משנכנס אדר מרבין בשמחה?

משנכנס אדר מרבין בשמחה?

השבוע חוגג עם ישראל את ראש חודש אדר ב' ונכנס לבתי הכנסת בריקודים ובשירת "משנכנס אדר מרבין בשמחה", כביכול זהו החודש השמח ביותר בשנה אך האם זהו דבר הלכה?

הרב יצחק גרינבלט | ר"ח אדר ב' תשע"ו

משפט זה נאמר בגמרא במסכת תענית: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.  ואם כן מקור מהימן וחשוב מצאנו לטובתם של הילדים. אלא שכאשר אנו מתבוננים בפוסקים אנו מגלים התעלמות רבתי מגמרא זו. הרמב"ם לא הזכירה כלל וכלל את השמחה בחודש אדר ובעקבותיו השולחן ערוך שהביא את מיעוט השמחה בחודש אב, לא הזכיר את השמחה בחודש אדר בחר הוא בדרך השתיקה. אף הרמ"א בהערותיו על השולחן ערוך לא מצא מקום להזכיר דבר זה, ורבים עסקו בשאלה מדוע!

אמנם הרי"ף והרא"ש הביאו את הגמרא הזו בלשונה, והשולחן ערוך בדרכו להביא דברים שהובאו על ידי שני עמודי הוראה אלו, אף אם הם נגד דבריו של הרמב"ם (כפי שכתב הוא בהקדמתו לפירושו על הטור), ומדוע הלך השולחן ערוך בדרכו של הרמב"ם?

יש מהמחברים שרצו לתלות את דברי הרמב"ם בכך שהוא הבין את דברי הגמרא כפי שמשמע מדברי המאירי שכתב: "... ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר"... אלא שעדיין דברים אלו לא יישבו כל כך את דרכו של השולחן ערוך ואולי אף לא את דברי הרמב"ם שאף אם אין כאן הלכה, אלא דרך הערה (אין זה ברור שזו כוונת המאירי) מדוע לא הזכיר דבר זה?

החתם סופר התעורר לשאלה זו וכתב שתי תשובות לדבר. בתשובה אחת הוא דוחה את הגמרא הזו מההלכה כיוון שהיא סותרת גמרא אחרת, את הגמרא במסכת שבת האומרת שאין מזל לישראל. לפי הגמרא בשבת אין כלל מקום לדיון בגמרא שלנו, שכן היא לפי מי שסובר שיש מזל לישראל. בדרך זו מיישב הוא את הרמב"ם שכך דרכו לפסוק בסתירה כביכול בין סוגיות התלמוד כאחת מהן. אמנם יש להעיר על דבריו, שכבר הריטב"א כתב על שאלה זו, אף שלא הזכירה, שאין ממנה שאלה, שכן דברי הגמרא במסכת שבת שאין מזל לישראל נאמרו בסתם זמן מן הזמנים, אך ודאי שיש זמנים מסוגלים שבהם יש מזל לישראל, ואלו הימים שעליהם דיברה הגמרא במסכת תענית.

הסבר אחר מביא החתם סופר הוא שגמרא זו היא לפי שיטת רב שכל חודש אב מזלו לא טוב, וכל חודש אדר צריכים להרבות בשמחה, אך אנו לא פוסקים כן, ולכן כפי שאחר פורים אין שמחה מיוחדת כך גם אחר פורים.

עוד הסברים רבים מצאנו ביחס לגמרא הזו, אף מצאנו את הסברו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל (מובא בספר דף על הדף ועוד) שלפי הרמב"ם והשולחן ערוך צריכים להיות בשמחה תמיד ולא רק בחודש אדר, ולכן אין מקום לכתוב שבאדר מוסיפים בשמחה. אף מוסיף הוא את דברי הרמ"א שכתב בסוף דבריו על השו"ע או"ח "טוב לב משתה תמיד".

דיונים נוספים מצאנו בנידון, כאלו שיישבו כך וכאלו שיישבו אחרת, אך דומה שעם ישראל פסק (כדרכו של הגר"א שפירא זצ"ל שאמר שכוחו של המנהג גדול כיוון שזו פסיקה של כלל ישראל, ולא פסיקה של רב מסויים) שמשנכנס אדר מרבין בשמחה, ואף מצאנו לכך הסברים שונים בספרי החסידות כגון דבריו של העבודת ישראל מקוז'ניץ שמראש חודש אדר מתחילה הארתו של מרדכי הצדיק ומכאן נובע הדין שאפשר להקדים את קריאת המגילה, כאשר יש צורך. ועוד ועוד.

התבוננות מעמיקה בדברי הגמרא מלמדת אותנו ממילא גם על אופי השמחה שאמור להיות בימים אלו, לא שמחה של הוללות, לא של פגיעה באחר, אלא שמחה של חשיפת המעלה הגדולה של הימים האלו. שמחה אמיתית של קודש, שמחה שמרוממת את האדם, וכפי שהרחיב עליה הרב קוק זצ"ל בספרו עין איה על מסכת שבת המבררת לנו את ההבדל בין השמחה הרצויה לבין זו שהיא שלילית.

יהי רצון שנזכה מתוך שמחת פורים ופסח לשמחה בגאולה השלמה במהרה בימנו אמן.