גמרא
ומנורה בצפון והא תני השלחן א) היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך (א) מן הכותל ב' אמות ומחצה כלפי הצפון ומנורה כנגדו בדרום מזבח הזהב היה נתון באמצע הבית חולק את הבית מחציו ולפנים [א] משוך קימעא כלפי (צפון) חוץ וכולהן היה ב) נתון משליש הבית ולפנים עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש את מנורת הזהב עשר כמשפטו ויתן בהיכל ה' מימין וה' משמאל אין תימר חמש בצפון וחמש בדרום והלא אין המנורה כשירה אלא בדרום שנאמר ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן תימנה מה ת"ל חמש מימין וחמש משמאל אלא חמש מימין מנורתו של משה וחמש משמאלה אעפ"כ ג) לא היה מבעיר אלא של משה בלבד שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב ר' יוסה בי ר' יהודה אומר על כולן היה מבעיר שנא' ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב הן ד) כילו זהבו של משה תני רב יהודה בשם אסי היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא מעמידן על א' לקיים מה שנאמר ככר זהב טהור עשה אותה וגו' תניא ה) אמר רבי יוסי בי רבי יהודה מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום ויאות עד דלא יקום על ברריה הוה חסר סגין מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום: הלכה ד מתני' שלשה ו) עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין קנין וגוזלי עולה עצים לבונה זהב לכפורת ששה ז) לנדבה תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין מי (ב) שלא הביא אשתקד שוקל לשנה הבאה קנין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה כולן עולות דברי ר' יהודה וחכ"א קנין אחד חטאת וא' עולה גוזלי עולה כולן עולות האומר ח) הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ זהב לא יפחות מדינר זהב ששה לנדבה נדבה מה היו עושין בה לוקחים בה עולות הבשר לשם ועורות לכהנים זה ט) מדרש דרש יהוידע כהן גדול אשם הוא אשום אשם לה' זה הכלל כל שהוא בא משום חטאת ומשום אשמה ילקח בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים נמצאו שני כתובין קיימין אשם לה' ואשם לכהן ואומר כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו: גמ' תניא י) אמר ר' יהודה לא היה שופר של קינין בירושלם מפני התערובות שמא תמות אחת ונמצאו דמי חטאות מיתות מעורבות בהן והתניא כ) האשה שאמרה הרי עלי קן (ג) מביאה דמי קן ונותנתו בשופר ואוכלת
קרבן העדה ומשנת אליהו
בדרום: ומנורה בצפון. ל"ג: משוך מן הכותל בשתי אמות כלפי צפון. שיהיו שני כהנים הנושאים ב' סדרים הולכין זה בצד זה ותוס' גורסין משוך ב' אמות ומחצה:באמצע הבית. היינו באמצע ההיכל כשלא נחשב בית קדשי קדשים עמו ההיכל ארכו ארבעים ובית קדשי קדשים ארכו עשרים אמה והמזבח היה עומד בתחלת עשרים אמה של ההיכל המערביים: משליש הבית. של צד מזרח: ולפנים. לצד מערב והיינו כשנחשב בית קדשי קדשים עמו: הוא מכלות הזהב. פסוק הוא בד"ה וקמפרש מהו מכלות הזהב וקאמר שהן כולו של זהב סגור שהיה לשלמה שהרי עשר מנורות עשה ולכל אחת היה צריך אלף ככר כדמסיק: לקיים מה שנאמר. במנורת משה ככר זהב טהור וגו': ה"ג מעשה במנורת המקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה משה במדבר דינר זהב והכניסוהו לכור פ' פעמים ולא חסר האש ממשקלה: ופריך ויאות. בתמיה וכי כך הוא והלא עינינו רואות כשנותנין זהב בכור באש הוא נחסר: ומשני עד דלא יקום וכו'. כשעדיין לא קם הזהב על ברירותיה שלא נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל צרכו לא נחסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותה לאש כמה פעמים: הלכה דמתני' תקלין חדתין. שבו נותנין שקלי שנה זו וכשמגיע זמן התרומה הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנן ללשכה כדי שיתרמו מהם והשני כתוב עליו תקלין עתיקין ומי שלא הביא שקלו בשנה זו מביא בשנה שאח"כ ונותנו לשופר והגזבר נוטלם ונותנם בשירי הלשכה והג' כתוב עליו קינין והן תורין גדולים והד' גוזלי עולה והן בני יונה הקטנים וכולן עולות אבל לקני חובה לא היה שופר כדמפרש בגמרא: עצים. המתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו: לבונה.המתנדב לבונה נותן דמיו לתוכו: זהב. המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו והוא לכפורת כלומר לכלי שרת שהמזרקות נקראים כפורי זהב בעזרא ובד"ה לפי שהכהן מקנח בהן אצבעו בין הזאה להזאה שהשיריים שבאצבעו פסולים: ששה.שופרות הנותרות הן לנדבה ובגמרא מפרש: האומר הרי עלי עצים. סתם: לא יפחות משני גזירין. כאותן שמסדרין על המערכה ושיעורן מפורש בגמ': לא יפחות מן קומץ. שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה ובגמרא מפרש מנ"ל ודוקא המתנדב סתם אבל אם רצה להביא אפי' קורט של לבונה מביא: זהב.המתנדב זהב סתם לא יפחות מדינר זהב: אשם הוא אשום אשם לה'. וקשיא רישא לסיפא דאשם הוא משמע בהווייתו יהא כהלכתו שהוא נאכל לכהנים ואשם לה' משמע שכולו לה' ודרש יהוידע הכהן כל שהוא מותר חטאת ואשם ילקח באותו המותר עולות נמצא ב' הכתובים קיימים אשם לה' הבשר ואשם לכהנים העורות והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו וא"א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו בו הכהנים אלא ה"ק יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים: גמ'לא היה שופר של קיני. חובה כגון זב וזבה ויולדת שיתנו לתוכו מעות כשם שהיו שופרות לקן נדבה כדתנן במתני': מפני התערובות. שמא תמות אחת מאותן שנתנו מעות בשופר וה"ל מעות חטאת שמתו בעליה מעורבין עם הכשרות והכל פסולין והולכין לים המלח: ה"ג והתני האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה דמי קן וכו'. כ"ה ברמב"ם פ"ק מהל' מחוסרי כפרה: אבל באומרת הרי עלי קן. שניהם עולות והרא"פ לא הרגיש בזה: ונותנתו בשופר. שכתוב עליו קנין ודמי הקנין
משנת אליהו
הסוגיות ועי' תוס' שם (צ"ו א') ד"ה כל וצ"ח ב' ד"ה מזרח כו' עי' רמב"ם פ"ג מהל' בית הבחירה הלכה י"ב: ה"ג ומזבח הזהב באמצע משוך כלפי חוץ. ולא גרס רבינו כלפי חוץ קימעה שכן הוא בתוספתא פ"ב דיומא והכי דייקא הסוגיא דקאמר דכולן היו נתונין משליש הבית ולפנים א"כ לא היה משוך לחוץ וכ"ה לשון הרמב"ם פ"ג מהל' ב"ה הלכה י"ז ומשוך לחוץ ר"ל כלפי חוץ וכ"מ בתוספתא שם וכ"מ ברש"י ביומא שם שלא הזכיר קימעה וגם לחוץ משמע חוץ דשלחן דמשה דנקט שלחן ומנורה ומאלו היה יכול לימשך יותר אבל לא הי' משוך משאר השלחנות וגי' הספרים חולק את הבית כו' שיבוש הוא: ולא חסר כלום. מרן הגאון כתב בגליון ובגמ' דידן הגי' והעמידו על ככר והיינו דפריך שם ומי חסר כולי האי ככר בכל פעם והא מעובדא דמנורת בית המקדש משמע דלא חסר כולי האי אבל כ"ש מיהא חסר והיינו ההוא דינר והכא בסוגיין דקאמר יאות עד דלא קאים כו' אבל כשנתברר הרבה לא חסרה כלום ונשאר גם הדינר ולכן לא הגיה רבינו בסוגיין כגי' הבבלי דמשמע דחילק גירסאות
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
מתני' י"ג שופרות היו במקדש. וכולן פיהן צר כדי שלא יוכל אדם להכניס ידו בפנים ולגנוב מן הכסף וכולהו מפרש למאי אצטריכו.עצים ולבונה גרסי' וברוב ספרים כתוב ללבונה וטעות הוא דהא כל אחד ואחד יש לו שופר בפני עצמו ולבונה לבד ועצים לבד כדתני ואזיל. וזהב לכפורת לשון כפורי זהב פי' מזרקים ולמה נקרא שמם כפורי ע"ש שמקנחין ידיהם מן הדם כדאמרי' בגיטין [דף נו] בענין נבוזראדן בעי לכפורי ידיה בההוא גברא. ששה לנדבה. לקיץ המזבח: מתני' קינין הן תורין גוזלי עולה הן בני יונה. אבל שופר לקיני חובה לא בעי ר' יהודה והטעם כדאיתא בפ' הוציאו לו (דף נה) דשמא ימות א' מהן נמצאו כל המעות שבשופר הולכות לים המלח כי היכי דאמרינן בחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה הכי נמי מעות שהופרשו לחטאת ומתו בעליהן הולכות לים המלח ופריך התם ונברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך לישתרו ר' יהודה לטעמיה דלית ליה ברירה כדאמר בעירובין [דף לז] מדתני איו: וחכ"א קינין הן קיני חובה אחד לעולה ואחד לחטאת ורבנן לא חיישי למיתה. גוזלי עולה בין תורין בין בני יונה כולן עולות נדבה. שני גזירין. מפורש ביומא פ"ב (דף כו) תניא ר"ש בן יוחאי אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על האש וערכו שנים אם אינו ענין לתמיד של שחר שהרי כבר נאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים ואמרינן בפרק בתרא דמנחות (דף קו) ת"ר קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים ותניא בתוספתא בפרק [ג' דמכילתין] האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גזרין ונותן לשופר והכהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן עצים ומקריבין אותן ע"ג המזבח ונאותין בהן ואין מועלין ואם הקריבן בחוץ פטור אבל אם אומר שני גזירין של עצים אלו לגבי מזבח הכהנים מקבלין אותן ממנו ומקריבין אותן ע"ג המזבח ואין נאותין בהן ומועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי ר' וחכ"א אם הקריבן בחוץ פטור ואלו ואלו הולכין ללשכת העצים. קומץ לבונה כדתנן בפרק בתרא דמנחות ה' קמצין הן. האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ. המתנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה. המעלה את הקומץ בחוץ חייב שני בזיכי לבונה טעונין שני קומצין. זהב לא יפחות מדינר זהב. ופריך בפרק בתרא דמנחות ודלמא נסכא א"ר אלעזר דאמר מטבע ודלמא פריטי פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. תניא בתוספתא בפ' בתרא [דמכילתין] האומר הרי עלי לבונה מביא דמי מלא קומץ לבונה ונותן לשופר והכהנים מקבלין אותו ולוקחין מהן לבונה ומקריבין אותו ע"ג המזבח. האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר והכהנים מקבלין אותו ולוקחין בהן זהב ועושין אותן רקועי פחים צפוי למזבח. ששה לנדבה. מפרש בפרק בתרא דמנחות ששה כנגד מי אמר ר' חזקיה כנגד ששה בתי אבות הכהנים שיהא להם שלום זה עם זה ר' יוחנן אמר מתוך שהנדבה מרובה תקנו להם שופרות מרובין כדי שלא יתעפשו המעות זעירי אמר כנגד פר ועגל ואיל וכבש וגדי כולן הן נדבה ודמיהן ידועין פר מביא מנה עגל מביא חמשה סלעים איל מביא ב' סלעים כבש מביא סלע הכי איתא בפרק בתרא דמנחות אבל לגדי ושעיר לא מצינו דמיהן ושמא דמיהן כאיל וכבש ור' היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא אם נדר להביא עגל והביא פר לא יצא להכי אצטריך לכל אחד ואחד שופר בפני עצמו שאם מערבן והביא פרים מכל המעות לא יצא ידי נדרו מי שנדר עגל בר פדא אמר כנגד פרים אילים וכבשים ושעירים ומותרות והמעה דהיינו קולבון פרים פר חטאת של צבור שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לאותו שופר אילים אשם גזלות ומעילות שעירים שעיר הרגלים כבשים אשם נזיר ואשם מצורע ואהכי לא מערבו עם מותר גזילות ומעילות דאלו בני שנה ואלו בני שתים ואלו באים לכפר ואלו באין להכשיר וכולן אם אבדו והפריש אחרים תחתיהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן כל א' א' לשופרו. והמותרות כגון הפריש מעות לכל אלו ונותרו כגון שהוזלו הבהמות ושמואל אמר כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר ומותר אשם
גמרא
ואוכלת בקדשים ואינה חוששת שמא נתעצל בהן ואין הכהן חושש שמא דמי חטאות מיתות מעורבות בהן כי א) קאמרינן בחטאות שמתו בעליהן ודאי ואי אמרינן נברור ד' זוזי ונישדי בנהרא ואידך לישתרו הא אמרינן בעלמא ר' יהודה לית ליה ברירה: רבי ב) יוסה בי ר' בון (ביבא) א"ר בא בר ממל בעי אמר [א] הרי עלי עץ מביא גיזר אחד א"ר לעזר מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו כהאי דתנינן ג) תמן שנים בידם שני גזרי עצים קרבן ד) לרבות את העצים ריב"ל אמר עוביין ה) אמה באמה שוחקת וארכן באמה גדומה ר' חוני בשם ר' אמי כמין טורטני א"ר שמואל בר רב יצחק לפי ו) שלא היה מקום המערכה אלא אמה על אמה לפיכך לא היה בו אלא אמה גדומה ותני כן אמה היסוד אמה סובב אמה כרכוב ואמה קרנות ואמה מערכה: לבונה לא יפחות מקומץ [ב] נאמר ז) כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ אי מה אזכרה האמורה להלן שני קומצין אף אזכרה האמורה כאן שני קומצין אמר רבי אילא כלום למדו לקומץ (א) אלא (מלחם הפנים) ממנחת חוטא מה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר [ג] פסול אמר רבי יוסה מילתא דרבי אילא אמרה המתנדב (מנחה) לבונה מביאה בקומצו [ד] של כהן (גדול) (ר' אלעי בשם ר"א) רבי חזקיה בשם רבי ירמיה ואפילו בקומץ הבעלים: זהב לא יפחות כו': אמר ח) ר"א והוא שהזכיר צורה אבל אם לא הזכיר צורה מביא אפי' צינורה: ששה לנדבה. (ב) (רב אמר) חזקיה ט) אמר כנגד ששה בתי אבות בר פדיה אמר כנגד שש בהמות פר ועגל ושעיר איל גדי וטלה שמואל י) אמר כנגד ששה קרבנות (קני זבים וקני זבות קני יולדות) חטאות ואשמות המנחות ועשירית האיפה א"ר יוחנן ע"י שהנדב' מרובה ריבו לה שופרות הרבה כתיב כ) וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע וגו' (ג) ר"ש בר נחמן בשם רבי יונתן אמר שתי נדבות עשה תני
קרבן העדה ומשנת אליהו
הקנין קצובין היו: ואוכלת בקדשים. לערב: ואינה חוששת שמא נתעצל בהן.דחזקה על ב"ד של כהנים שאינן עומדים משם עד שיכלו כל מעות של אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשים: ואין הכהן חושש וכו'. ולא פליג ר"י משמע דכ"ע מודים דלא חיישינן שמא מתה אחת מהן: ומשני כי קאמרינן.לר"י דחייש לתערובת היינו שיוודע לן שבוודאי מת א' מהנותנין לתוך השופר נמצא שהן מעורבות: ופריך ואי אמרי' כו'. כלומר אמאי ונברור ד' זוזי דמי החטאת ונאמר דאלו הן דמי החטאת שמתו בעליהן והשאר יקרבו ודקאמר ד' זוזי היינו זוזי פשיטי שח' מהן הוא דינר צורי והן דמי פרידה אחת דתנן בו ביום עמדו קנין ברבעתים פי' פרידה אחת והרובע הוא חצי דינר צורי שהוא ד' זוזי מדינה א"נ אורחיה דש"ס למתני ד': לית ליה ברירה. לא סמכינן אברירה למשרי איסורא: בעי אם אמר הרי עלי עץ. ולא אמר עצים שלא נתכוין אלא לעץ אחד מהו שיביא א' או שנים: מתניתא אמרה כן. שאף גיזר א' הוה קרבן ונדרו נדר:כהאי דתנינן תמן. ביומא פ"ב: ושנים שני כהנים בידם שני גזרי עצים. ביד כל א' גיזר א' ש"מ שכל א' קרבן בפני עצמו: ה"ג קרבן לרבות את העצים. וה"פ כתיב כי תקריב קרבן מנחה ומצינו לעצים שנקראו קרבן דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים: באמה שוחקת. פי' באמה גדולה: גדומה. פחותה: כמין טורטני. קנה מאזנים ול"נ דאעוביו קאי שלא היתה עוביו אלא כטורטני והוא כמחק גודש סאה השנוי בבבלי: אלא אמה על אמה. ואמתא באמתא היכי יתיב וכתיב על העצים אשר על המזבח שלא יהו העצים יוצאין מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה גדומה: ותני כן. ותניא נמי הכי שמקום המערכה לא היה אלא אמה על אמה: נאמר כאן. גבי לבונה דלחם הפנים אזכרה דכתיב ונתת על המערכה לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה: ונאמר להלן. גבי מנחה וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה: אף כאן קומץ. לכל מערכה וכי היכי דסתם מנחה מלא קומץ אף סתם נדבת לבונה מלא קומץ: ה"ג אי מה להלן שני קומצין. וה"פ אי מה להלן בלחם הפנים ב' קומצין כדאמרינן לעיל על כל מערכה קומץ אף סתם נדבת לבונה ב' קומצין: כלום למדו לקומץ. לבונה אלא מלחם הפנים והתם בעינן שיהא כל קומץ בפני עצמו מלא ואם חסר ממנה פסול ש"מ אע"ג דבהצטרפות יש שני קומצין כגון שהשני יתר אפ"ה פסול כדילפי' ממנחת חוטא ש"מ דכל קומץ קרבן בפני עצמו: מילתא דרבי אילא אמרה. מדברי ר' אילא שמעינן: ה"ג המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כה"ג. וה"פ מדיליף לה מלחם הפנים ובפייס נעשה ולא ידעינן הי כהן דמתרמי וצריך שיהיה הרבה שיקמוץ ממנו גדול שבכהנים: ואפי' בקומץ הבעלים.ממנחה ילפינן ויכול ליתן אותה לכל כהן שירצה שבאותו משמר: והוא שהזכיר צורה. דאמר מטבע: צינורא. שיעורו מזלג קטן: כנגד ששה בתי אבות. הכהנים שתקנו להם חכמים שיהא כל משמר חלוק לששה בתי אבות כנגד ששת ימי השבוע שיעבוד כל אחד ביומו ובשבת כולן שוין שיהא שלום ביניהן שעורות של בהמות הנקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתי לאנצויי דשמא באותו יום של בית אב הראשון או השני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר ימות השבוע לא יבואו נדרים ונדבות הרבה נמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר שלא יהא המזבח בטל והוו עורות שלהם ומנצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו מזלנו גרם א"נ פעמים שמקריבים שלמים והעורות לבעלים הלכך תקינו ששה שופרות שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעו' באות נותנין אותו לו' שופרות: כנגד פר וכו'.שהמתנדב פר ועולה מביא ונותן לשופר שכתוב עליו פר מנה כדאמרי' יביא במנה והמתנדב עגל מביא ה' סלעי' ונותן לשופר שכתוב עליו עגל וכן כולם והכהנים מקריבין מכל שופר קרבן הכתוב עליו ומתני' רבי היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא: קני זבים וקני זבות. בחד ניתנו דשם זב אחד הוא: וחטאת ואשמות. בתרין הוו: המנחות. היינו מותר מנחת חוטא דלצבור אזיל דאילו מותר מנחת יחיד הוסיף משלו ומביא מנחה אחרת: ועשירית האיפה. שכה"ג מקריב בכל יום ואם הפריש לעשירית האיפה של יום וניתותרו שוב אין יכול לצרפו לשם מחר אלא תפול לנדבת צבור וכדר"א לעיל בפ"ב דף ח' ורש"י במנחות פרק האומר עלי יש לו גירסא אחרת ע"ש: ריבו לה שופרות הרבה. כדי שלא יתעפשו המעות: ה"ג כתיב וככלותם וכו': שתי נדבות עשה. דבמלכים כתיב ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח בימין וגו' ובד"ה כתיב ויאמר המלך ויעשו ארון ויתנהו בשער בית ה' החוצה משמע דב' ארונות עשה א' בפנים וא' בחוץ ומסתמא
משנת אליהו
גירסאות להתלמודים בהא דתני ר"י בר"י: תני כן אמה כרכוב כו'. מרן לא גרס אמה יסוד ואמה סובב וטעמו מסוגיא דזבחים (ס"ב א') וע"ש ובפי' רש"י וז"ש כאן להביא ראיה שמקום המערכה אמה על אמה דאמה היה כרכוב ואמה קרנות וממילא רק אמה מערכה ועי' מנחות (צ"ז ב') בסוגיא: נאמר כאן כו'. עי' רש"י במנחות (ק"ו ב') ד"ה מנ"ל דסתם כו' ושם (י"א ב') ד"ה לבונה כו' הבאה בפ"ע כגון האומר הרי עלי כו'. וכדפרישית לגירסת רבינו דרצה לאוכוחי דלבונה הבאה בפ"ע קומץ א' ומתחיל בלימוד לבונה הבאה עם מנחה דקומץ א' ג"כ אינו מפורש בהדיא ולמד מלחה"פ לחומרא רק דמשם הקשה דאימא ב' קומצין ודחה כלום למדו קומץ כל עיקרא דקומץ ממנחה למדו וגדולה מזו אף קומץ דלחה"פ למד בספרא ג"כ ממנחה בספרא פ' אמור פרשה י"ג הלכה ז' לאזכרה ר"ש אומר נאמרה כאן אזכרה ונאמרה להלן (במנחה) אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא הקומץ אף כאן מלא קומץ מלמד שהיא טעונה ב' קמצין מלא הקומץ לסדר זה ומלא הקומץ לסדר זה עכ"ל ועי' תוס' דמנחות (י"א ב') ד"ה קומץ כו' וגיר' הספרים ופירושי המפרשים אין הדעת סובלתן: ה"ג מביאה בקומצו של כהן. עי' תוס' דמנחות (ק"ו ב') ד"ה לא יפחות כו' והבק"ע לא ראה דברי התוס' ונדחק מאד לפרש כהן גדול הגדול שבכהנים ושגה מאוד: הדרן עלך שלשה עשר שופרות
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
אשם מצורע ומותר מנחת חוטא ומותר עשירית האיפה של כ"ג שגם היא נקראת חטאת שנאמר יביא חטאתו זו עשירית האיפה. ר' אושעיא אמר כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר ומותר אשם מצורע ומותר קינין אלו קיני חובה ומותר מנחת חוטא מכל אלו לוקחין עולות הבשר לשם והעורות לכהנים כשאר עולות שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. כתוב אחד אומר אשם הוא אשום אשם לה' וכתיב בפרשת נשא האשם המושב לה' לכהן הא כיצד כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה שהיה חייב אשם כגון אשם גזלות אשם מעילות אשם תלוי אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אם הפריש אשמו ונאבד והביא אחר תחתיו ונמצא הראשון ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. מותר חטאת מי שהפריש חטאתו ואבדה והביא אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה לרבנן דפליגי עליה דר' בתמורה פ"ד תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה דלא אזלא למיתה אלא אם נמצאת לאחר כפרה ולר' דאמר אפילו נמצאת לאחר הפרשה אזלא למיתה משכחת לה כגון שהפריש שתי בהמות לאחריות האחת תרעה. ולר' שמעון דאמר כל אבודין מתין אפילו הפרישן לאחריות לא משכחת לה אלא כדאמר ר' אמי הפריש שני צבורי מעות מתכפר באחד מהן והשני יפלו לנדבה ומוקי לה בתמורה פ"ד אליבא דר' שמעון. א"נ הפריש מעות לכל אלו ונותרו מותרן נדבה: מתני'
תקלין חדתין
כך הוא דינה שתביא דמיהן של שני התורים ונותנת בשופר שכתוב עליה קינין ששם נותנין מעות קיני חובה: ואוכלת בקדשים. שם גרס וטובלת כדתנן חגיגה (כ"א) האונן והמחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש: שמא יתעצל בהן. דחזקה כהנים עושין שליחותן כדאמרינן במנחות (כ"ז ב') : ה"ג ואינו חושש שמא דמי חטאות מתות מעורבות בהן. מדאמרי' שתטיל בשופר זה ולא פליג עליה רבי יהודה: כי קאמרינן בחטאת שמתו בעליה ודאי. דחיישינן שמא יתוודע בבירור שמתה א' ונמצא כולן אזלי לאיבוד אבל למיחש שמא תמות לא חיישינן: ואי אמרינן ברירה כו' ד' זוזי. שיעור דמי פרידה אחת כדתנן בקינין עמדו קינין ברבעתים: ר"י ל"ל ברירה. ואנן לר"י קיימינן: בעי. שאל מה שאמר אם יסכימו כן כדפרישית בפרק קמא: מביא גזיר א'.דחשיב קרבן בפ"ע שזה קרבן בפ"ע. כ"א מהגיזרין: בידם. ביד כל אחד גזיר א' ש"מ דכל אחד קרבן בפ"ע ולכן היה כהן לכל אחד: שוחקת. רווחת וגדולה. ועוביין של כל אחד וא' כדאמר שכל א' קרבן בפ"ע ולכן קאי אכ"א בפ"ע דלא כרא"פ: גדומה. פחותה:טורטני. קנה מאזנים ואפי' כ"ש בעוביה. א"נ שיהיו שוין בהיקש אורכן כעוביין כקנה מאזנים שוין. כך למדתי ממשמעות פי' הרמב"ם במתני'. א"נ כמחק גודש סאה כמ"ש בבבלי זבחים (ס"ב ב') : לפי שלא היה כו'. דבעינן עצים ע"ג המזבח שלא יצאו העצים מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה גדומה: ותני כן. שלא היה מקום המערכה אלא אמה: ה"ג אמה כרכוב אמה קרנות אמה מערכה. דאמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה. וזה הביא ראיה דאמה כרכוב ואמה קרנות א"כ לא נשאר רק אמה מערכה: לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן כו'. הכא במתני' בלבונה הבאה בפני עצמה איירי ולא אשכחן קומץ אחד רק בלבונה הבאה עם המנחה ונכלל עמה לבונה דבפני עצמה בשיעורן ומפני שרוצה לפרש משנתינו התחיל לפרש לבונה הבאה עם המנחה שממנה יתפרש לבונה בפ"ע דמתני': נאמר כאן. היינו בלבונה הבאה עם המנחה כתיב ואת כל הלבונה וגו' אזכרתה לה' ומשמע להו דאת כל הלבונה דקאמר היינו כל שם הקטרת לבונה אף הבאה בפני עצמו וכדמשמע בבבלי מנחות (ק"ו ב') : ונאמר להלן. בלחם הפנים ונתת על המערכת לבונה זכה וגו' לאזכרה: מה להלן מלא קומץ.למערכה וכדתנן במתני' דמנחות (ק"ו ב') ואם חסר ממלא קומץ פסול כדאמר שם בהדיא: אף כאן מלא קומץ. וחסר פסול: ה"ג אי מה להלן ב' קמצים. בלחם הפנים כמ"ש במתני' ב' בזיכין ב' קומצין לכל מערכה קומץ א' ה"נ הכא: כלום למדו לקומץ מלחם הפנים אלא ממנחה למדו. ר' אילא בא לסתור מה דהתחיל ללמוד מלחם הפנים ואמר כלום למדו לקומץ מלחם הפנים וכי שיעורא דקומץ לבונה הן הבאה עם המנחה הן בפני עצמה למדו מלחם הפנים אלא ממנחה למדו כדאמרינן במנחות (ק"ו ב') דכתיב והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה ג"כ קומץ ומינה מה להלן קימוץ החסר כשר אף כאן קימוץ החסר כשר להאי סוגיא צ"ל דרב אילא ס"ל בלבונה הבאה עם המנחה כר"ש ור"י דאפליגו במנחות (י"א ב') גבי חיסר לבונתה וס"ל דכשר וגם ס"ל כחד מהני אמוראי ר' אמי ור"י נפחא דס"ל כמחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה הכי נמי בלבונה בפני עצמו ס"ל לר"ש ור"י דקומץ החסר כשר משא"כ בקמצין דבזיכין דלחם הפנים לדברי הכל חסר פסול כדאמר התם: מילתיה דר"א אמרה. מדבריו מוכח: ה"ג המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן. דהואיל דלמד ממנחה ודינו כלבונה הבאה עם המנחה אף לקולא אם כן לכולא מילתא נשוויה דמשערינן בשיעור קומצו של יד הכהן: אפילו בקומץ בעלים. דמ"מ נדבה בפני עצמו היא:צורה. מטבע כמ"ש בגמרא אצורתא דזוזי: צינורא. מזלג קטן:כנגד ו' בתי כו'. שכל משמר חלוק לו' בתי אבות כנגד ו' ימי השבוע זה עובד יומו וזה יומו ובשבת כולן שוין ולכן תקנו ו' שופרות שלא יטול זה משופרו של זה ולא אתי לאינצויה כדאיתא בבבלי מנחות (ק"ו) וע"ש: ששה בהמות פר. שהמתנדב פר לעולה מביא ונותן לשופר ששמו פר במנה אחד דפר במנה אחד: ועגל. המתנדבו מביא ה' סלעים ונותן לשופר ששמו עגל וכן כולם והכהנים לוקחים משופר ששמו פר ומקריבים פר ויקרבו מאותו שופר פרים עד שיכלו המעות ולהכי נקט ששה בהמות שאין עולה באה אלא מששה בהמות אלו: כנגד ששה קרבנות. המנויין בפ"ב מתני' ה': שופרות הרבה. כדי שלא יתעפשו המעות והתם מפרש מ"ט דמר דלא אמר כמר: ה"ג וככלותם גו' כמ"ש בפנים. ואגב דמזכיר במתניתין מדרש יהוידע לא יובא בית ה' דריש להני קראי ורמי קראי אהדדי הכי גרסי' בבבלי כתובות (קו ב) ומשני רשב"נ
