לימוד אמונה יומי: כ"א שבט « הקודם | הבא »

יהדות ואקולוגיה: חסכון במים

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

הגישה התורנית, השואפת לאיזון בין המלאכותיות לטבעיות ולריסון, תדחוף לשימוש מושכל וחסכוני יותר במים. ולו בגלל הצורך לצמצם את השימוש בחשמל המוביל את המים, המיוצר ע"י פחם ונפט המזהם את האויר ומחמם את כדור הארץ.

 

יש מקום וסמכות להתקין תקנות לטובת הציבור ברוח תקנותיו של יהושע בן נון, אולם מתקני התקנות צריכים לשקול כל הצעה בכובד ראש והתיעצות עם מומחים מתחומים שונים. לדוגמא, היה מקום לתקן תקנה שתגביל כל פרט למכסת מים. לאחרונה (מעט מדי ומאוחר מדי) הותקנו תקנות המיועדות לחסוך במים אולם כל עוד הסנקציה על בזבוז היא כספית בלבד, לא נפתרה הבעיה היסודית. העשירים ימשיכו לבזבז מים בכמויות גדולות ויעוררו את קנאתם של העניים שאינם יכולים לעשות זאת. יש צורך בהעמקת התודעה בכל השכבות. הסנקציה צריכה להיות הפסקת מים למי שעבר את המכסה הסבירה.

 

כביטוי סמלי לחסכון במים היה מי שהמליץ על נטלה קטנה יותר לנטילת ידים (את המלצת חז"ל ליטול מים בשפע אין חובה לקיים דוקא בנטלה המכילה 5 רביעיות כשיעור חזו"א! גם שלוש רביעיות נחשבות לשפע רב). אולם כל זה מגוחך כאשר, לדוגמא, אין שום מתקן להגבלת המקלחות. אכן הציבור הדתי צריך לשמש דוגמא בחסכון באוצרות הטבע שה' נתן לנו בחסדו הגדול. אולם דוקא בצרכי מצוה, שכמות המים בהן זניחה, אין צורך לחסוך. אם כי כאמור אין גם הצדקה לבזבז שלא לצורך גם אם המדובר במצוה.

 

הדוגמא, בה הציבור הדתי יוכל לשמש יותר בחסכון עצום של מים יהיה בטיהור המקואות, במקום החלפת מימיהם כל יום, ע"י מסנן כשר ומהודר (ואכן יש מסננן כזה שאין בו שום פקפוק הלכתי או בריאותי). החיסכון האמיתי צריך להיעשות כאן ולא בסמליות שבגודל הנטלות. (אם כי מבחינה חינוכית יש מקום להימנע ממילוי הנטלות אולם זאת רק לאחר צמצום הבזבוז העיקרי). הדרך חייבת להיות בעיקר ציבורית וראוי שחברי כנסת דתיים ישמיעו את קולם לשמירה גבוהה יותר של הטבע שה' ברא וליזום חוקים שיביאו לחסכון במים ומשאבים אחרים.