הלימוד היומי י' כסלו ה'תש"פ

הדף היומי: ז' אייר ה'תשע"ט - בכורות כ"ה « הקודם | הבא »

השיעור היומי של הרב אביחי קצין  באדיבות פורטל הדף היומי

הדף היומי הראה טקסט ע"ב

גמרא

מותר ומי אמר רב הכי והא אמר רב א] חייא בר אשי משמיה דרב מסוכריא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא בההיא אפי' ר' שמעון מודה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות והא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יהודה ורב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה כר"ש ורב חייא בר אבין מתני בלא גברי רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון אלא לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין אסור ותולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו טעמא דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך ממרט חייב משום ממחק שאני כנף דהיינו אורחיה ומדרב סבר כר' יוסי בן המשולם ר' יוסי בן המשולם סבר לה כרב וסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאין מתכוין אסור והתניא שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש שאני פרה דלאו בת גיזה היא ב] והתניא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ואין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז אלא שאני פרה דקדשי בדק הבית היא והאמר רבי אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה מדרבנן והאיכא איסורא דרבנן אלא שאני פרה דלא שכיחא ג] וליחלה ולפקה לחולין וליגזה והדר ליקדשה דמיה יקרין וליעבד לה כדשמואל דאמר שמואל ד] הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימור דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר ה] איבעית אימא רב סבר לה כר' יוסי בן המשולם ור' יוסי בן המשולם לא סבר לה כרב: ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו: אמר רב אשי אמר ריש לקיש לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני לקופיץ: וכן ו] תולש את השער לראות מום: איבעיא להו לכתחלה ז] או דיעבד אמר רבי ירמיה תא שמע צמר המסובך באוזן ר' יוסי בן המשולם אומר תולשו ומראה את מומו ש"מ לכתחלה ש"מ אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא וכן התולש את השער לראות מקום מום מאי וכן אילימא שלא ח] יזיזו את מקומו השתא ומה שוחט דשחיטתו מוכחת עליו ט] לא יזיזנו לראות מקום מום מיבעיא אלא לאו אתולש שמע מינה לכתחלה ש"מ: מתני' שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים

רש"י

מותר. י] משום דטעמא שאין מתכוין הוא: מסוכריא דנזייתא. ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת יא] ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה: אסור להדוקיה. בתוך החבית בכח משום סחיטה ואע"ג דאינו מתכוין לשום סחיטה אסור אפי' לר"ש דאמר במסכת שבת (דף מא:) דבר שאין מתכוין מותר: ולא ימות. וכיון דמהדק לה לא אפשר לה בלא סחיטה אבל לפנות את השער אפשר בלא תלישה: הלכה כר' יהודה. אלמא ס"ל לרב דבר שאין מתכוין אסור: בלא גברי. בלא רב חייא ורב חנן: ותולש לאו היינו גוזז. להכי אמר רב הלכה כר' יוסי בבכור: כלאחר יד. דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז: התולש את הכנף. שתולש נוצה גדולה מן כנף העוף: והקוטמו. לאחר שתלשו קטם ראשו: והמורטו.שמחליקה מן הצדדין ומורט מן הקנה יב] השער: גוזז ומחתך וממחק.מארבעים אבות מלאכות יג] במסכת שבת (דף עג.) ממחק מחליק: דהיינו אורחיה. שדרך נוצת עוף יד] לתלוש ולא לגזזה: מדרב ס"ל כדרבי יוסי. לגבי בכור דתולש לאו היינו גוזז: ר' יוסי נמי סבר לה כרב. דדבר שאין מתכוין אסור: ה"ג עיקרן מאדים וראשן משחיר. וכן בתוספ' דמס' פרה (פ"א): גוזז. את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי. שתי שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה: דלאו בת גיזה. שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא בגיזה: לא תעבוד ולא תגוז. וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה: דקדשי בדק הבית היא טו] . (ויש לה) דהא אינה קריבה למזבח הלכך מותרת בגיזה: דלא שכיחא. ומילתא דלא שכיחא לא גזרו טז] רבנן: דמיה יקרים. ואין דמיה כל כך מזומנים לחללה עליהן:לקופיץ. לצורך הקופיץ: לכתחלה קאמר. והאי וכן אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש לצורך השחיטה דהא פשיטא לך דרישא לכתחלה קאמר הכי נמי יז] לראות מקום המום או דיעבד קאמר והאי וכן אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי שתלש את השער לראות את מקום המום נמי לא יזיזנו ממקומו: המסובך באוזן.ובאוזן היה מום: דשחיטתו מוכחת עליו. דלאו לגיזה איכוון: אלא לאו אתולש.ולכתחלה קאמר: מתני'מתיר. את הצמר בהנאה לכהן: וחכמים

תוספות

מסוכריאדנזייתא. פירשנו בפ"ק דכתובות (ד' ו. ד"ה האי) ובסוף יח] (כל כתבי) (שבת קיא. ד"ה האי) :

דהוהליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד. אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש יט] נוצה מצואר של עוף כדי לשחוט בי"ט דהא לעיל פריש דהא דשרי כ] הכא משום שאין מתכוין וללשון נמי שפירש דאפי' במתכוין כא] בנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני בסמוך בתולש את כב] העוף ואע"ג דאין צריך כאן נוצה והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אין ללמוד מלאכה שאינה צריכה לגופה מכלאחר יד:

ואמרר"ל כג] חייב משום גוזז. תימה מה הוא מקשה אע"ג דלענין בכור לא מחייב ביה משום לא תגוז לענין שבת יש לחייב משום תולדה דגוזז ככל עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים כמו חולין (דף עג.) הושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר שבמעיה כד] לענין שבת [חייב] ובמוקדשין לא מחייב משום גוזז כה] וכן קיטוף חייב בשבת משום תולדה דקוצר וכן תולש מן המחובר אע"ג דקיטוף לענין קצירה קודם לעומר לא מחייב (פסחים יא.) ולענין לקט בפ' ראשית הגז (חולין קלז.) ואי הוה מפרשינן הכא דפריך אהא כו] דאמרינן דתולש חשוב כלאחר יד הוה ניחא דמייתי ראיה מהכא דלא כלאחר יד כז] ואין הלשון משמע כן מדקאמר ותולש לאו היינו גוזז והא תניא התולש את כח] העוף כו' משמע דפריך אהא דאמרן דתולש לאו היינו גוזז:

מדרבסבר לה כר' יוסי בן המשולם ר' יוסי סבר לה כרב.דאמר דבר שאין מתכוין אסור שאם היה סובר דדבר שאין מתכוין מותר מנא ליה לרב שיהא הלכה כמותו משום דתולש לאו היינו כגוזז דילמא כי שרי ר' יוסי משום דבר שאין מתכוין מותר ותולש היינו גוזז אלא קים ליה לרב כט] (משום) דאית ליה לר' יוסי דבר שאין מתכוין אסור:

עיקרןמשחיר וראשן מאדים. כך היה כתוב בספרים ויש לפרש דנקט ראשן מאדים לרבותא ל] אע"ג שכולה אדומה מבחוץ טעונה גזיזה ובקונט' לא] גריס איפכא מתוך תוספתא דפרה:

גוזזבמספרים ואינו חושש. כלומר אפי' יגזוז משאר השערות לב] בלא מתכוין אף אלו עצמו יגזוז יותר מן הצורך לגירסת הקונט' ראשן משחיר לג] והיה מדקדק דקסבר דבר שאין מתכוין מותר ובקונט' פי' דדייק מהא דשרי משום דאין מתכוין לשום גזיזה אלא לתקן לד] דאין זה כשאר לשון אין מתכוין בעלמא דכיון דבכוונה גוזז במספרים ויש ליישב לפי' הקונטרס דהכי פריך וסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאין מתכוין אסור ושרי מטעם דתולש לאו היינו גוזז הא אשכחן גבי פרה דאפי' במספרים דהוי גוזז לה] משום דעושה כדי להכשיר הפרה שרי גבי בכור נמי הוה ליה למישרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז ומיהו אין פי' זה נראה כלל דבכל ענין יכול להקשות בין הוי טעמיה משום דבר שאין מתכוין מותר בין הוי טעמיה משום דתולש לאו היינו גוזז:

שערבכור בעל מום שנשר כו'. כולה הך שמעתא מוכחא דגיזת פסולי המוקדשין שרי מדאורייתא ואפי' רבנן דאסרי מפרש בגמ' גזירה דלמא אתי לאשהויה והא דדרשינן לעיל (דף ו:) תזבח ולא גיזה היינו תזבח ולא תגוז לו] ותימה לרבי דאמרי' בפרק שני דחולין (דף לו:) גבי על הארץ תשפכנו כמים ההוא למשרי דמן של פסולי המוקדשים לז] הוא דאתא דס"ד הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן נמי ליבעי קבורה קא משמע לן והיכי תיסק אדעתין לאסור דמן לח] [בהנאה] משום דאסירי בגיזה ועבודה הא אפי' הגיזה עצמה מותרת וכ"ת הא דשריא מדאורייתא היינו בנשר אבל גוזז דמתכוין אסור לט] חדא דמתכוין דדם כנשר גיזה ועוד אפילו בתולש