גמרא
הישנה אמר רבי יוחנן הדין דידן (הות) הוא ולמה קרי ליה עתיקה מן בגין דהוה ביומי אית דאמרי דהות זעירא ורבתא ואית דאמרי דאזעירא ולא אזעירא כמה דהות כמה הוא שיעור של כוס רבי יוסי בשם ר' יוסי בן פזי ור' יוסי בר ביבי בשם ר' שמואל אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. (תני א) יבש כזית דברי רבי נתן) רבנן דקיסרי (א) ורבי יוסי בר ביבי בשם שמואל אתיא דר' נתן כר"ש כמה דר"ש אמר ברביעית כן אמר ר' נתן ברביעית לכשיקרש ויהא בו כזית רבי סימון בשם ריב"ל מעשה ב) בפרדת רבי שמתה וטהרו את דמה משום נבילה ושאל (ב) רבי אליעזר את ר' סימון עד כמה ולא אשגח ביה ושאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר מרביעית טמא ובאש לר"א על (עד) דלא חזר ליה ר' סימון שמועתא רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק (ג) בר (ביסנא) כהנה עד רביעית טהור יותר מכאן טמא ובעט ביה אמר ליה רבי זריקא בגין דשאיל לך את בעט ביה א"ל בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה דאמר רבי חנן והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים לשנה ופחדת ג) לילה ויומם זה הלוקח מן הסדקי ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטור ואנא סמיכנא אפלטור ומהו כדון העיד ד) ר' יהושע בן פתורה על דם נבילה שהוא טהור מהו טהור טהור מלהכשיר אבל לטמות מטמא תמן ה) תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו אמר רבי יוסי פליגי בה תרין אמוראין חד אמר טמא וחד אמר טהור מאן דאמר טמא כרבי יהודה ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה ( נ"א רב אבוה דאימן אחתיה דר' יהודה וכו') אמר ליה רב אבדומה דמן נחותה ויאות ו) דרבי יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה: שמא יעני ויאמרו כו': תני רבי ישמעאל קווץ לא יתרום מפני החשד תני הגזברין היו מפספסין בקילקין תני ז) מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא וימלא פומיה מוי א"ר תנחומא [א] מפני הברכה (ד) רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום בתורה מנין דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל בנביאים מנין דכתיב אל אלהים ה' וגו' וישראל הוא ידע בכתובים מנין דכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם גמליאל זוגא (ה) שאל לרבי יוסי בר רבי בון איזהו המחוור שבכולם אמר ליה והייתם נקיים מה' ומישראל: הלכה ג מתני' של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזרקו לפני התורם והתורם מתכוין (ו) ודחפו לתוך הקופה אין התורם תורם עד שהוא אומר להם אתרום והן אומרין לו תרום תרום תרום שלש פעמים תרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות השניה וחיפה בקטבליאות השלישית (ז) לא היה מחפה ולמה היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל והשניה לשם כרכים המוקפין לה והשלישית לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות
קרבן העדה ומשנת אליהו
הדא דידן הוות. מדה שהיתה לנו מקדמית: ה"ג ולמה לא קרי לה עתיקתא.שהרי בזמן ההוא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף ר"י היה במקומו של ר"ח: ומשני בגין דהוות ביומוי. אע"ג דכבר עברה מ"מ אין לקרותה ישנה כיון שהיתה בימיו: ה"ג אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה דהוות. וה"פ בא לתרץ ולמה אמר ר"ח עתיקתא משום שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו עליה ואוקמוה ארביעית ואח"כ פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה בימי ר"י הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמידה הפחותה קאמר ואי הוי הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמידה שנפחתה קאמר דא"כ הל"ל הא דאית לן השתא היא מדה רביעית וע"כ היינו מפרשין דאמידה גדולה קאמר אבל השתא דהמדה קטנה שבימיו לא היתה בשוה להמדה הקטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעל הראשונה הפחותה נאמר עתיקתא לכך קאמר הדא דידן הוה כלומר דהוות ביומוי קודם ולזו שהיה להן עכשיו וליכא למיטעי: ה"ג תני יבש בכזית דברי רבי נתן. וה"פ אם הוציא לרה"ר יין יבש שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוי רביעית והא דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי רביעית משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא: אתיא דר"נ. דאמר אף ביין רביעית בעינן כר"ש דמתניתין דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר"י הא דאמרינן בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא: וטהרו דמה משום נבילה. שלא היה בו רביעית וכל שאינו רביעית לכשיקרש לא יהיה בו כזית ואין בו טומאת נבילה: עד כמה. דם היה בה שטהרו אותו משום נבילה: ולא אשגח ביה. ולא השיב לו ר' סימון דבר: ה"ג ושאל לריב"ל וא"ל וכו': ה"ג ובאש לר"א על דלא וכו'. והרע לר"א על ר' סימון על שלא השיב לו על שאלתו: מתני הדין עובדא. סיפר המעשה (שחטו) [שמתה] הפרדת של בית רבי וטהר דמה משום נבילה: א"ל ר"י בר ביסנא לר' סימון.בדרך שאלה אם עד רביעית הוא דטיהרו אבל יותר מכאן טמא או אפילו יותר מרביעית טהור: ובעט ביה. רבי סימון ודחף אותו בסנדלו. ל"א גער בו: א"ל ר"ז.לר' סימון משום דשאל לך דבר תורה את מינזף ביה בתמיה: א"ל. הא דלא השבתי לו כהוגן שלא היתה דעתי מיושבת בעת ההיא: זה שלוקח חטים לשנה.שאין לו קרקע לזרוע והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה: ה"ג סדקי. מוכר תבואה למי שאין לו וזה הלוקח אופה משבת לשבת ולילה ויומם רמז לשבת שהיום הולך אחר הלילה: זה הלוקח מן הפלטר. מן הנחתום שאולי לא יהא לו לנחתום למכור: ואנא אפלטר סמיך. ואין דעתי מיושבת עלי להשיב לו: ה"ג ומאי כדון. מאי הוי עלה אם יותר מרביעית טמא או טהור: העיד ריב"ב. מתניתין היא בפ"ו דעדיות: על דם נבלות שהוא טהור.וקס"ד טהור לגמרי קאמר אפילו ביותר מרביעית: ופריך מהו טהור. שהוא טהור להכשיר הזרעים שאינו מכשיר אלא דם השותת בשעת שחיטה אבל לטמא מודה ריב"ב שדם נבלות מטמא: ומשני תמן תנינן. במכשירין פ"ו: ואין לנו כיוצא בו. וקס"ד שאין לנו דם כיוצא שאינו מכשיר ומטמא ש"מ דם נבלה אפילו טמויי לא מטמא: ה"ג ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו וכו'. וה"פ דקשיא ליה דלמא הא דאינו כיוצא בו היינו לענין שיטמא הדם כבשרו אלא השרץ שדמו נמי מטמא בכעדשה ואפילו הדם צלול אבל דמו של נבלה מיהו מטמא כשהיא רביעית וטומאתו מדרבנן דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ומתחלף בנבלה ממש: מ"ד טמא. והיינו ריב"ל דלעיל כר"י דאמר בפ"ד דעדיות שב"ה מטמאין דם נבלה: ומ"ד טהור. דהיינו מתניתין דמכשירין כר"י בן בתירא: ה"ג א"ל רב אבדומי דמן נחותה ויאות. ושפיר קאמרת דר"י הוא דמטמא דרבי יהודה מורה הוראות דבי נשיאה הוי שהרי פרדות של בית רבי היה ור"י הורה דיתר מרביעית טמא כשמעתתיה: קווץ. מי שהוא בעל שיער לא יתרום שמא יביא בשערו וקווץ הוא מלשון קווצותיו תלתלים ורמב"ם פירש עני ונבהל להון מלשון קצתי בחיי: היו מפספסין בקילקין. היו משפשפין בשיער התורם אם היו שערותיו דבוקים מחמת זיעה וצואה. ל"א קילקי הוא חלוק של צמר שיש לו נימין וכשהיה התורם לבוש בחלוק כזה היו מפרידין אותן הנימין שלא יחשדנו שהטמין המעות בתוכו:מדברין היו עם התורם. כדי שלא יתן דבר בתוך פיו: ופריך וימלא פומיה מוי.היה לו למלאות פיו מים ולא היו צריכין לדבר עמו: מפני הברכה. שחייב התורם לברך על התרומה כדרך שמברכין על הפרשת תרומת הגורן: איזהו המחוור שבכולן. איזהו מהפסוקים מבורר ומפורש שבכולן שצריך לנקות עצמו לפני בני אדם: הלכה ג מתני' וזורקו לפני התורם. מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנו מהם קרבנות צבור ולא יהיו משירי הלשכה: ג' פעמים. על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים תרום וכן דרך לשון חכמים להיות משולש: תרם את הראשונה. הקופות הגדולות של ט' סאין שתרם מן הלשכה היו מכוסות במטפחות ואח"כ כשתרם מהן בקופות הקטנות של ג' סאין היה תורם הקופה הקטנה שכתב עליה א' מאחת מקופות הגדולות ומכסה אותה במטפחת ואח"כ מגלה הקופה הגדולה השניה וממלא ממנה קופה הקטנה שכתוב עליה ב' ומכסה אותה וכן בשלישית אלא שלא היה מכסה אותה לסימן שממנה יתחיל בפרוס העצרת: הראשונה לשם א"י. שהן שלחו שקליהם תחלה: ושניה לשום כרכים המוקפין. כגון עמון ומואב ומיהו בכל פעם היו תורמין על שם כל ישראל על הגבוי ועל העתיד לגבות ולא הזכיר התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיען שתקנו ג' פרקים אלו כדי שיתנו מקומות הרחוקות
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
מתני' זורקו לפני התורם. השקלי' שלהן והתורם מתכוין ודחפו לקופה שיהא שקלו בתרומה והנחת רוח הוא לפי שלא יהא מתקרב אלא משלהן תחלה: תרם את הראשונה באחד מן הקופות וחיפה בקטבלאות מכסה הקופות בעור לסימן. השלישית לא היה צריך לכסות שכבר נתרמו האחרות ולמה היה מכסה הראשונה שמא ישכח ויתרום מן הכסף שבקופה ויניח בקופה האחרת אבל אם היה מכוסה אין לחוש. תניא בתוספתא פ"ב תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל ועל כל ישראל וחיפה בקטבליות מפני שבני סוריא באין ושוקלין עליה. תרם את השניה ואמר הרי זה לשם עמון ומואב פי' ישראל שדרים בעמון ומואב ומכרכין המוקפין לארץ ישראל וחיפה בקטבליות מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה. תרם את השלישית ואמר הרי זו מבבל וממדינות הרחוקות ועל כל ישראל ולא היה מחפה וזו היתה עשירה
תקלין חדתין
ולמה קרי ליה עתיקא. מאחר שזוכרה שמדדו בה בימיו: ה"ג מן בגין כו' כמה דהוה. והיינו עתיקא כמו שהיתה קודם קטנה. ה"גאמר רבי יוחנן הדא דידן כו'. והכי אמרי' בבבלי שם אר"י תמנייתא קדמייתא דהוות בטבריא הוות יתירא על דא רבעא ובה משערין רביעית של פסח. וגירסת הספרים שיבוש: שיעורן של כוס. במדידת האצבעות: ה"ג תני יבש. יין קרוש בכזית משערינן דמעיקרא הוה ביה רביעית ובקרוש רביעית שלמה בעינן דלאו בר מזיגה הוא: ה"ג אתיא דר' נתן כר"י בר"י כו'. והוא ברייתא מובא בבבלי שבת (עז) דרבי נתן ור"י בר"י אמרו דבר אחד דתני התם דם נבילה ב"ש מטהרין. דאינו כבשר לטמא כנבילה בכזית ולא תורת משקין כו'. וב"ה מטמאין אמר רבי יוסי בר"י אף כשטימאו בית הלל לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית שהוא שיעור נבילה לטמא אדם והיינו אמרו דבר אחד שבכזית היבש כשנימוח הוי רביעית אלמא כר"י בר"י מיתוקמא: וטהרו את דמה. אמר לה סתם אם עד רביעית או אף ברביעית: ושאל כו' עד כמה ולא אשגח ביה. לא השיבו כלום:עד רביעית טהור כו'. כר"י בר"י והתם לא היה רביעית וטיהרו דמה: ובאיש ר"א. התרעם רבי אלעזר על שלא השיב רבי סימון:הדין עובדא. סתם שטיהרו את דמה כמו שסיפרה רבי סימון: עד רביעית טהור כו'. שאל אותו אם כן הדין: ובעיט ביה. דחהו שלא רצה להשיבו ולא נהג בו בכבוד. כמו וביעט דבברכות פרק ב' (יז א) : דשאיל לך. כענין להשיבו כהלכה ובעטת ביה: דלא הוות דעתי בי. שלא היה דעתי מיושבת: שלוקח חטים. ואין לו קרקע שתהא אמת מארץ תצמח בזריעתו וצדק משמים נשקף על ידי הגשמים מה שאינו כן כשלוקח על שנה חטים דלשנה הבאה אינו יודע אם יהיה לו במה ליקח ואם יהיה חטים: מן הסדקי. מעט מעט מהמוכר תבואה ומפחד דלמא אדאזיל יזדבן וגם היוקר הוה ע"י מפקיעי שערים יום יום ופחד שלו לילה ויום שלא יהיה לו על סעודותיו הרגילים בערב ובקר: ולא תאמין. זה שלוקח מהפלטר.מהנחתום פת אפויה דלזימנין אין לו פת כשרוצה לאכול: ואנא סמיכנא אפלטר. ואין דעתי מיושבת: מהו כדין. מאי הוי עלה אי יותר מרביעית טמא וכר"י בר"י או אף יותר מרביעית טהור: העיד רבי יהושע בן פתורא כו'. שהוא טהור. משמע לגמרי טהור אף יותר מרביעית. ודחי מה טהור מלהכשיר הוא דלגמרי טהור שאינו מכשיר ואין בו תורת משקה אבל לטמא מטמא יותר מרביעית כשיעור נבילה בכזית וכדלעיל: תמן תנינן. במכשירין פ"ו: מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו. משמע דאמרינן כשאין מכשיר אינו מטמא ומדאמר טהור אם כן מוכח דלגמרי טהור אף מלטמא:דלמא לשיעור טומאתו. שדם השרץ מטמא בכעדשה כבשר השרץ משא"כ דם נבילה אינו כבשר נבילה בכזית אלא ברביעית אבל ברביעית על כל פנים מטמא אע"ג דאינו מכשיר: מאן דאמר טמא כרבי יהודה. רבי יהודה הוא דאמר בריש פ"ה דעדיות דדם נבילה ב"ה מטמאין וכדפריש ר"י בר"י דדוקא ברביעית וכדאמרינן בבבלי מנחות (ק"ג ב') : ומ"ד טהור כר"י ב"פ. דס"ל טהור לגמרי אף יותר מרביעית. וכדאמרי' בבבלי שם דהעיד ריב"פ שהיו עולי רגלים הולכים עד ארכובותיהן בדם הנבלות ולא אמרו להם דבר: ויאות. מה דאמר טמא כר"י: דר"י מורה הוראה דבית נשיא הוה. וכאן פרדת דבית רבי הוה והורה כשמעתיה דפחות מרביעית הוה שם ולכן טיהרוה: מתני' בפרגוד חפות. ארוך וכפול פן יחשדוהו שהטמין שם ממעות הלשכה: מעון הלשכה. על ידי שלקח ממנה: גמ' קווץ. בעל שיער וגירסת הרמב"ם קבץ והוא עני שתאב למעות וכן נבהל להון כמו קובץ על יד: מפספסין בקלקין.בגדי צמר כמו בשבת הקלקים והיו מפרידין הנימות שלא יחשדוהו שטמן בתוכן: מדברין היו עמו. כדי שלא יטמין בפיו: וימלא פומוי מוי. ימלא פיו מים וג"כ לא יהיה יכול להטמין בפיו: מפני הברכה.שצריך לברך על ההפרשה וכשמשקין בפיו אינו יכול לברך דא"א לסלקן לצד אחר וכ"ש כשפיו מלא מים: המחוור שבכולן. מפורש צווי להיות נקי מהבריות כמו מידי שמים: מתני' של בית ר"ג כו'.שהיו רוצין שיגיע דמיהן לקרבנות וזרקו ללשכה בשעה שהוא תורם והתורם מתכוין ודוחפו מהלשכה לקופה של ג' סאין שתורם בה: ג' פעמים. דרך חכמים הוא כן. כמו מגל זו כו' ועוד הרבה:הראשונה. תרומה ראשונה מהלשכה: בקטבלאות. על הנשאר בלשכה והמביאין אח"כ נותנין על הקטבלא: ולמה היה מחפה.בראשונה ושניה: שמא ישכח ויתרום. מן התרום וכשמחפה נעשו המחופים שירים ותורם ממה שעל הקטבלא רק בשלישית לא היה צריך לחפות שלוקח ממנה עד שגומרה כדלקמן: לשם א"י.שהראשונה היתה באה מא"י: כרכים המוקפין. היינו מקומות הסמוכים שהיו מביאין בשניה: לשם בבל כו' הרחוקות
גמרא
דינות הרחוקות: גמ' של בית ר"ג וכו' אילו היו שני כריים ותרם מאחד מהן על חבירו שמא לא פטר חבירו הנחת רוח היא להם שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחלה. תני שמט את הקטבליאות נעשו כולן שיריים תני א) שלישית היא היתה עשירה שבכולן שהיו בה (איצטלי) אסטריאות (א) של זהוב ודרכונות של זהוב תני תרם את הראשונ' לשם ארץ ישראל ולשם כל ישראל שניה לשם כרכים המוקפים ולשם כל ישראל והשלישית לשם בבל ומדי ולשם מדינות הרחוקות ולשם כ"י תני (ב) נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה נטל מן השניה אע"פ שיש בשניה נוטל מן השלישית שלמה שלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה שלמו שלשתן [א] חוזר ושוקל (ג) ר"מ ב) אומר חוזר לשיריים שהיה ר"מ אומר [ב] מועלים בשיריים שמא יצטרכו להן בסוף וכן ג) היה רבי פנחס בן יאיר אומר [ג] זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים תה"מ מביאה לידי אליהו זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות דכתיב וכלה מכפר נקיות מביאה לידי טהרה דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה מביאה לידי קדושה דכתיב וטהרו וקדשו קדושה מביאה לידי ענוה דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתיב עקב ענוה יראת ה' יראת חטא מביאה לידי חסידות דכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו חסידות מביאה לידי רוח הקדש דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם תחיית המתים מביאה (ד) לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא תנא בשם ר"מ (אומר) כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא ק"ש בבוקר ובערב יהא מבושר שבן עולם הבא הוא:
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים
הלכה א מתני' התרומה מה היו עושין בה לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם העומר ושתי לחם ולחם הפנים וכל קרבנו' הציבור שומרי ד) ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה רבי יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם אמרו לו אף אתה אומר שאין באין אלא משל
קרבן העדה ומשנת אליהו
/span>הרחוקות על לבן וישלחו שקליהן: גמ'ופריך אילו. מי שהיו מונחים לפניו שני כריים של תבואה ותרם מאחד על חבירו מי לא פטר גם השני א"כ ה"נ מאי נפקא להו לדבית ר"ג אם הוא תורם של חצי שקל שלהן או לא: ומשני הנחת רוח הוא להן. שיהא הקרבן קרב מממונם ראשונה ולא יהא לשירי הלשכה: שמט את הקטבליות. מכולן נעשה הכל שיריים: איצטלא. בגדים וחמש חליפות שמלות מתרגמין וחמש איצטלון: אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה.אקופות הגדולות קאי שאינו נוטל מן הראשונה כל הג' קופות קטנות בפרוס הפסח אלא מכל אחת מהן נטל קופה אחת וכדפירש' במתניתין: שלמה שלישית. שהוציאו כל המעות שבקופה שלישית לצורך הקרבנות: שלמו שלשתן.שאין בקופות גדולות מעות צריכין כל ישראל לשקול מחדש שקלים אחרים שהמעות שנשאר בלשכה ולא נכנס לתוך קופות הגדולות הוא שיריים ואינן כשרין שוב ליקח מהן קרבנות: מועלין בשיריים. שנשארו בלשכה שמא יצטרכו להן בסוף כשיכלה כל המעות שבתוך הקופות: וכן היה ר"פ וכו'. אהא דקאמר ר"מ דמועלין בשיריים שמא יצטרכו להן בסוף מייתי הא דר"פ שצריך האדם להיות זהיר וזריז שלא יבא לידי חטא: זריזות. הזריז במצות לעשותן כהוגן ומרחיק מעצמו כל דבר שיכול לבא ע"י לעבירה מביא את האדם שהוא נקי בעשיותיו ומעבירות שבידו: טהרה. שאף עונותיו הראשונים יתלבנו ויוטהר נשמתו: קדושה. קדושת הלב והמחשבה: לידי ענוה. שכל מי שיש בו רוח קדושה חפץ להיות יותר קדוש גם כי יפלס מעגלי צדק של שאר בני אדם ושאין דרכיו מבוררים כל הצורך וזה הוא עיקר ענוה שמכיר פחיתת ערכו: לידי יראת חטא. שאל יאמר אני אלך בשוק של זונות ולא אחטא וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה שכיון שהוא עניו ויאמר שהוא שפל אנשים יהיה ירא חטא: לידי חסידות.והיינו שיעשה דברים שהם לפנים משורת הדין כדי שלא יבא לידי שום חטא: לידי רוח הקודש. שכיון שהוא עושה לפנים משורת הדין עושין עמו מן השמים דברים שהן חוץ מהטבע ומודיעין לו רזי התורה: לידי תחיית המתים. שע"י שישרה רוח קדושה על עצמות יחיו וכמפורש ביחזקאל: לידי אליהו. שקודם התחיה האחרונה יבא אליהו: וכלה מכפר את הקדש. ולשון וכלה משמע זריזות מלשון כלוי ומשמע זהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר בעדו ובעד העם הוא הכפרה הכוללת לכולם אלמא ע"י זריזות בא הנקיה הגמורה: וכפר עליה הכהן וטהרה. מן השבועה שנשבעה כשכרעה לילד ואף ששוגגת היא צריכה טהרה: וטהרו וקידשו. לבתר טהרה אתיא קדושה: כי כה אמר רם ונשא.מדכתיב מרום וקדוש אשכון דהיינו שעם היותו מרום ישכון עם הקדוש והדר קאמר שישכון את דכא ושפל רוח שהוא העניו משמע דמקדושה יבוא האיש להיות עניו ולהכי קאמר שיהיה ה' עם הקדוש ויהיה עם דכא ושפל רוח: ה"ג דכתיב עקב ענוה. בעבור ובשכר ענוה יבא לידי יראת ה': אז דברת. אין הקב"ה מדבר בחזון אלא לחסידיו: רוה"ק מביא לידי תחיית המתים. דכתיב ונתתי רוחי והוא רוה"ק וחייתם אח"כ: ה"ג לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם: כל מי שהוא קבוע וכו'. פי' שהוא דר בקביעות בא"י שהיא מכפרת עון כדכתיב העם היושב בה נשוא עון: ואוכל פירותיו בטהרה.שגורם טהרת הגוף: ומדבר בלשון הקודש. שגורם טהרת הנפש: וקורא ק"ש בבוקר ובערב. שמקיים והגית בו יומם ולילה שהתורה עיקר טהרת נשמה:מובטח לו שהוא בן עוה"ב. אפילו גופו יזדכך ויזכה לחיים נצחים והם חיי עולם הבא אי נמי בלא דין ויסורין יזכה לעוה"ב: סליק פרק ג' הלכה א מתני' התרומה מה היו עושין בה. מה שנתנו לתוך הקופות מה היו עושין בהן: וכל קרבנות הצבור. לאתויי קטרת: ספיחים. תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר ונותנים שכר לשומרים שימנעו רגלי בהמה משם ויודיעו לבני אדם שהם לצורך העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ונותנין שכרן מן התרומה דצורך קרבן כקרבן דמי: שומר חנם. ואף אם קנה אותן מן ההפקר כששמרן חנם סבר ר"י דקרבן יחיד משתנה לקרבן צבור: אף אתה אומר וכו'.כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל צבור ואם שמרן חנם וזכה בהם נמצא שאינן באין משל צבור ולשיטתם השיבו דסברי קרבן
משנת אליהו
תני שלישית היתה עשירה שבכולן שהיה בה אצטלית של זהב ודרכונות של זהב. וקשיא דהא בריש פ"ב מסיק דאף מרגליות אסור לצרף משקלים שמא תיזל המרגליות ונמצא הקדש מפסיד ואיך אמר אצטלי של זהב שהוא שוה כסף וצ"ל שהביאו לכבוד שהיו הדרכונות של זהב כרוכים בהם לשמירה מדרכם הרחוקה: הדרן עלך פרק שלישי
ריבבן ותקלין חדתין
span class="five">ריבב"ן עשירה שבכולן שהיו בה דרכונות של זהב סתמא כר' יהודה דאמר לעיל בפ"ב אף לשקלים אין להם קצבה. ירושלמי נטל את הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה נטל מן השניה אע"פ שיש בשניה נוטל מן השלישית שלמה השלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה שלמו שלשתן חוזר ושוקל ר' מאיר אומר חוזר לשירים פי' לוקחין תמידין מכסף הנשאר בלשכה לאחר שתרם בקופות ור' מאיר לטעמיה דאמר מועלין לשירים שמא יצטרכו להם בסוף: משנה אהתרומה. שנתרמה בקופות: שומרי ספיחית בשביעית. לפי שכל השדות היו מופקרין בשביעית ביהודה היו שומרים במקום אחד הספיחין להביא מהן העומר ושתי הלחם ולא היו מביאין לכתחלה אלא ביהודה משום דכתיב כרמל ואם הי' מביאין מרחוק היה הרוח מיבשו ולא היה כרמל ואם לא מצא מן הקרוב לירושלים מביאין מן הרחוק ודוקא מא"י דס"ל להאי תנא אין עומר ושתי הלחם באין מחוץ לארץ ודלא כר' יוסי בר יהודה דאמר במנחות בפרק כל קרבנות (דף פד) עומר בא מחוץ לארץ מאי טעמא דמאן דאמר אינה באה מחוץ לארץ דכתיב ממושבותיכם ולא מחו"ל ור' יוסי בר יהודה האי ממושבותיכם דריש ליה בכל מקום שאתם יושבים דחדש נוהג בחו"ל. ועוד אמרינן בפרק כל קרבנות רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אלמא עומר בא מהן בשביעית והכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לאכלה ולא לשריפה וקומץ העומר מתירו אמר ליה רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תיבטל
תקלין חדתין
הרחוקות. שלא היו מביאין אלא בפ' הג': גמ' אילו היו שני כו' שמא לא פטר את חבירו. בתמיה והכי נמי למה לבית ר"ג להדר שיבוא דמיהן לקופה כיון שיתרמו גם על שלהם: ומשני נחת רוח כו' תחלה. זריזות מצוה שיהא משלהן ובתחלה ולא ישאר בשירים: תני. תוספתא פ"ב דשקלים: שמט הקטבלאות נתערבו השירים. והתם תני דמ"מ לא יערבו בשל אשתקד: אצטלית של זהב ודרכונות כו'. שהיו מביאין ממדינות רחוקות והיו מצרפין על דרכונות כדלעיל רפ"ב: נוטל מן הראשונה. מפרש שבג' הקופות שתורם היה כתוב עליהן אב"ג מפני זה וכ"ה בתוספתא בהדיא ובפרקין לעיל למה היה כתוב עליהן כו' ותחלה נוטל מראשונה שמצוה בראשון להסתפק ממנה תחלה. אבל אינו מריקה לגמרי שצריך לספק מכל הג' דאסמכוה אקרא לקמן מוהעמדנו עלינו לתת שלישית השקל. ואם היה מסתפק מהראשונה מכל וכל לא יבוא קודם עצרת לספק מהשלישית: שלמה שלישית. משום הכי הצריכו לגמור השלישית קודם לשניה דבכך לא יטעו לספק מקופה ראשונה מכל וכל קודם לשניה: שוקל. תקלין חדתין והיינו היכא דהיו קרבנות מרובים והוציאו כל הג' קודם הפרק הב' ולא ר"ל ליקח מהשירים שאין דינם כשקלים: מועלין בשיריים. ודינן כשקלים: וכן היה ר"פ ב"י אומר זריזות. איידי דאמרי בג' פרקים ושצריך להיות נקי מהבריות כמו מידי שמים ושצריך להיות זריז כמו של בית ר"ג שיהיה שלהם תחילה מפרש לכולהו מדות דרפב"י: זריזות מביאה לידי נקיות. זריזות הוא היפוך העצלות וע"י שאחוז במדת הזריזות מביאתו לידי נקיות הן בכה"ג דנקיים מבריות דאיירינן בשמעתין כשרואין זריזותו בדבר בשלימות לא יחשדוהו. והן בידי שמים. כשהוא זריז במצוה המצוה מזורזת ומלובנת מזבובי מות וכן אמרו ת"ח שעבר עבירה כו' ודאי עשה תשובה תיכף. והוא ע"י זריזותו נקי מחטא: נקיות מביאה לידי טהרה. טהרת הגוף בטבילה צריך שיהא נקי משום לכלוך חציצה ובלא זה אינו טהור. וכן ע"י נקיות הגוף מאבק חטא בא לטהרת הנשמה שאינה טהורה רק בכלי נקי כמו נפש נקי וצדיק: טהרה מביאה לידי קדושה. כמו באכילת קדשים וחולין שנעשו על טהרת הקדש וליכנס לקדש הכל על ידי טהרה וכל הנכנסין לעזרה צריכין טבילה. אי נמי כדאמרינן בברכות (כב א) גדר גדול גדרו בה מעשה בא' שתבע לדבר עבירה א"ל יש לך מ' סאה שאתה טובל פירש ואמרו כ"מ שנאמר בו קדושה הוא פרישת מן העריות כמ"ש קדושים תהיו. וזהו טהרה מביאה לידי קדושה: קדושה מביאה לידי ענוה. ע"י שהולך ומתקדש בדרכי הקדושה כקדושים העומדים לפני ה' תמיד מבין גדולות השי"ת ורב נוראותיו ונעשה שפל ונבזה בעיניו ממה שאינו יכול לעבדו ית"ש כדבעי למיעבד לפני ממ"ה הקדוש ב"ה וכן קדושה ע"י פרישתו מהנשים דאמרו שחצניות הן בעלי גאוה ועי"ז בא לידי ענוה: ענוה מביאה לידי יראת חטא. ע"י ענוותנותו שהוא נבזה בעיניו נמאס מתיירא וחרד שנבזה ושפל כמותו יחטא לפני קדוש ונורא וכל שהוא נמוך ושפל בעיניו מתרומם כבוד שמים בעיניו ויודע כמה החטא פוגם בכל העולמות. ודוד מלך ישראל ע"י שהיה עניו גדול כמ"ש ואנכי תולעת ולא איש אמר אשמרה דרכי מחטוא וכן אם ח"ו נכשל באיזה דבר חרד וירא מהחטא וחטאתו לנגד עיניו תמיד: ויראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות הוא דרגא עילאה לפנים משורת הדין כמ"ש בגמרא ולאו משנת חסידים כו' ואמרו כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואמרו ולא ע"ה חסיד וע"י יראת חטא שהוא אוצר החכמה בא לעשות לפנים משורת הדין וכן ע"י שהוא ירא חטא עושה גדרים כדאמרינן לך אמרי' נזירא סחור סחור והוא לפנים משורת הדין ועיקר החסידות שלא יתבייש מבני אדם במילי דשמיא כמ"ש בריש ברכות ע"פ שמרה נפשי כי חסיד אני לא חסיד אני כו' ולא בושתי כו' ואז כשעולה במדרגה עליונה לעשות כל מה שמוטל עליו ומה שביכלתו להשיג אז על השאר ה' בעזרו ויערה עליו רוח ממרום וזוכה לרוח הקודש ואמרו בירושלמי שלהי סוכה שמחת בית השואבה שהיו שואבין רוה"ק ושם היו חסידים ואנשי מעשה והוא ע"י ששמחים במעשיהם ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כמו שהיה בדוד וז"ש אז דברת בחזון וגו' וזהו חסידות מביאה לידי רוה"ק: ורוה"ק לידי תחיית המתים. כי על ידי שיזככו הרוחות ויערה עליהם רוח ממרום רוח קדושה וטהרה אז יעוררו לרוחות המתים שיתנם ה' בהם ויחיו כמ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם. ואמרו בפרק ו' דפסחים עתידים צדיקים שיחיו את המתים כו': דכתיב וכלה מכפר. סמיך להו בקראי ודרשו בזבחים (מ') אם כלה כפר וכלה הוא זריזות. כפר נקיות כמו לכפורי ידיה בההוא גברא. והוא נקיות מחטא: וכפר עליה וטהרה. נקיות וטהרה: כי כה אמר וגו' וקדוש שמו. ואת דכא ושפל רוח. שע"י הכרתו לקדושת שמו בא לשפלות כנ"ל: לידי אליהו ז"ל דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה לפני בוא יום הגדול וגו'. והוא אחר התחיה יום הדין הגדול וקודם ליום הגדול ישלחהו להשיב לב אבות על בנים גו': כל מי שקבוע בארץ ישראל. נגד תיקון שלימת הגוף והוא נגד יסוד העפר כי עפר אתה וקשור לישיבת אה"ק מוקף בקדושת הארץ תמיד וההולך ד"א עליה זוכה לעוה"ב ומוחלין לו עונותיו כמ"ש העם היושב עליה נשוא עון וכמ"ש בשלהי כתובות: ומדבר בלשון הקודש. תיקון שלימות הרוח שממנו יסוד הדיבור ולשון הקדש פנימיות קדושה יש בו: פירותיו בטהרה. נגד נפש הצומחת: ק"ש בבקר ובערב. נגד תיקון הנשמה שהיא מאתוון דאורייתא ואחז"ל כל הקורא ק"ש בבקר ובערב וגו' והגית בו וגו' וגם דק"ש מוסר ומייחד נשמתו ומתקנה בקבלת עמ"ש. ונתקנו כל ד' חלקי האדם גוף ונר"ן נגד דצח"ם ואמר"ע. יהא מבושר שבן עולם הבא הוא. על ידי תיקון שלמותו הוא בן עולם הבא: הדרן עלך פרק שלישי הלכה א התרומה מה היו עושין כו'. כל מה שתרמו מהלשכה: ספיחין. העולין מאליהן ממה שנשרו בקציר ונתנו שכר לשומר שימנע רגלי בהמות משם שנצרכים לעומר וב' הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפי שצורך קרבן הוא וכקרבן דמי לכן נתנו שכרן מתרומת הלשכה: שומר חנם. ואף שקנה אותם מן ההפקר כששמרן חנם סבר דקרבן יחיד משתנה לשל צבור: אף אתה כו'. כלומר א"א מודה דבאין משל צבור ובכה"ג דשמרן חנם זכה בהם נמצא שאינם באים משל צבור דס"ל דאין קרבן יחיד משתנה לשל צבור