גמרא
תמן תנינן רמ"א א) באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר ר' בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקי' יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו ואלו נכנסים לדיר להתעשר אמר ב) בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין נולד לו בה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו אתא ר' ירמיה ור' מיישא בשם ר' שמואל בר ר' יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ומאן נינהו (א) אבות עולם תנא ר' יונה קומי ר' ירמיה ר' ישמעאל ור"ע זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד היה דר"ע אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך רבי אבון בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע לה מן הדא א"ל ג) בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר"ע אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין: תמן ד) תנינן כל הנולדין מאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין חמשה לפני ראש השנה וה' לאחר ראש השנה אין מצטרפין ה' לפני הגורן וה' לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אמר רבי יוסה הדא אומרת מעשר בהמה לא עשו אותה לא כחנט ולא כשליש אין תימר כחנט ליתני כל המעוברים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול אין תימר כשליש ליתני כל הנולדים עד עשרים ושנים באלול רבי שמאי בשם רבי ביבי ברבי חייא כשליש עשו אותה כרבי שמעון דאמר ר"ש מחוסר ה) זמן נכנס לדיר להתעשר קם רבי מנא עם רבי שמאי א"ל את אמרת חדא מילתא תמן תנינן בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין לעצמן לא אפי' נולד עד עשרים ותשעה באלול אית לך מימר בן עזאי כרבי שמעון ולא כרבנן כמה דאת אמר על דרבנן מניחן לשנה הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן כן את אמר על דבן עזאי מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלולים (ב) אמר רבי חייא (חונה) זאת ו) אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו לתוך שנתו אמר רבי מנא אמר ר' יונה אבא שמע לה מן הדא כל הבכור אשר יולד וגו' הזכר תקדיש הא כיצד משעת לידתו את מונה לו שנה: הלכה ב מתני' בשלש ז) קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל רבי ישמעאל אומר יונית כתוב עליהן אלפ"א בית"א גמ"א אין ח) התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: גמ' (ג) תמן ט) תנינן מפנין אפילו ד' וחמש קופות ר' זעירא שאל את רבי יאשיה כמה הוא שיעורן של קופות אמר ליה נלמוד
קרבן העדה ומשנת אליהו
מפרש דעובר על בל תאחר היינו לפי שהוא משהה טבלו דמיד בפרקי לידה חייב לעשר ואע"ג דקודם הגורן מותר למכור ולשחוט כדתנן בבכורות פרק בתרא מ"מ משהגיע הגורן ויש לו הרבה בהמות ה"ל כטבל מדרבנן א"נ בלשון קושיא קאמר וכי המשהה טבל זה עובר והראשון נראה: תמן תנינן. בבכורות פרק מעשר בהמה: ה"ג ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי וכו': האלוליים. אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך: עד כאן. עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבורה חמשה חדשים: מכאן ואילך. לאחר אלול הן מאותן שנתעברו לאחר ניסן והוה להו חדשות: לבשו כרים הצאן. מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות: אלו הבכירות. שמתעברות מיד: ועמקים יעטפו בר. ואיכא נמי צאן שמתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר והזריעה ניכרת יפה יפה והיינו בניסן ואע"ג דגם באדר ניכר הזריעה מ"מ באפלייתא אין הזריעה ניכרת יפה אלא בניסן: אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר. דמפרש יתרועעו לשון רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר דנעשו ריעים ויעשירו אלו עם אלו: הואיל ואלו אומרין כך וכו'. רמ"א באחד באלול ור"א ור"ש אומרים באחד בתשרי ואין אנו יודעים הלכה כמאן הלכך יהו האלולים וכו': ה"ג הא כיצד נולדו לו חמשה באב וה' באלול או ה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין: ה"ג נולדו לו ה' בתשרי וה' באב מצטרפין. וה"פ ה' באב שלאחר תשרי מצטרפין ואף על גב דמפסקי גרנות שתקנו חכמים: ופריך ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. שהרי ר"מ ור"ש היו לאחר בן עזאי: שכן נחלקו עליה אבות העולם. תנאים הראשונים: ר"י ור"ע. ועליהם אמר בן עזאי הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריהם: זאת אומרת. שבן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע: אין תימר שר"ע היה רבו של בן עזאי וכי אדם אומר על דברי רבו הואיל ואלו כו'. ומכריע דבריו: שמע לה מן הדא. שתלמיד חבר היה לר"ע: אמר לו בן עזאי וכו'. מתני' בב"ב פרק מי שמת: אלא שבאת.ולא קאמר שבא: תמן תנינן. בבכורות פרק מעשר בהמה: כל הנולדים באחד בתשרי. אתאן לר"א ור"ש דאמרו באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה: מצטרפין.לכנסן לדיר אחד: לפני הגורן. מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק: לא כחנט.לא כאילנות דאזלינן בהו לענין מעשר בתר חנטה כל שחנטו פירותיו קודם ט"ו שבט מתעשר לשנה שעברה: ולא כשליש. כתבואה וזיתים דאזלינן בהו בתר שליש והיינו כשעת גמרן דמשהביאו שליש ראוין לאכילה ע"י הדחק: אין תימר כחנט. דאזלינן בהו בתר חנטה ה"ל למתני כל המעוברין מכ"ט באלול ואילך הן החדשות: אין תימר כשליש. א"כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן ראוין להקרבה: ניתני כל הנולדים עד כ"ב בו. דהיינו הנולדים שבעה ימים קודם ר"ה אבל הנולדים אח"כ אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהא כתיב מיום השמיני והלאה תתנו לי: כשליש עשו אותו. ודקשיא לך ליתני עד כ"ב בו מתניתין ר"ש היא דסובר מחוסר זמן דהיינו קודם שבעה נכנס לדיר להתעשר: את אמר הדא מילתא. דמתניתין ר"ש היא: האלוליים מתעשרות בפני עצמן. מאי לאו הנולדים עד כ"ט באלול מיקרי אלוליים וכי אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר"ש ולא כרבנן דפליגי על ר"ש וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר אלא ודאי הכל אזיל בתר לידה וזה גמרו כמו תבואה ואע"ג שאינן ראויין להקרבה: כמה דאת אמר וכו'. וכמו דאמרת לרבנן דאותן שנולדו מכ"ב אלול עד ר"ה הן מתעשרין לאחר ר"ה עם אותן שנולדו קודם ר"ה ה"נ לבן עזאי דסובר דאלוליים מתעשרות בפני עצמן מ"מ גורנן לא הוה עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקא ליה דלמא מתחיל מאלול ואין להם גורן עד פסח מיהו אז מתעשרין עם האלוליים: זאת אומרת.מדמצרפינן לרבנן כל הנולדים בתוך השנה שעברו אע"ג דנולדים בסוף השנה והם מחוסרי זמן שמעינן דאף בבכור מתחילין שנתו מיום הולדו וימים שהוא מחוסר זמן בהן מצרפינן לשנה: כל הבכור אשר יולד. תקדיש לה' אלהיך: הא כיצד. שיקדיש בכור הלא ממעי אמו הוא קדוש אלא ללמד מכי יולד תתחיל למנות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד: הלכה ב מתני' תורמין את הלשכה.נוטלין הממון מתוך הקופות הגדולו' שתרמו בהן בר"ח ניסן והן היו כל אחת של ט' סאין ובכל מועד היו תורמין מאלו קופות מקופות קטנות של ג' סאין וכתוב על אלו הג' קופות שמחזקת כל א' מהן ג' סאין א' ב' ג' כדי שיספקו ממנה לקרבנות צבור עד שתכלה ואח"כ מן השניה ואחר כן מן הג': יונית כתוב עליהן. היו רגילים ביונית דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפיותו של יפת ישכון באהלי שם ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו היונית: פרגוד חפות. כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד חפות ואין התורם נכנס עם השפה הכפולה ההיא שלא יחשדוהו שנתן בתוכה ממעות הלשכה: ולא בתפילין ולא בקמיע. שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות: גמ'כמה הוא שיעורן של קופות. אהא דתנן בפ' מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן וכו' קאי כמה מדות תהא
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
להם זמן בפרק השואל: מתני' וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל.מפרש ביומא בסוף הוציאו לו אמר ר' יוסי למה כתב עליהן אב"ג לידע איזה נתרמה ראשון שמצוה בראשון לקנות ממנה תמידין ומוספין ובתוספתא נמי תניא מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה: אלפא ביתא גמ"א. לשון יונית לפי שלאחר שמלך אלכסנדרוס מלך יון על ירושלים הכירו ישראל בלשון יונית וכתבו באותו הלשון שלא יטעו בקופות איזו ראשונה ואין מסתפקים מן הראשונה קודם השניה ולא שניה קודם שלישית: לא
תקלין חדתין
שגם על מעשר בהמה עוברים על ב"ת כדדרשינן בר"ה (ה ב) לכך תקנו שיעשר סמוך לרגל ויביא לירושלים בעלותו לרגל: ר"ה.דאותן שיולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיולדו מכאן ואילך משום דהוה חדש וישן: האלולים. אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב כדמפרש טעמא לקמן: ע"כ מתמצות. עד אלול נמשך שיולדות האחרונות מהמעוברות קודם ניסן דעיבורה של בהמה דקה ה' חדשים: אלו הבכורות. שמתעברות באדר: אלו האפלות. דדריש יעטפו מלשון העטופים ללבן דהיינו האפלות שמעטיפות ומתאחרות מלקבל זכר עד ניסן: אלו ואלו כו'. דריש יתרועעו לשון רעים וישירו לשון מעשר כמו יעשירו שנעשו רעים לכנוס לדיר יחד להתעשר: הואיל ואלו. ר"מ אומר בא' באלול ור"א ור"ש אומרים בא' בתשרי: אין מצטרפין. האלולין לא עם הנולדים באב דלגבייהו הן חדש ולא עם ה' שבתשרי דלגבייהו הן ישן: ה' בתשרי וה' באב. כלומר באב שאחר תשרי מצטרפין אע"פ שיש גרנות בינתים ובבבלי שם פריך פשיטא ומשני מ"ד כי היכי דמפסקי שנים ה"נ מפסקי גרנות קמ"ל כדתנן וכו': ב"ע מכריע על דברי תלמידיו אתא. בתמיה דקס"ד דב"ע להכריע בין ר"מ ור"ש בא מדקאמר הואיל ואלו אומרים הואיל ואלו אומרים לכך מתמה וכי אפשר לומר שבא להכריע ביניהם והלא הם היו תלמידיו ודאי הוי מצי למיקם אטעמייהו והוה ליה למקבע הלכה כמאן דמסתבר טעמיה ולא להכריע. וכה"ג פריך בבבלי שלהי בכורות ומשני משום שנחלקו בזה אבות העולם ולא הוי מצי למיקם אטעמייהו ועל דבריהם של ר"י ור"ע אמר הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך: דאמר לרביה הואיל ואלו אומרים כך. ולא אמר הואיל ורבי אומר כך:שמע לה מן הדא. שב"ע היה תלמיד וחבר לר"ע: שבאת. ולא הזכיר לשון רבי: מאחד בתשרי. אתאן לר"א ור"ש דאמרי באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה: לא כחנט. כפירות האילן דאזלינן בתר חנטה לזמן מעשר שלהם שאותם שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר: לא כשליש. תבואה וזיתים אזלינן בתר גידולם עד כשליש: ליתני כל המעוברין. דעיבור בבהמה כחנט באילן וליתני כל המעוברין מאחד בתשרי לאפוקי המעוברין קודם: עד כ"ב באלול. דראוי להקרבה עד ר"ה שיהיה ח' ימים עם יום כ"ב שנולד בו והוי כשליש בתבואה וזיתי' שהוא גמרן למעשר ואלו שנולדו בכ"ב בו הוא שיתעשרו עם אותן שנולדו מא' בתשרי משא"כ אשר יולד אחר כ"ב שאינו ראוי להקרבה עד ר"ה יתעשר לשנה הבאה: ר"ש כדעתיה. דס"ל דגם שאינו ראוי להקרבה דהיינו בכה"ג דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והוי כשליש עד כ"ט בו: עד כ"ט באלול אית לך כו'. דב"ע סתמא אמר האלולים דמשמע דכל החודש וכאן לא מצי לתרוצי הכי דר"ש לשיטתיה אזיל כדקאמר ר"ש כדעתיה ול"ג ולא כרבנן דעיקר הפירכא משום דלאו לשיטתיה לא מסתבר לאוקמיה כר"ש כדאמר לר"ש גופיה כדעתיה אבל לא משום שלא יסבור כרבי'. שמצינו אוקימתא כיחידאה: ה"ג אלא כמה דאת אמר כו' כן את אמר על דרבנן כו'. כלומר כמו לב"ע צריך אתה לפרש דאותן שנולדו מכ"ב עד כ"ט מתעשרים לשנה הבאה עם בני שנתן ה"נ לרבנן. ותנא לא עסיק לפרושי הני מחוסרי זמן דמילתא דפשיטא הוא. וגירסת הספרים שיבושא הוא דעל. דההכרח הוא מב"ע לרבנן: זאת אומרת וכו' עולין לו תוך שנתו גרסינן. מדאמר הכא לרבנן עם בני שנתן ולב"ע עם האלולים של שנה הבאה משמע כיון שנשלם שנתו משעה שנולד אזיל ליה שנת מעשרו ונחשבים הימים שהוא מחוסר זמן בתוך השנה ש"מ בבכור ג"כ חשבינן אלו הימים בתוך שנתו דהיינו מיום הולדו ורבי מני דריש לה מקרא כיון דקדושתו מרחם מתחיל למנו' שנתו ג"כ מיום הולדו: מתני' בג' קופו' כו'.הממון כולו המובא היו מכניסין בלשכה אחת ונוטלין מהן בג' קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר כאן כי מה שמוציאין בכל מועד משם היה בשלש קופות כל קופה מחזקת ג' סאין: אב"ג. בגמרא מפרש למה היה כתוב עליהן: יונית כתוב.שהיו רגילין בו: גמ' ה"ג תמן תנינן. שבת קכ"ו: כמה הוא שיעורן של קופות
גמרא
נלמוד סתום מן המפורש (תני) דתניא בשלש קופות של שלש שלש סאין שהן תשעה סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל מפני מה כתוב עליהן א' ב' ג' לומר מסתפק מן הראשונה קודם לשניה ומן השניה קודם לשלישית תמן תנינן המוציא א) יין כדי מזיגת הכוס רבי זעירא שאל את רבי יאשיה (א) כמה שיעורן של כוס א"ל נלמד סתום מן המפורש דתני ר' חייא ארבע ב) כוסות שאמרו ישנן רביעית של יין באיטלקי אמר רבי יוסי בר אבין משום רבי יוחנן דרבי יהודה היא דתני מים ג) כדי גמיע ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקילור ( נ"א ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס) יין כדי גמיע ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס מזוג בכמה נשמעינה מן הדא מים כדי גמיע ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקילור ( נ"א ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס) יין כדי גמיע ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס כמה שיעורן של כוס רבי אבין אמר טיטרטון ורביע מהו לשתותן בכרך אחד (ב) מדאמר רבי מנא אמר רבי יוסי הלל ד) אם שמען בבית הכנסת יצא הדא אמרה אם שתאן בכרך אחד יצא מהו לשתותן בפיסקן* כלום אמרו שישתה לא כדי שישתה ולא שישתכר אם שתה בפיסקן אף הוא אינו משתכר מהו לצאת ביין של שביעית תני רב אושעיא יוצאין ביין של שביעית מהו לצאת בקונדיטין מדתני בר קפרא קונדיטין כיין הדא אמרה יוצאין ביין קונדיטין מהו לצאת ביין מזוגין מדתני ה) רב חייא ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין ובין מזוגין ובלבד שיהא בהן טעם ומראה יין אמר רבי ירמיה מצוה ו) לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו וגו' תאני ז) מבושל כמתובל מהו לצאת ביין מבושל אמר רבי יונה יוצאין ביין מבושל רבי יונה לטעמיה דרבי יונה כד הוה שתי ארבע כסי דפסחא הוה חזיק רישא עד חגא חמיתיה ח) חדא מטרוניתא אפוי נהירין אמרה סבא סבא חדא מהני תלת מלין אית בך או דשתוי חמרא את או דמלוי בריבית את או דמגדל חזירי את א"ל תיפח רוחא דההיא איתתא דחדא מאלין תלת מיליא לית בי אלא אולפני שכיח לי דהכי כתיב חכמת אדם תאיר פניו ר' אבהו אתי לטבריא חמוניה תלמידוי דר' יוחנן אפוי נהורין אמרון תלמידים לרבי יוחנן אשכח רבי אבהו סימא אתא לגביה אמר ליה מאי אורייתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקא קרא עליה חכמת אדם תאיר פניו א"ר חנין לוגא ט) דאורייתא תמונתא עתיקא דמורייסא דציפורי א"ר יונה וחכמנא לה (דב"ש) דבית רבי ינאי הוה מכילין בה דבש תני חצי שמינית טברנית הישנה * מהו לשתותן בפוסקין. פוסקין הוא שם כלי המחזיק כמה רביעית וכן הוא בהדיא בילקוט אסתר (בשם מדרש אבא גוריון) על פסוק והשתיה כדת וז"ל א"ר לוי כך היה תכסיס של אנשי פרס היה להם כוס גדול מחזיק ארבעים שמניות והוא נקרא פוסקא והם משקין בו לכל אחד ואחד כו' עכ"ל הילקוט. (עקרי דינים סי' י"ט בשם מקום שמואל סימן ס"ו אות כ"ט):
קרבן העדה ומשנת אליהו
תהא מכילה הקופה: נלמד סתום מן המפורש. דבמתניתן תנן בקופות של ג' ג' סאין היו תורמין ה"ה קופות דמפנין בשל ג' סאין איירי: תני בג' קופות וכו'. על אותן קופות שתרמו בהן בראשונה מן הלשכה קאי וכדפרישית במתניתין וקאמר שהן היו של ט' סאין כל אחת ומהן היו תורמין ג' פעמים ג' קופות של ג' ג' סאין כפירוש הרמב"ם: לומר ליסתפק וכו'. כדפרישית במתניתן: תמן תנינן. בשבת פרק המוציא יין כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו: ישנן רביעית של יין האיטלקי. דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על [חד] תלת מיא לאו חמרא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי: מזוג בכמה. יהא חייב מי בעינן רביעית שלם אי סגי בכדי גמיעה (בפחות מזה): מים רי"א כדי מזיגת הכוס. והיינו ג' חלקי רביעית ה"נ במזוג שיעורו בכדי גמיעה: ( אמר המגיה ובמסכת שבת כתב הבעל קרבן העדה וז"ל הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס. וה"פ כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלם דאי ס"ד בפחות מרביעית א"כ ביין סגי בפחות מרובע רביעית שהרי אם ימזגנו עם מים יהיה לו שיעור חשוב אלא ודאי דרביעית שלם בעינן): כמה הוא שיעורן של כוסות. אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית האיטלקי במה נשער כוס של פסח: טיטרטון ורביע. מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית של תורה שלם: מהו לשתותן. כל הארבע כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בינתים: בהלל.של לילי פסחים אם שמעה בבית הכנסת שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים בבהכ"נ זכר למקדש שאמרו הלל בשעת עשיית הפסח בבה"מ וקאר"י אם כוון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו: הדא אמרה. זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי: מהו לשתותן מפוסקין. פירוש מהו שיהא מותר להפסיק בשתיית כוס אחד כמה פעמים: ה"ג כלום אמרו שישתה לא שישתכר: אם שותה הוא מפוסקין אף הוא אינו משתכר. אבל אם ישתה בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:מהו לצאת ביין של שביעית. כיון דלא קרינן ביה לכם וקס"ד דארבע כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי היכי דאין יוצאין במצה כן אין יוצאין בארבע כוסות או לא: בקונדיטין. יין שיש בו בשמים: מהו לצאת מזוגין. יותר מג' חלקים: והוא שיהא בהן טעם יין. משמע דאפילו עד ששה חלקים מים יוצאין בו: ה"ג מבושל כדי תבל. צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לא: וחזיק רישיה. וכאיב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך: חמתיה וכו'. ראתה אותו אשה אחת משרי ארמיים שפניו מאירין: חדא מן תלת וכו'. א' מג' דברים אלו בך: או מלוה ברבית. שאין לו דאגת פרנסתו: או מגדל חזירין. שמרויח הרבה: אלא אולפני שכיח לי. תלמודי מצוי בידי. ל"א שמצוי לו לחדש דברים בתורה והן מאירין פניו: חמוניה. ראו אותו: אשכח רבי אבהו. מציאה לכך פניו צהובין: תוספתא עתיקתא. תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה: לוג דאורייתא. לוג הכתוב בתורה: תמונתא וכו'. מדה הישנה שמודדין בה המורייס בצפורי: חכים אנא לה.מכיר אני המדה הזאת ודבית רבי ינאי מודדין בה דבש ה"ג ודבית רבי ינאי: חצי שמינית. מדת טבריה הישנה היא רביעית של תורה: הדא
משנת אליהו
הגדולות שלא הוזכרו כלל. ובהן היו מכניסין ממון מהלשכה. ומהן היו התרומות ע"ש. והנה כל ההכרח שהוכרח להכנס בזה הלחץ הביאו לזה סוגיא זו בגירסת הספרים כמה שיעורן של ג' קופות והן מפורשין במתני' ומה זה דקאמר ילמד סתום מהמפורש וע"כ המציא ג' קופות הגדולות ופירש דעליהן בא השאלה והתשובה. אבל גירסת רבינו אנהירינהו לעיינין דכל הסוגיות והתוספתא נהירין וברירין כוותיה והכי הוא שיטת רש"י ותוס' בקדושין נ"ד א' וכ"ה שיטת הרע"ב ובירושלמי דשבת ר"פ מפנין מפורש דר"ז שאל על הקופות דהתם ולא כתב של ג' קופות והשיבו ילמד סתום כו' והוא ממש כגירסת מרן וכן מורה כולה סוגיא דהכא דר"ז שאל על מתני' דמכילתא אחריתי כמו כמה שיעורו של כוס כו' ולא היו באמת רק ג' קופות קטנות של ג' סאין המוזכרין במתני' וגמרא דקאמר בפרקין מכאן לשלשה פרקים לשלשה קופות כו'. ובריש מכילתין דקאמר כולה כאחד היתה באה כו' ושלשה פרקים משום פומבי לדבר כבר פרישנא התם דסוגיא דתמן אליבא דרבי יוסי דסבירא ליה אין תורמין על הע"ל. דלהכי קאמר שם דבני בבל צריכים להשמיע מראשו של חורף ולדידיה הוא דמוכרח לאוקמי הכי דג' פרקים רק משום פומבי וכדפרישית התם. אבל למ"ד תורמין על הע"ל דהוא ר"מ כדתניא בתוספתא כל הני סתמי מתניתא אליביה אזלי ולא אמרינן שכולם הביאו כאחד דהא קאמר בגמ' ותוספתא מפורש שבכל פעם הביאו כדתני שלישית היתה עשירה שבכולן כו' וכדלקמן אלא דלר"מ כפשטי' דבכל המקומות לא היו משמיעין אלא באחד באדר והוצרכו הג' פרקים כדי שיתרמו בכל פעם שהביאו דמה שהביאו בר"ח ניסן לא היה מספיק על כל השנה אלא דבר"ח ניסן צריך לתרום תרומה חדשה וכר"ש בר"י משום כתחילתה וכדר' טבי וסוגיות דבבלי דאמר חדש והבא קרבן כו' משא"כ לדרשא דברייתא בחודש א' יהא תורם אכל חדשי השנה לא אתו הני מתנייתא כפשטי' רק ג"כ משום פומבי כו' וכנ"ל ויש כח ביד חכמים לתקן בכה"ג ואסמכוהו אקראי. והרמב"ם פירש מ"ש כולה כא' כו' ג"כ למ"ד תורמין כו' ולא אתי הני סוגיות לדידיה על נכון ולשון התוספתא תניא דמסייע לשיטת רבינו הגדול בפ"ב דשקלים תרם את הראשונה ואמר ה"ז מא"י על כל ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי סוריא באים ושוקלין עליהם (ר"ל תרם ג' קופות של ג' סאין מהלשכה וחיפה בלשכה בקטבלאות והמביאין אח"כ נותנין על הקטבלא) תרם את השניה כו' ושוקלין עליה תרם את השלישית כו' זו היתה עשירה שבכולם שהיה בה איסטריאות של זהב ודרכונות של זהב. מדקאמר עלי' היינו כשיטת רבינו על הקטבלא שבלשכה כו' וכן דקאמר שלישית היתה עשירה כו' משמע דהכל אלשכה קאי דקופות גדולות מאן דכר שמי' הכא וגם לא היו נותנין רק ללשכה. ושם שמט הקטבלאות ונתערבו השירים. לא היה מערבו בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום ונמצא תורמין מן הישנה עכ"ל וזו התוספתא מובא בקוצר בגמ' בפרקין הלכה ד' תני שמט הקטבלאות כו' תרם בראשונה כו' ולשם כל ישראל: היינו כר"מ דתורמין על הע"ל שיהא לכולם חלק בקרבנות. ומ"ש בגמרא נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה אג' קופות של ג' סאין קאי כדקאמר בהדיא בהלכה זו מפני מה כתוב עליהן אב"ג לומר אין מסתפק מן הראשונה כו' ר"ל שלא יגמור ממנה קודם לראשונה. והיינו כדי שיספיקו לקרבנות גם מן השלישית דאם היה גומר בתחלה כל קופה הא' אז לא יגיע לספק מהג' והוא כדי לקיים דרשא דאסמכוה אקרא דוהעמדנו עלינו וגו' שלישית השקל מכאן לג' קופות. וכ"ה בתוספתא רפ"ב למה כותבין על הקופות אב"ג מפני שמתחילין ומוציאין מן הא' שלמה ראשונה מוציאין מן הג' כו'. וט"ס בתוספתא וצ"ל כמ"ש בגמ' אע"פ שלא שלמה הא' כו' ואח"כ שלמה הג' כו' שלמו שלשתן. ושלמו שלשתן היינו אם קודם שהגיע פרק הב' שלמו כל הג' קופות שהיו קרבנות מרובים והלכו כל הג' קופות על זה בזה פליגי אי חוזרין לשירים היינו מה שחיפה בלשכה בקטבלא או חוזר ושוקל ובגמרא מדוקדק חוזר ושוקל ובתוספתא שלפנינו הגי' הגיע זמן תרומה חדשה כו' וא"ל מן הישנה צ"ל כמ"ש בגמ'. והרמב"ם השתמש בגי' התוספתא וניכר מלשונו בפירושו שפי' בכל קופה קטנה עד שתכלה הא' כו' ודעתו היה דמ"ש שלמה הראשונה כו' אקופות קטנות קאי. ודלא כבק"ע שכתב שהרמב"ם מפרש להא דנטל מן הא' כו' אקופות גדולות ושגה לשבש דעת הרמב"ם חנם דהא עלייהו הוה כתוב אב"ג והוא גם לדידיה בקטנים וכמפורש במתני' וגמרא ותוספתא דאקטנים קאי וכל ראיותיו אינם כלום. וסוגיית הגמרא הכל כשיטת רש"י ותוס'. ומה שהביא התוי"ט ראיה לדברי הרמב"ם השלישית לא היה מחפה שמא ישכח דלהרמב"ם אדסמיך ליה קאי משא"כ להרע"ב. לאו ראיה היא דבגי' מתני' ירושלמי מפורש ולמה היה מחפה שמא ישכח כו' ותקלין חדתין. היינו כדפירש"י ותוס' והרע"ב דמשופרות נותנין ללשכה כשמגיע א' מפרקי התרומה. ובתוס' דקדושין מביא התוספתא דשלמה שלישית חוזר לראשונה כו' כמו בגמ' אבל פירשו דקאי אם שלמו אפרק ג' אחר החג ודיוקם ממ"ש בתוספתא הגיע זמן תרומה חדשה כו' אבל ללישנא דגמרא א"ש יותר אם נגיה כן התוספתא וע"ש בתוס' שם ד"ה מעלין בארוכה: בפוסקין. עי' מה שכתבתי. ועי' בשו"ת
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
לא בפרגוד חפות. לשון חפת חלוקו מלבוש שיש לו שפה שמא יחשדוהו שמצניע שם מכסף הלשכה: מעון הלשכה. שנהנה מן ההקדש העני: תניא בתוספתא בפ"ב הנכנס לתרום את הלשכה מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו משעה שנכנס ועד שעה שיוצא ופריך בירושלמי וימלא פומיה מוי פי' שלא יוכל להניח כסף בפיו אמר ר' תנחומא מפני הברכה שצריך לברך בשעה שמפריש תרומה בקופות להפריש תרומה ואם היה בפיו מוי לא היה יכול לברך משום שנאמר ימלא פי תהלתך: תני הגזברין היו מפספסין בקלקין פי' היו בודקין בשער ראשו שמא הצניע שם כסף. תני ר"ש אומר קווץ לא יתרום מפני החשד פי' קווץ מל' קווצותיו תלתלים: מתני'
תקלין חדתין
קופות דתמן: סתום. קופות דתמן: מן המפורש. קופות דהכא מפורש שהן של ג' סאין: דתני ג' קופות כו' שהן כ"ז סאין.מפרש כמה עולה סכום כל הג' פרקים לאורויי שכל הסכום צריך לגמור על קרבנות וקודם שיוגמר אינם רשאים לשקול או להחזיר לשירים לר"מ: ולמה כתוב אב"ג. על הג' קופות: אין מסתפק.אינו גומר סיפוקו: קודם לשלישית. ומשלישית גומר כל אשר בה ואח"כ חוזר לשניה ולראשונה כדלקמן: תמן תנינן. שבת ע"ו:המוציא יין כו'. מייתי לה איידי דמפרש להני סתומים מהמפורשים: של כוס. דתמן: שאמרו. בליל פסח: אחד חי ואחד מזוג גרסתן. והכי אמר בבבלי פסחים (דף ק"ח:) וטעמא דבציר מרביעית לא חשיב שתיה: ה"ג כמה שיעורן של כוסות. איידי דמזכיר כוסות דפסח מהדר לפרושי סוגיא דכוסות: טורטין. שם מדה ידועה להם שהיא מחזקת רביעית: בכרך א'. בלא הפסק ביניהם אלא שתאן רצופין אי בעינן דוקא הפסק שיהא ניכר ארבעתן כיון שתקנום נגד ד' גאולות או לא: יצא. אם שמע בבהכ"נ הלל בליל פסח א"צ לומר בביתו ואין דבר מפסיק בין כוס ג' לד' ושותאן רצופין ויצא: בפוסקין. לשון הפסק. וגירסת הגאונים בכפיסין (כמו בב"ב) כפיסין ארחי והוא לשון חצי בהפסק מועט בשתיית הכוס. ומשום דאמרינן (סוכה מ"ט ב') כי שבע איניש חמרא מגרוניא שבע ע"י ששותיהו בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתיית מרובה שמכניס יין הרבה במעיו ע"י לגימות דקות ואינו כאוכלין ששובע שלהם בא ממילוי כרס ואכסא דברכתא משום חיבוב מצוה צריך לגמוע דרך שביעה משא"כ בהפסק: כדי שישתה לא שישתכר. תקנת חכמים רק שישתה ורצו שלא ישתכר כדאמר בשלהי פסחים ירושלמי בין ג' לד' לא ישתה למה כדי שלא ישתכר אם שתה בפוסקין אף הוא אינו משתכר: מהו לצאת ביין של שביעית. דיין של שביעית אסור ליהנות בו כשהגיע זמן הביעור אלא צריך להפקירו אך דיש לומר מצות לאו ליהנות ניתנו והאי מצוה היא דחייבו אף לעני למכור כסותו בשביל ד' כוסות וכן לנשים החמירו בו כמו בעיקרי מצוה: בקונדיטון. אם הוא כמו יין לפי שיש בו בשמים: קונדיטון כיין.לכל מילי: ביין מזוג. מיבעי ליה משום דבריש פרק בתרא דפסחים בירושלמי מפרשי טעמא דד' כוסות ולחד מ"ד נגד ד' כוסות דפרעה ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה וגו' והתם לאו מזוגין וה"נ שתיקנו נגדם בעינן שלא יהיו מזוגין או דלמא מהאי טעמא דאמר רבנן התם כנגד ד' כוסות כו' קח את כוס היין כו' ודינם כשאר יין שהוא מזוג: בין חיין בין מזוגין. כתרין טעמי: טעם. נגד חי שהוא חזק הרבה ולזימנין אין בו טעם יין:ומראה. נגד מזוג שלפעמים מרוב מזיגת המים נשתנה המראה:ביין אדום. כדין יין: ה"ג של מזוג בכמה. כמה שיעור מזיגה: כדי מזיגת הכוס. ובשבת קי"ל כל המשקין שיעורן ברביעית א"כ מזוג ברביעית. והכא גרסינן לה ולא לעיל מינה דאכתי לא אשמועינן דיוצאין במזוג ואיך יפרש שיעורו: ה"ג מהו לצאת ביין מבושל.משום דאמרינן בפ"ו דב"ב אין אומרים קידוש היום אלא על היין שראוי לנסך ע"ג המזבח משא"כ מבושל דאינו ראוי לנסך ע"ג המזבח וה"נ אין יוצאין בו. או דלמא הא דממעטינן התם לאו משום גריעותא דהא אמרי' בפ"ב דתרומות רבי התיר לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו אלמא דאשתני לעילוי ובנסכים היינו טעמא דבעינן מידי דלא אשתני מברייתו כמו כבש משא"כ מבושל דאשתני ואם כן מקדשין ויוצאין בו: מן מה דתני מבושל כמתובל.ומתובל הוא קונדיטון דג"כ נשתנה ותנינא דיוצאין בו הואיל וחשוב ה"נ במבושל: דר"י כד הוה שתי ד' כו'. משתיית הד' כוסות היה כאיב רישיה עד החג. ומבושל אינו חזק כ"כ וכן קונדיטין: דשתוי חמרא את. ויין ישמח לבב אנוש: מלוה ברבית. גם כן שמח בעמלו יום ולילה מתרבה הונו בנשך ותרבית: מגדל חזירי. גם כן ריוח הרבה: לית בי. דיין מלבד דלא הוי שתי יין משום שכרות לא היה יכול לשתות דמזיק ליה וכן ריבית וחזירים אסור לישראל: אולפן שכיח לי חכמת אדם. נגד ג' הנ"ל. שהתורה נמשלה ליין שנא' ושתו ביין מסכתי ומשמחת לב האדם כמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב ומרווחת דעתו ע"י שנעשה כמעיין המתגבר ע"י ריוח חידושי התורה ישמע חכם ויוסף לקח ומתענג על ה' בענג התורה היפוך הנגע כידוע: תוספתא עתיקא. ישנה ואינה מצויה ושמח עליה כמוצא הון רב כי כתיב כל חפצים לא ישוו בה: לוגא דאורייתא. לשער בו רביעית: תמונתא עתיקא. מדה ישנה שמודדין בה מורייס בצפורי והכי אמרינן לה בבבלי פסחים (ק"ט א') : וחכימנא. אני זוכר: ה"ג דבית רבי ינאי וכן הוא בירושלמי דפסחים פרק בתרא ושבת פרק ח': דהוו מכילין. שהיו מודדין בה דבש: ולמה