עמוד ראשי מערכת השיקולים לבחירת המתווה ההלכתי: אוצר בית דין, היתר מכירה או השבתה
הכנת המטע בשישית טיפול במטעים צעירים הטיפול השוטף במטע דילול הפרי
הטיפול בפרי במטעים ובפרדסים הנחיות קונקרטיות למינים שונים כרם
הכנת גידולי השדה בשנה השישית הטיפול השוטף בגידולי שדה
גידול ירקות לאחר מכירת הקרקע גידול פרחים וצמחי תבלין ללא מכירת הקרקע
גידול פרחים לאחר מכירת הקרקע בשטח פתוח גידול עצי פרי ועצי נוי במשתלות
1. מלאכות לצורך הפירות במטעים סובטרופיים (הדרים, אבוקדו ומנגו)
א. יש שוני מהותי בין ההדרים לשאר המינים: פירות ההדר המבשילים על העץ בשמיטה הם פירות השייכים לשנה השישית, ואילו חנטת הפירות הקדושים בקדושת שביעית ותחילת גידולם מתרחשות בשנה השביעית, והפירות מבשילים בשנה השמינית. לשוני זה יש השלכות הלכתיות:
ב. החיגור אינו נדרש בדרך כלל, ולכן אין לעשותו. לעיתים יש צורך לבצע חיגור באבוקדו; צורך זה תלוי בזן ובכנה, ויש להתייעץ עם בית הדין.
ג. אין לבצע טיפולים לשיפור החנטה.
ד. במטעים סובטרופיים אין צורך בהאבקה זרה מיוחדת. לכן אין לבצע האבקה בידיים,[3] ואין להכניס דבורים (דבורת דבש או 'בומבוס') למטע לצורך זה.[4] אם הכנסת הדבורים למטע נעשית על ידי בעל הדבורים לתועלתו האישית ומבלי שבעל המטע ישלם לו על כך – ההאבקה מותרת.[5]
ה. אין לרסס ב'ג'יברלין' כדי לקבל חנטה טובה יותר, אלא אם כן הדבר נדרש על ידי בית הדין.
ו. לימון קֵיצי: אין לגזום את העץ בשלב ההצמאה או לקטום את הצימוח הצעיר כדי ליצור לימון קֵיצי, אך מותר להשקות כדי להוציא את העץ משלב ההצמאה.[6]
ז. דישון להגדלת היבול – אסור, אלא אם כן עלול להיגרם נזק לעץ.[7]
ח. השקייה: ניתן להקל בהשקייה המיועדת ל'ניפוח' הפירות, אך עדיף להוסיף מים אגב השקייה שנעשית ממילא לקיום העץ או הפירות.[8]
ט. מותר לרסס כדי להגדיל את הפירות, כגון ריסוס 'ג'יברלין' או 'מג'יק', עד שיגיע הפרי לגודל מספיק לצורך חלוקה במסגרת בית הדין.
י. ריסוסים המיועדים לטיפול במזיקים ובמחלות העלולים לפגוע בפירות או בעצים – מותרים.[9]
יא. מותר לכסות את המטע ברשת כדי למנוע מן הפירות מכות שמש, אך לא כדי לקבל תוספת צימוח.
יב. טיפול להקדמת ההבשלה[10] או לקבלת הבשלה אחידה[11] – אסור.
יג. טיפולים שמטרתם לשפר את איכות הפירות, למשל למנוע היסדקות – מותרים על פי הנחיות בית דין.
יד. מותר לקטוף 'קטיף סלקטיבי', אם הוא נועד לאכילת הפירות הנקטפים.
טו. זהו סדר העדיפויות לטיפול בשבירת צבע (בלימון, פומלית ואשכולית):[12]
טז. מותר לרסס כדי להפחית את נשירת הפירות לפני הקטיף.
יז. מותר לרסס מווסתי צמיחה כדי להאריך את העונה, אם בית דין רואה בריסוס זה צורך לטובת הציבור. [14]
יח. טיפול בפייחת מותר רק אם בלעדיו ייפסל הפרי לחלוקה על ידי בית דין.[15]
יט. יש לדשן דישון סתווי לפני השמיטה, אך הוא אסור בשמיטה.
כ. בהדרים קליפים: אור, אורה, מיכל וכדומה – במקרה שדילול הפירות נחוץ (אם ייגרם נזק ניכר לעץ, או כדי שהפרי יגיע לגודל סביר), מותר לבצע אותו, וזהו סדר העדיפויות לדילול:
כא. דילול פריחה במנגו: עדיף לדלל בטיפול כימי, אך אם הוא אינו יעיל, מותר לגזום, ועדיף לגזום על ידי גוי.
2. הנחיות דילול אפרסק ונקטרינה
כב. בזנים בכירים שנקטפים לפני ראש השנה יש לבצע את כל ההקצרות, וכן גיזום מקיף במידה המֵרבית האפשרית, לאחר הקטיף, ולהשאיר את הכמות המקובלת של ענפי הפירות, כדי להפחית את הפריחה והחנטים בעץ.
כג. נוסף להנחיות שהובאו לעיל בפרק לה בנוגע לדילול הפירות משלב הפריחה, בעצי אפרסק ונקטרינה יש צורך לעשות פעולות גיזום מדויקות יותר:[16]
כד. מותר להסיר ענפים רב-שנתיים לפי התנאים האלה:
כה. אם יש ספק אם החיתוך מותר או אסור, יש להימנע ממנו. אם חיתוך חלקי נעשה בטעות, יש לתקנו על ידי חיתוך הענף עד בסיסו, אלא אם כן החיתוך הזיק ממילא.
כו. אין לגזום גיזום בדים גס שנועד להצמיח ענפי פרי לשנה השמינית.
הכנה לשמיטה
כז. במידת האפשר, יש להכין בשנה השישית כמות אבקה שתספיק לכל ההאבקות שנחוצות בשמיטה.
כח. יש לבצע את ארגוז התמרים לפני השמיטה.
בשמיטה
כט. מותר לקשור את המתחלים בעצים הזכריים כדי לשמור על האבקה.[17]
ל. יש להימנע מהאבקת התמרים, אך אם יש צורך בהאבקתם באופן אקטיבי, מותר על פי הנחיות בית דין לפזר תחילה את האבקה באמצעים מכניים על ידי טרקטור, ואם אי אפשר לבצע כך את הפיזור, מותר לפזר את האבקה ידנית על ידי הסרת המתחל והכנסתו לתפרחת הנקבית. מכל מקום, יש למעט ככל האפשר בביצוע האבקה זו.[18]
לא. לאחר ביצוע ההאבקה אין לאסוף אבקה ולהקפיאה כדי לשומרה לעונה הבאה.
לב. גיזום קוצים (קיוץ) כדי להקל על הקטיף ועל ההגעה למַתְחֵל הזכרי – מותר.
לג. ארגוז תמרים – אסור.[19]
לד. ניתוק החוטרים ונטיעתם בשמיטה – אסורים.
הנחיות להיתר מכירה
לה. האבקה מותרת באופן שבו היא נעשית בכל שנה.
לו. הארגוז מותר גם ע"י ישראל.[20]
לז. ניתוק החוטרים ונטיעתם בשמיטה – אסורים.
לח. ההנחיות הן גם לשליחי 'אוצר בית דין' וגם למי שמכר את הקרקע בהיתר מכירה.[21]
לט. בערב השמיטה, יש להקפיד ולזבל את הזיבול הסתווי לפני ראש השנה. את הזיבול לצורך יבול השנה השמינית יש לתת רק לאחר ראש השנה של השנה השמינית.
מ. יש להימנע מדישון בשמיטה.
מא. לפני השמיטה יש לבצע את הגיזום לגובה שלושה פקעים לאחר השתילה.
מב. בשמיטה מותר להדלות ולקשור ענפים שמניבים פירות באותה שנה, אך אין להדלות ולקשור ענפים שיניבו פירות בשנה השמינית. את אלה יש להדלות לאחר ראש השנה של השנה השמינית.[22]
מג. ההשקייה מותרת לפי המידה שתניב פירות שראויים לחלוקה על ידי 'אוצר בית דין'.
מד. אין לגזום את הענפים שהניבו פרי לאחר הקטיף ולהרחיקם. יש לעשות כן לאחר ראש השנה של השנה השמינית.
[1] פעולה זו מותרת רק בפירות שהגיעו לעונת המעשרות לפני השמיטה, עונת המעשרות בהדרים היא 'משיעגילו' (רמב"ם מעשר שני פ"ב ה"ה).
[2] מכיוון שהקיטומים הם פעולות שמיועדות להגדלת הפירות ולא ליצירת צימוח חדש, מותר לעשותם לפירות השנה השישית.
[3] ירושלמי (פ"ד ה"ד) לפי פירוש הרש"ס (ד"ה אין מרכיבין); תוספתא (פ"א ה"ט לפי תוספתא כפשוטה עמ' 491) ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות כד).
[4] עפ"י "שבת הארץ" (פ"ב ה"ד אות ה).
[5] כדין מדיֵיר לצורך הבהמות: עי' ראב"ד (פ"ב ה"ד); משפט כהן (סי' פא); שבת הארץ (פ"ב ה"ד אות ב).
[6] מטרת הגיזומים והקיטומים היא לעורר ניצנים, ואם כן – זו פעולת הצמחה, והיא אסורה.
[7] זהו "פטומי פירא" גמור לדעה זו.
[8] עי' שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כב).
[9] בצאת השנה (עמ' מב ד"ה פרדסים).
[10] הקדמת הבשלה נחשבת הצמחה, ולכן היא מלאכה אסורה. עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד; פ"ג ה"י אות א).
[11] על פי המאירי (מועד קטן ג ע"א ד"ה ואין מפרקין). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד).
[12] שמירת צבע כשלעצמה היא פעולה מותרת, ולכן מעכבי צמיחה מותרים. הפעולות האחרות קשורות להוספה בעץ, ויש בהן בעיה מצד 'פטומי פירא'.
[13] הפסקת דישון איננה פעולה שנעשית בידיים אלא גרמא בלבד.
[14] מסתבר שריסוס כזה אינו נחשב 'מלאכה', אף שהוא משתלם לחקלאי. עם זאת, היתרו מותנה בשיקוליו של 'אוצר בית דין' מתוך בחינת טובת הציבור, ולא מתוך רצון להרוויח רווח נוסף, רווח שנחשב 'מסחר בפירות שביעית'.
[15] הפייחת אינה גורמת נזק מהותי לפירות, אלא רק קשיים בשיווקו.
[16] הנחיות אלו נכתבו על פי הוראותיו של הרב זאב וייטמן; ראה שמיטה ממלכתית פרק ג סעי' 6; פרק ד סעי' 5-4.
[17] על פי שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא) ולפי הדעה השנייה, שאיסור הכריכה הוא רק אם מטרת הכריכה היא השבחת האילן והבראתו.
[18] ראה שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כד עמ' 210), יש לציין כי יש הסוברים שאין לבצע כלל פעולות של האבקת תמרים- הערת הגר"ד לאו.
[19] פעולה זו היא תולדת נטיעה, והיא אסורה מדרבנן כמו הברכה; ראה לעיל פרק ו סע' כו.
[20] פעולה זו מקבילה להברכה, ואיסורה מדרבנן: ראה לעיל פרק ו סעיף כו; "שבת הארץ" (פ"א ה"ד אות ג).
[21] החומר המקצועי דלהלן לקוח מן החוברת 'גידול פטל ואוסנה', בהוצאת משרד החקלאות – שירות ההדרכה והמקצוע.
[22] הדלייתם נחוצה לכמה מטרות: הקלה על הקוטפים, צימוח טוב יותר של הצמח ושמירה על הפרי מקלקול בעקבות היותו שרוע על הקרקע. כל הפעולות האלה יכולות להיעשות לאחר ראש השנה של השנה השמינית.