח המקביל הוזכר מונח אחר שיש בו אולי לרמוז יותר על המנוחה, והוא "שמור את יום השבת"... – הרי באה המילה הבאה ומפריכה גישה זו: "לקדשו". המנוחה אינה תכלית כשלעצמה אלא אמצעי לשם קדושה ועלייה רוחנית.

 

מנוחה פיזית – פסיבית היא, הימנעות מעשייה ותו לא. הקדושה – אקטיבית היא, לא רק מחדל יש בה אלא אף מעשה, "...לעשות את השבת". השבת באה להפעיל את אותם כוחות נפש שימות החול מדכאים ומשתקים אותם. לא רק שלילת המלאכה יש בשבת אלא בעיקר תוספת חיובית של נשמה יתרה. לא רק שב ואל תעשה אלא גם קום עשה. "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו".

 

מנוחה אמיתית ושלמה משחררת את האדם לא רק מהמלאכה עצמה אלא גם מיחס נפשי כל שהוא לעסקיו וטרדותיו. היא מאפשרת את הפניית המחשבה וההתרכזות לזכרונם של אותם ערכים, הנשכחים מאתנו בימות החול. בימות החול טרודים אנו במלאכתנו ופרנסתנו ורואים באלו את מטרת חיינו. באה השבת ומשחררת את האדם מעבדותו הנפשית למעשה ידיו ומציבה בפניו מטרה נעלה יותר לעיסוקיו. היא מפנה את תשומת לבו לראשית היצירה העולמית, בה ברא ה' את החומר בששה ימים, ולתכלית הבריאה. יצירת כל יום מהווה נדבך ליום שלאחריו. האדם נברא ביום הששי ואחריו באה השבת. כל היצירה החומרית אינה אלא אמצעי ליצירה הרוחנית. 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'. מעשי בראשית הגיעו לתכליתם, ליעודם הרוחני.

 

לא מאפיסת כוחות ח"ו נח ה' בשבת. הוא – אשר ברא את הקוסמוס כולו על היקפו העצום ופריטיו המרובים "באתא קלילא דלית בה מששא", ללא כל מאמץ משלו – כילה את מלאכתו ביום השביעי; – ללמדך שהיום השביעי הוא "תכלית מעשה שמים וארץ", הוא המטרה העיקרית שלשמה נברא הכל. "סוף מעשה במחשבה תחילה". ובצוותו אותנו לנהוג כמותו, הרי בהכרח לא לשם בריאותנו הגופנית והתאוששות כוחותינו בלבד קבע לנו את השבת, אלא בעיקר לשם בריאותנו הנפשית והתאוששות כוחותינו הרוחניים המתנוונים בימי המעשה ציוה עלינו לחדול ממלאכתנו.

 

קנה המידה לאיסור מלאכה בשבת הוא לא טירחתה, אפוא, אלא הסחת דעתנו מהעיקר אל הטפל, מיצירה רוחנית ליצירה חומרית. "מלאכת מחשבת אסרה תורה".