הלימוד היומי כ"ה אייר ה'תשפ"א

הדף היומי: כ"ב ניסן ה'תשפ"א- שקלים י"ד « הקודם | הבא »

השיעור היומי של הרב אליהו אורנשטיין  באדיבות אתר 'דרשו'

הדף היומי הראה טקסט ע"ב

גמרא

האי דין כיף מקורר מיא והאי דין כיף אית ביה שרברובי ועד היכן שרברובותיה מטי' א"ר אליעזר (אחא) ומת בנו בצמא אמר א) רבי חנינא מאן דאמר רחמנא וותרן יתוותרן בני מעויי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה א"ר אחא כתיב וסביביו נשערה מאוד מדקדק עמהן כחוט השערה א"ר יוסי (בר אבין) לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן מעשה ב) בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו עוברת להנשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגבי בעון מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא עאל רבי פנחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא אמר לון דין הוא חסידכון אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירע ליה אמר אפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש אית דאמרי בסוכתא איתערית ואית דאמרי מלאך ירד כדמות ר' פנחס בן יאיר והצילה: גביני כרוז: שהיה ג) מכריז בבית המקדש מה היה אומר עמדו הכהנים לעבודה ולויים לדוכנן וישראל למעמדן אגריפס המלך שמע קולו עד ח' פרסאות ונתן לו מתנות הרבה: בן גבר על נעילת שערים: תירגם ד) רב קומי דבית ר' שילא קרא גברא אכריז כרוזא אמר ליה אמור קרא תרנגולא א"ל והתנינן בן גבר אית לך למימר בר תרנגולא: בן בבי על הפקיע: [א] שהיה (מזווג) מזייג פתילות ר' ה) יוסי (אסי) עאל לכופרה בעו ממנייא עלייהון פרנסים ולא קיבלון מינהן (א) עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לכ"ש: בן ארזה על הצלצל: כי הא דתנינן ו) תמן הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזה על הצלצל: הוגרס בן לוי על השיר: (ב) אמר ז) ר' אחא נעימה יתירה היה יודע ואמרו עליו על הוגרס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר וכשהיה נועץ גודלו בתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו כל אחיו הכהנים נזקרין לו בבת ראש: בית ח) גרמו על מעשה לחם הפנים: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים (ג) מאלכסנדריאה שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין בית (ד) גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלים ונתנו להם כ"ד ר' יהודה אומר כ"ד היו נוטלים ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצים ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויעשו לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקיה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלים: בית אבטינס על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא רצו ללמד (ה) שלחו והביאו אומנין מאלכסנדריאה של מצרים והיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד כיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' ( נ"א כל מה שפעל הקב"ה לא פעל אלא למענהו שנאמר כל פעל ה' למענהו) שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להן שכרן י"ב מנה היו נוטלין ונתנו להן כ"ד רבי יהודה אומר כ"ד היו נוטלין ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאת אשה משל אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה ע"מ שלא תתבשם שלא יהו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל א"ר יוסי פעם אחת הייתי עומד בירושלם ומצאתי תינוק אחד משל בית אבטינס אמרתי לו בני מאיזו משפחה את אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה אמר ר"ע שח לי שמעון בן לוגא מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד של בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא ומה ראית מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני הראהו לי אמר לי רבי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לברייהו א"ר יוחנן בן נורי (מלקט הייתי עשבים אני וזקן א') פגע בי זקן א' משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין

קרבן העדה ומשנת אליהו

ועד היכן מגיע חמימותיה: וותרן. לעבור על כל פשעם: יתוותרון בני מעוי. יוותרו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים. ל"א יהיו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט: אלא. שמאריך אפו וגובה חובו אע"ג שאינו גובה אותו מיד: וסביביו. צדיקים הנדבקים בו: נשערה מאוד. לשון חוט השערה: ונורא על כל סביביו. מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים: והוון כל עמא. והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין: אמר. להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין: והוא מקפחו במים. בתמיה וקיפוח הוא לשון חיתוך וקיצור:מיד נפלה. קול בעיר: בסוכתא איתערית. בענף אחד אחזה עצמה ועלתה: קרא גברא. הא דתנן בפ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרוז: אמרון ליה. דבית ר' שילא שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר: אית לך מימר בר תרנגולא. בתמיה אלא שם אדם ששמו גבר ה"נ קריאת הגבר אאדם קאי: ה"ג שהיה מזווג את הפתילות. וכ"ה ביומא וה"פ שגדלן וקלען: בעי וכו'. רצה למנות עליהן פרנסים ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הצבור שאין זה כבודן: זכה להימנות עם גדולי הדור. עם הממונין החשובין שבישראל: כהאי דתנינן תמן. תמיד פ' בתרא: נזקרין לו בבת ראש. נרתעין מהברת קול: וברדייתו. ולרדות' מן התנור:היו מסיקין מבפנים. בתוך התנור ורודה מבחוץ לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם נותנו לדפוס ועדיין הוא בצק כמין דפוס היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו: ואלו. אנשי אלכסנדריא לא היו בקיאין לרדותה מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש: למענהו. לכבודו שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש: י"ב מנה היו נוטלים. כל יום מתרומת הלשכה: שלא יהיו אומרים ממעשה וכו'. וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל: היתה מתמרת ועולה. היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד: היתה. מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן: ממקום אחר. שלא ידעה מנהגם: היה פוסק עמה שלא תתבשם. דהמדיר את אשתו שלא תתקשט בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין: לרבות כבודם. שלא ימצאו בקיאין זולתם: נתמעט כבודם. בחורבן הבית: וכבוד שמים נתרבה. שאמרו העשרת שבטים הא אלהינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפיה וגם האומות אמרו כן: על הכבוד המתוקן לצדיקים. בבנין דלעתיד: הרי מעלה עשן לנגדי. ונזכרתי ע"י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ האיך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה חוץ

משנת אליהו

א"ל אפשר הוה מכבד בוראו. עיין מה שפירשתי בקונטרס ובזה מתורץ קושיית תוס' ב"ק דהא גבי נחוניא מת בנו בצמא דהתם היה לו איזה נדנוד חטא שנענש עבורו כמו דמייתי עלה בסוגיא מ"ד רחמנא ותרן כו' והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכ"מ בסוגיא דב"ק שם וכאן ה"ק אפשר הוה מכבד בוראו הכל בכבוד בלי פגם בההוא חסידא ויקפחנו במים אלא בודאי תנצל ע"י נס וכן הוה: אגריפס המלך שמע קולו ברחוק ח' פרסה כו'. עמ"ש ולא סתרא הא לדתנן בתמיד שקולו היו שומעין מיריחו דבאמת הוא כן רק דעובדא דאגריפס שהיה אז רחוק ח' פרסה ושמע ונחשב לו לדבר נפלא ונתן לו מתנות אבל סוגיא דבבלי יומא כ' ע"ב קשה דקאמר והיה קולו נשמע בג' פרסאות דמשמע תמיד לא יותר וכן מצאתי בת"י דיומא שם שדחו בזה תירץ הרב יוסף בר"מ וגם תירץ התוס' דחו ע"ש ומסקי דפליגי הסוגיות ומ"ש התוי"ט דבתמיד מייתי לא קול של כ"ג רק של העם דוחק רב ותימה שלא הזכיר כלל לדברי התוספות דיומא: ה"ג

ריבבן ותקלין חדתין

תקלין חדתין

מפרשים ממסמס ג"כ לטובה לרפותן: כיף. סלע: מקרר. מוציא מים קרים: שרברוב. חמימות ועד היכן החמימות מגיע: ומת בנו בצמא. כי במדה שאדם זהיר בה מאוד אם הוא פוגם קצת בזה נענש עליו ביותר כדמצינו בפ"ז דב"מ פ"ד ב' בר"א בר"ש יומא חד חזאי דקא נפיק ריחשא מאוניה חלש דעתאי כו' א"ל יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי ליה כו'. והיינו לפי שהיה נזהר הרבה בזה כדאמרינן במסכת מכות כ"ד א' אוטם אזנו משמוע דמים כגון ראב"ש דלא שמיע ליה בזילותא דרבנן ושתיק וכדפי' רש"י שם ולכן אמר הכא בב"מ ולא מחאי כדאבעי לי והכא נמי שהיה אוחז במדה טובה זו להמציא מים לרבים וכשאירע לו דלא נזהר כמה דבעי נענש בזה הענין גופיה: מ"ד רחמנא וותרן. מוותר על עבירות דלא איכפת ליה: יתוותרן בני מעיא. דאמרינן בפ"ג דחולין ע"פ הוא עשך ויכוננך מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך א' מהם אינו יכול לחיות והוא בני המעיים כמ"ש הערוך מלשון הדורא דכנתא וראיה לדבריו דסמיך לה בסוגיא עובדא דההוא גברא דנפל מאיגרא ונפיק מעייניה כו' וכמו שכל עיקר חיות האדם תלוי במעיו כדקאמר שאם נהפך כו'. כן כל העולמות תלוים במעשי ב"א לבנותם או להרסם וז"ש שמי שאומר שמוותר הש"י על עבירה יתוותרן כמו ויתר לבי כו'. שלא ישמש פעולתו ואז היה נחרב העולם הקטן: מאריך רוחיה. הן מלאכיו כמ"ש עושה מלאכיו רוחות ממיני הפורעניות והם רצים אך והוא רחום יכפר וגו' והרבה להשיב אפו מלאך האף: וגבי דיליה. כמ"ש צור ילדך תשי שמתישין כח פמליא של מעלה שהאדם נבנה מכולם כמ"ש כי בצלם אלהים עשה וגו' ובז לדבר יחבל לו בכל כח פוגם שרשו וכל אחד גבי דיליה: כחוט השערה. כי יעקב איש חלק ועשו איש שעיר וצדיקים הם יסודי עולם כוללים הרבה ופגם קטן שלהן עושה רושם והן נשפטין במדת אמת ולכן היו יראים צדיקים הראשונים שמא יגרום החטא אף חטא כל דהו ומדקדק עמהם בעוה"ז כדי שלא יכנסו כלל לפתח חטאת רובץ: לעוברים ושבים. לזכות הרבים: ולא מקבל עליה תנחומין. שעל המת נגזר להשתכח מן הלב משא"כ על החי כמ"ש וימאן להתנחם והיא היתה בחיים: אפשר הוה מכבד בוראו במים. אם היה מכבד הכל בזהירות וכבוד לשם שמים ולא פגם כלל והוא מקפחו במים בתמיה אלא ודאי תעלה: עלתה.שנזדמן לה נס שאחזה בענף אחד ועלתה: אגריפס המלך שמע קולו בשמנה פרסאות. אף דקולו של כ"ג היו שומעין עשרה פרסאות כמ"ש מיריחו היו שומעין קולו של גביני כרוז (תמיד ל' ע"ב) מ"מ ההיא עובדא הוה בסמוך שמנה פרסאות ושמע המלך שהיה שם אז: קרא גברא. היה מפרש מ"ש בפ"ק דיומא ולא היתה קריאת הגבר מגעת כו'. היינו שקרא גברא ואכריז כרוזא האריך בלשונו דלא ליטעי שכוונתו תרנגולא וגם הטמין כוונתו לראיה מדאמר גביני כרוז מה היה אומר וז"ש אכריז כרוזא ובבבלי מסייע ליה מזה: א"ל קרא תרנגולא. משום דמצא ברייתא היוצא לדרך קודם קריאת הגבר כו' בתרנגול בינוני כו' כדאמר ביומא (כ"א) : והתנן בן גבר על כו'. אית לך למימר כו' אלא ע"כ גבר שניהם במשמע ואינו ראיה מה שנמצא פעם גבר על תרנגול ואידך ע"כ ס"ל דהכא ליכא למיטעי אבל התם אי הוי שם אדם ה"ל למינקט מפורש דלא ליטעי בתרנגולא אלא ש"מ קריאת הגבר באמת תרנגולא ועובדא דגביני כרוז מלתא אחריתי ומה דאמר ולא היה קריאת הגבר מגעת קאי על תרנגול ונ"מ בזמן: מזווג. רואה שיהא שוין משום הידור: ולא קבלון מיניה.משום ושנא את הרבנות. ורצו לברוח מן הכבוד. א"נ חרדו שלא יכשלו במ"ש פרנס המטיל אימה כו': חיי נפשות עאכ"ו. שדוחה הכל והמצוה רבה וראוי להכניס א"ע בזה: דתנינן תמן. פרק בתרא דתמיד: נזקרין. נרתעין מהכרעת הקול: של אלו. של אלכסנדריא: ה"ג מבחוץ ואופין מבחוץ. וכ"ה בבבלי שם ופי' רש"י הללו שבאו מאלכסנדריא לפי שלא היו יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה והיו יריאים לדבקם מבפנים לתנור ואופין אותו מבחוץ. ובגירסת הספרים משובש בתוספתא והכא נמי האי שבשתא כיון דעל על: שכפלו להן. מתרומת הלשכה: בפטום. לכתוש הסממנין ולערבם יפה כמו שאמר ממולח: ובמעלה עשן. שלא היו מכירין בעשב שהוא מעלה עשן זוקף ומתמר כמקל: לשוק. כלומר שלא היו מתבסמין כלל ובבבלי אמר לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן. והכא נמי קאמר ולא עוד כו': א"ר ישמעאל גרסינן: ונתרבה כבוד שמים: ובבבלי אמר כבוד המקום במקומו ומיעט כבודן: המתוקן לצדיקים לע"ל. והיינו שעתיד הקב"ה להחזיר לנו לע"ל ובבבלי הלשון שעתיד הקב"ה להחזיר לנו: מעלה עשן עומד לנגדי. עשב שמעלה עומד כנגדי וראיתיו ונזכרתי: הראהו לי. לי בלבדי שאני בודאי אהיה זהיר שלא יגיע לע"ז וליכא טעמא שמא יעשה לע"ז: מסורת בידי. ובבבלי שבועה: לבריה. לשום אדם משום גדר בדבר: רבי יוחנן ובבבלי גרסינן ר"י בן נורי ורבי ישמעאל בן לוגא במקום שמעון ב"ל לעיל: נאמנין

 

toraland whatsapp