אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות והערות ניתן לפנות לכתובת המייל: h.david@toraland.org.il
 
חזור למפתח הערכים

חרס

ראשי פרקים:

א. תעודת זהות לחומר

ב. תיאור החומר ואופן הכנתו

ג. שלבי הכנת החרסים

ד. השפעה על החומר 

ה. כלי החרס בחז"ל 

ו. ממצאים ארכאולוגיים

ז. מעמד הלכתי

 

תעודת זהות לחומר

שם החומר

חרס

מקור החומר

חרסית וטין (קרקע)

הרכב כימי

משתנה לפי האזור בו ייצרו את הכלים

שימוש מרכזי בחקלאות/ גינון

שתילת צמחים, החומר אינו אטום, יש בו נקבוביות הגורמות לנדיפות ולכניסת חמצן ותחלופת חומרים, לכן נח לגדל בו צמחים

יתרונות השימוש

זמינות רבה, קל לנייד את הצמח ממקום למקום, החומר זמין וזול, קל להכנה, יחסית קל. החומר אינו אטום ויש בו נקבוביות שונות הגורמות לנדיפות ולכניסת גזים שונים, חמצן, אדי מים ותחלופת חומרים.

חסרונות השימוש

אינו עמיד לשברים, לחץ מתכולת הכלי יכול לגרום לסדיקת הכלי ולשבירתו, אם הכלי לא נעשה כראוי לא ניתן להשתמש בו למטרתו הייעודית

תחילת שימוש לצרכים חקלאיים על ידי האדם

התקופה הניאוליתית (תחילת החקלאות)

עמידות החומר

אינו עמיד לשברים, לחץ מתכולת הכלי יכול לגרום גם הוא לסדיקת הכלי ולשבירתו,  

מעמדו ההלכתי

מחלוקת ראשונים, יש הסוברים שנקוב ויש הסוברים שאינו נקוב

 

תיאור החומר ואופן הכנתו

חומר המוצא של כלי החרס הוא הקרקע המקומית[1], קרקע חרסיתית או טין על פי רוב,[2] ולעיתים אף הוסיפו חומרים נוספים על מנת לחזק ("לחסום") את הכלי, בכפוף לשימוש הנצרך בכלי[3]. קרקע חרסיתית היא קרקע שמכילה מספר מינרלים, שהתבלו מסלעי האב, על פי רוב מקטע החרסית בקרקע הוא תערובת של כמה מינרלים חרסיתיים.[4] קוטר הגרגרים בקרקע חרסיתית קטן משני מיקרונים (שתי אלפיות המילימטר).[5] בקרקע טין גודל הגרגרים הוא בין 4 מיקרונים ל60 מיקרונים. [6]

תכונותיהם של מינרלי החרסית הם: צמיגות, כושר תפיחה, קוהזיה[7], ויכולתם לספוח מים. בהכנת כלי החרס היוצר מנצל תכונות אלו על מנת ליצור את הכלי הרצוי.

על פי רוב בתי היוצר של כלי החרס מוקמו בסמוך לנהרות או אגמים בהם ניתן למצוא די קרקע חרסיתית.[8] כיוון שבארץ ישראל אלו לא נפוצים, לכן בתי היוצר מוקמו בקרבת קרקע חרסיתית המתאימה לייצור כלי חרס, במקומות כגון כפר חנניה, ירושלים, יבנה (תל יבנה), ועוד.

 

שלבי הכנת החרסים:

  1. כריית הטין.
  2. השרייתו במערכת מדורגת של בריכות מים, שנועדה להפריד בין הגרגירים הגסים והדקים.

הטין המדולל במים זרם מן הבריכה הגבוהה אל בריכה נמוכה יותר, כאשר הגרגירים הגסים שוקעים בתחתית הבריכה הגבוהה והטין המסונן (מפולם) שוקע בזו הנמוכה.

  1. בריכות ייבוש לסילוק עודפי המים.
  2. לישה כדי לשחרר בועות אוויר, ועשייתו אלסטי במידה הרצויה.
  3. עיבוד לצורה, יבוש סופי.[9] לעיתים גם מעטרים את הכלי- בצביעה חיפוי או זיגוג.
  4. צריפה בכבשן- הכבשן חומם לטמפרטורה של עד כ 1000 מעלות, אם כי ניתן להבחין, על פי אחוז אבן הגיר בכלים כי טמפרטורת הכבשן נעה בין 600 ל 1000 מעלות.[10] צריפה בטמפרטורה שאינה מספקת גורמת לכך שהכלי רך מדי ולא ניתן להשתמש בו לצורך ייעודו.[11] (זמן החימום, הטמפרטורה, סוג התנור וסוג העץ הביא לשינויים בצבע הכלים אשר התקבלו).

קיים שוני בין הכלים שונים אף מאותו בית יוצר זאת בשל פיזור לא אחיד של החום בתוך הכבשן[12] צבעם של הכלים הוא מגוון והוא הותנה בסוג הקרקע ובטיב הצריפה. הרוב הוא בצבע החרס הטבעי חום אדמדם, אך מצויים גם קנקנים בהירים וקנקנים אפורים כהים.[13]

על פי רוב ההבדלים בין הכלים הוא במגוון הצורות ובעיצוב הכלים, ופחות באיכות הכלים, וזאת בכפוף ליכולת הייצור ומטרותיו השונות[14].

השפעה על החומר: כאמור, החרס הוא חומר שאינו אטום ויש בו נקבוביות המאפשרות מעבר של גזים מחוצה לו, הכלי אינו עמיד בפני שברים, ולחץ מתוך תכולת הכלי יכול לגרום לשבירתו.

 

כלי החרס בחז"ל: בחז"ל החרס תופס מקום נרחב כמקור לכלים שימושיים רבים עבור האדם, ונראה כי שימוש בחרס היה רווח ביותר וכלל תחומים רבים לצורך האדם. בין הכלים שהוזכרו בחז"ל ניתן למצוא: קנקנים, צנצנות, קערות, מחתות, ועוד . י. בראנד מונה למעלה ממאה סוגי כלי חרס שהוזכרו בחז"ל.[15] לדיני טומאה וטהרה כלי חרס מקבלים טומאה.[16]

 

ממצאים ארכאולוגיים: חרסים הם בין הממצאים השכיחים ביותר בחפירות ארכיאולוגיות[17]. מגוון כלי החרס הנמצא בחפירות הוא רחב מאוד זאת בשל מספר סיבות עיקריות: 1. האדם החל ביצור כלי חרס כבר בתקופה הניאוליתית (תחילת החקלאות- תחילת ביות הדגנים), וממשיך בכך למעשה עד ימינו אלו, לכל תקופה יש את סגנון הייצור שלה, כגון צבע החרסית, עובי הכלי, סגנון וצורת היצור, עיטורים, מקור החומר, כלי העזר כגון הכבשנים המפותחים לאותה תקופה, ועוד. 2. מכיוון שניתן לייצר כלי חרס מאדמה מקומית, ניתן לייצר כלי חרס מאדמות מתאימות שמצויות באזור. מעיון ברשימת הכלים שנעשו עולה כי כלי החרס שימשו את האדם בכל תחומי החיים; כלי אוכל, בישול, מסחר ועוד[18]

במדע הפטרוגרפיה[19] ניתן לקבוע את הרכב המינרלים המדוייק בכלי ובכך לקבוע מאיזה אזור הגיע. בשל כך ניתן באמצעות בחינת החומרים מהם יוצרו הכלים ללמוד על תהליכים רבים שהתרחשו באותו אזור, מלחמות וחורבן מחד ומאידך רווח כלכלי וסחר בין אזורים שונים.

לא ניתן להצביע בממצא הארכאולוגי בצורה ממוקדת על כלים ששימשו לצורך גידול צמחים, ויתכן כי השימוש בכלי החרס היה "שימוש משני", לאחר שהכלי נשבר ולא היה ראוי עוד לשימוש, או כלי שלא נצרף כראוי, שימש לצרכי גידול צמחים[20]. אם כי בארמונות החשמונאים של הורדוס ביריחו נמצאו עציצים.[21]

בחז"ל אנו מוצאים כי לעיתים השתמשו בעציצים שיוצרו עבור גידול צמחים[22], וכן השתמשו לשם כך בשברי כלים.[23]

 

מעמד הלכתי: יש מהראשונים הסוברים שכלי העשוי חרס נחשב כנקוב אף אם אין בו כל נקב[24]. ויש הסוברים שמכיוון שהחרס הוא חומר קשיח, כל עוד אין בעציץ זה נקב הוא נחשב כאינו נקוב.[25] יש הסוברים שעציץ העשוי חרס נחשב לנקוב בין אם נטועים בו עצים, ובין אם זרועים בו זרעים[26].

 

א. ינאי, מכלול כבשנים לצריפת כלי חרס מהתקופה הביזנטית ביבנה, קדמוניות 2012 מס' 144: עמ' 94- 103. 

ח. כץ, ארץ דגן ותירוש ... ארץ זית יצהר ודבש : הכלכלה בממלכת יהודה בימי בית ראשון, ירושלים, תשס"ח – 2008, עמוד: 51- 53

ד. שפרבר, תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד - תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד: כרך א, תשנ"ד – 1993, עמוד: 182-  183.

י. בראנד, כלי החרס בספרות התלמוד, תשי"ג, עמ' תג- תיא.

מ. שטרן, ש. ספראי, י. צפריר, צ. ברס, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - הממצא הארכיאולוגי והאמנותי, כרך ב,  1984 עמוד 363- : 367

 

 

[1] ישנם סוגי קרקעות רבים, כגון גיר, חוואר ועוד רבים.

[2] אנצ' לחקלאות 345. קרקע חרסיתית- קרקע שמורכבת מגרגרי חרסית, שמקורם הוא מינרלים.

[3] למשל, בעבודה שנעשתה על ידי מאת בשמת אפל, האוניברסיטה הפתוחה מרץ 2006, נמצא כי אף בכלי חרס שנעשו באותו אזור אך בתקופות שונות, מקור חומרי הגלם היה שונה.

[4] אנצ' לחקלאות 400 כגון צורן, אלומיניום ועוד.

[5] רון.

[6] מיקרון- היא יחידת מידה השווה ל-10 בחזקת מינוס 6 מטר או מיליונית המטר.

[7] כוחות משיכה הפועלים בין שתי מולקולות מאותו חומר.

[8] ראה כץ, 51.

[9] ראה למשל משנה ברורה אורח חיים שטז, שכתב שיבוש כלי החרס נעשה בתנור לפני הצריפה, ויש בכך איסור מבשל.

[10] בעבודה שנעשתה על ידי בשמת אפל נמצא כי  כלי החרס מתל לביאה נצרפו בטמפרטורות של 700-900 מעלות צלסיוס.   כלי החרס מתל אפיק נצרפו בטווח טמפרטורות של בין 600-800 מעלות צלסיוס.

[11] חדשות אריכאולוגיות, גליון 126 לשנת 2014- נהריה,   טמפ' של כ650- 700 מע' נחשבת נמוכה מדי.

[12] ד. אדן ביוביץ' בתוך: ד. שפרבר, עמ' 182 

[13] מ. שטרן 363.

[14]  כץ, 53

[15] כלי החרס בספרות התלמוד.

[16] ראה משנה כלים ב, א.

[17] וכן ישנם כלי זכוכית, אבן וכלי מתכת.

[18] ראה י. בראנד כלי החרס בספרות התלמוד, שם הוא מונה למעלה ממאה כלים שונים העשויים מחרס שנעשו לשימושים שונים.

[19] חקר סלעים

[20] עיין ערך כלי אדמה.

[21] תמונות של כמה מעציצים אלה, ראו האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות, ב, עמ' 748.

[22] ראה למשל רש"י מגילה טז, א.

[23] י. ברנד פרק פה, עציץ.

[24] כפי שמבאר רש"י גטין ז, ב את דברי הגמרא במקרה של ספינה גוששת, ראב"ד טומאין אוכלין ב, יא, על פי הגמרא במנחות פד, ב, וכפי הסבר הירושלמי ערלה א, ב שכלי חרס אינו עומד בפני השורשים, ראה רא"ש בביאור המשנה ערלה א, ב, הלכות ערלה, ג שו"ת כלל ב סימן ד, טור יו"ד, רצד, רע"ב ערלה א, ב, קרית ספר על הרמב"ם מעשר שני י, . רש"ס במקום, ב"י יו"ד רצד, טור יו"ד רצד ,ראה הגהות מיימוניות שבת ח, אות ד, דברי יחזקאל ב,  ד, חזו"א ערלה א, יז ד"ה והא, הרב ש. ישראלי, התורה והארץ ח"א עמ' 139 שכתבו בטעם הדבר שכיוון שמקורו של החרס הוא מאדמה, דינו כאדמה.

[25] כפי הסבר הירושלמי ערלה א, ב שכלי חרס עומד בפני השורשים, תוס' גטין ז, ב, רשב"א גטין ז, ב, כך מבארים את דברי הרמב"ם ביכורים ב, ט, ראה ביאור הגר"א יו"ד רצד, סד, , ר"ש חלה ב, ב, יראים (סימן נג [קע]). ראה עוד שו"ע או"ח שלו, ח שלגבי שבת מחמירים כשתי השיטות, וחזו"א שביעית כב, א שלגבי שביעית מקילים בזרעים כשתי השיטות.

[26] הר"ש ערלה א, ב כתב שהירושלמי לא מחלק בין אילן לזרעים ובשניהם חרס נחשב לנקוב, ושהבבלי חולק. ובפירושו לחלה ב, ב כתב שהירושלמי מחלק בין חרס לעץ. אור זרוע ערלה שיג שלפי הבבלי גם חרס צריך נקיבה אפילו לאילן. רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כא חלק ב (לא מחלק בין אילנות לזרעים אלא רק בין עץ לחרס).

toraland whatsapp