המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

פרק יד המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית

א. בפירות שגדלו בשביעית יש קדושה, ויש לנהוג בהם לפי ההנחיות המובאות בפרקים הבאים.

ב. לגבי שלב הגידול המשייך כל מין ומין לשמיטה, ראה בפרק טו.

הגדרות כלליות

ג. יש קדושת שביעית יש קדושת שביעית רק באותם מינים שמתכלים בעת השימוש או ההנאה מהם, כגון שאוכלים או שותים אותם אך אם הם מתקיימים גם לאחר ההנאה מהם, כגון עצים המיועדים לרהיטים וכדומה, אין לנהוג בהם קדושת שביעית.^[1]

ד. קדושת שביעית חלה רק על מינים שיש לאדם הנאה מהם. מינים שאינם עומדים כלל להנאת האדם, כגון צמחי נוי שאין בהם ריח, צמחי סרק או צמחי בר, אין לנהוג בהם קדושת שביעית, גם אם האדם יכול ליהנות מהם.

ה. יש לנהוג קדושה גם במינים שהאדם יכול ליהנות מהם רק על ידי הדחק, ובתנאי שאכן מינים אלו משמשים את רוב בני האדם.^[2]

ו. יש לנהוג קדושת שביעית רק במין שהנאתו שווה לכל אדם, דהיינו שמין זה משמש למאכל בקרב רוב בני האדם, אך אם רק מיעוט מבני האדם משתמש במין זה למאכל, אין לנהוג בו קדושה.

ז. קדושת שביעית אינה תלויה במחשבתו של האדם, וכשהמין מוגדר קדוש, מחשבתו של האדם אינה מועילה להפקיע זאת, וכן מין שאין כלל רגילות להשתמש בו, לא ניתן להחיל עליו קדושה גם אם אדם מסוים משתמש בו.^[3] לכן אין לנהוג קדושת שביעית במינים שנאכלים רק על ידי קבוצות מסוימות באוכלוסייה, כגון מינים הנאכלים רק על ידי טבעונים.

ח. ישנם מינים שהשימוש בהם משתנה מעת לעת, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ט. המינים שיש לנהוג בהם קדושה

כל מין שדרך בני אדם לאכול אותו.^[4]
מין המיועד^[5] למאכל בהמה: שעורה, חיטה לתחמיץ וחציר, מיני קטנית שונים, ועוד.^[6]
תבלינים, גם אם השימוש בהם הוא רק לחליטת העלים, כגון צמחי תבלין המיועדים ל"תה צמחים", וגם אם אינם ניכרים במאכל כגון פפריקה, וגם אם נאכלים ממש, כגון נענע ורוזמרין.^[7]
אתרוגים, גם אלו הניטעים לארבעת המינים,^[8] וכן הדסים המשמשים לענף הנוי, ונועדו להפיץ את ריחם.
מינים המשמשים לצורכי קוסמטיקה, גם אם זהו השימוש היחיד בהם, כגון חוחובה.^[9]
מינים המשמשים לצביעה,^[10] כגון עפצים^[11] לכתיבת סת"ם או לצביעת תפילין.
מינים המשמשים לכביסה.^[12]

י. מינים שאין לנהוג בהם קדושה

לולבים,^[13] הדסים הניטעים לצורך ארבעת המינים (אף שיש בהם ריח),^[14] וכן ערבות.
עצים המיועדים להסקה ולחימום הבית.^[15]
צמחים המיועדים רק לרפואה (או לייצור תרופות הומאופתיות) כגון מורינגה רותמית ואלוורה, ואינם משמשים למאכל לאנשים בריאים.^[16]
פרחים ללא ריח, וכן פרחים שאינם מיועדים לריח אלא לקישוט בעלמא.^[17]
ענפי קישוט (כגון רוסקוס, שעוונית).^[18]
ירקות שמגדלים אותם לזרעים ומשאירים אותם בשדה עד שאינם ראויים למאכל אדם ובהמה.^[19]
זרעים ופקעות שאינם ראויים למאכל אדם ובהמה (כגון זרעי חסה, עגבניות).
עשבי בר הראויים למאכל אדם או בהמה, אך אינם משמשים בפועל את רוב האנשים לשם כך.^[20] לכן אין לנהוג קדושה בחלמית (חוביזה), סרפד, טופח, סלק בר, חרדל (מצוי ושדה), תרד בר, ועוד.
זרעי כותנה וכן שמן כותנה משום שאינם משמשים כיום למאכל אדם או בהמה.^[21]
פטריות ונבטים הגדלים במבנה מצע מנותק (כפי שגדלות כל הפטריות המסחריות כיום).

יא. במינים הבאים נוהגת קדושת שביעית מספק:^[22]

פטריות הגדלות בשטח פתוח.^[23]
פרחים המיועדים לריח,^[24] כגון נרקיסים ריחניים.

[1] מהר"י קורקוס (פ"ה ה"י); מהר"ם גלאנטי (גדולת מרדכי סי' ט, מובא בשו"ת משנת יוסף ח"א סי' יח אות א); פאה"ש (סי' כד ס"ק מד); הגרצ"פ פראנק (כרם ציון פרק כא, גאון צבי ס"ק ד, וכן בפרק יג סעי' כב); ספר השמיטה (עמ' לג הע' 9); תורת השמיטה (סי' יב סעי' נט). ועי' שבת הארץ (פ"ה ה"י אות א, אות ב סעי' 2, 3). ויש אומרים שיש קדושת שביעית בכל דבר שהשימוש בו הוא הנאה המקובלת על רוב בני אדם, אף אם הכילוי מהעולם בא לפני ההנאה או אחריה: כס"מ (פ"ה ה"י); הגרא"י ולדינברג (כרם ציון פרק כא, גידולי ציון ס"ק א). ועי' הלכות שביעית (סי' ה סעי' יד, בה"ל סד"ה עושין), שבת הארץ (פ"ה ה"י אות ב/1).

[2] כגון שזיף פיסרדי, אורן הצנובר וכדומה, כך מכריע מרן הרב קוק בשבת הארץ (פ"ז הי"ג אות ג); שו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קצט); שו"ת משנ"י (ח"א סי' ל הערה אות ב). ויש חולקים: חזו"א (סי' יד ס"ק י, מעשרות סי' א ס"ק ל); רש"ז אוירעבך (מובא בשו"ת משנ"י ח"א סי' ל); הלכות שביעית (סי' ה, כסא דוד ס"ק ט), לדעתם במקרים אלו אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית.

[3] עי' שבת הארץ (פ"ה הכ"א סוף אות ה, ה"ג אות ג); פ"ה הי"א אות ג, פ"ז הי"ד. ועי' הר צבי (ח"ב סי' נה). עם זאת, במינים גבוליים כאמור, מחשבתו של האדם יכולה לגרום לשינוי במעמדו של הצמח.

[4] רמב"ם (פ"ה ה"ב, ה"ה, הי"א), בכלל "מאכל אדם" גם מינים הראויים לאכילה בדוחק. עי' שבת הארץ (פ"ז הי"ג אות ג).

[5] ולכן הראוי למאכל בהמה בלבד ואינו עומד לכך, אין לנהוג בו קדושת שביעית. שו"ת אז נדברו (ח"ד סי' סו); שו"ת משנת בנימין (סי' לו); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' ז). בטעם הדבר: א. אף מי שאומר שיש קדושת שביעית בראוי למאכל בהמה (ולאו דווקא בעומד למאכל בהמה) מודה שאם הדבר אינו עומד למאכל בהמה במקום כלשהו - אין בו קדושת שביעית.

[6] רמב"ם (פ"ז הי"ג). מסתבר שגדר "בהמה" לעניין זה אינו גמלים, האוכלים גם קוצים, ובעלי חיים בגן החיות. אלא בעלי חיים שגידולם נפוץ, כמו פרות, כבשים, עיזים ותרנגולות. לא די בכך שבעלי חיים יכולים לאכול אותו, אלא צריך שמין זה ישמש בפועל למאכל בעלי חיים שגידולם נפוץ.

[7] שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ה, והכ"ב), אומנם אם הטעם פג מהם לאחר הבישול, אין צורך לנהוג בהם בקדושה.

[8] כרם ציון (פרק יג סעי' כו). ועי' שבת הארץ (פ"ד הי"ב אות ו ובהערות שם). באתרוגים יש קדושת שביעית, מפני שהם כשרים לברכה רק מכוח היותם ראויים למאכל אדם.

[9] עפ"י רמב"ם (פ"ה ה"י) ובפרט אם דרך השימוש היא באופן שהנאתו וביעורו שווים.

[10] מנחת שלמה (סי' מב, סי' נא אות יג). ועי' שבת הארץ (פ"ה ה"ט אות ג).

[11] ישנם הסוברים שהעפצים נגרמים בשל ראקציה כימית נקודתית שנגרמת בעת חדירת החרק לתא הצמח, ולאחר מכן מדובר בשיבוש חלוקת תאי הצמח ללא השפעה ישירה של החרק. וישנם הסוברים שההשפעה הכימית של החרק היא בכל משך הגידול של החרק, שהוא מפריש חומרים כימיים שגורמים לשיבוש בחלוקת התאים, אך אין חולק שלמעשה מדובר בהתפתחות של תאי הצמח עצמו, בצורה לא מבוקרת, ראה ז, עמר (כשרות העפצים, תחומין לט 515- 523).

[12] דין קדושת שביעית במינים המשמשים לכביסה, עי' שבת הארץ (פ"ה ה"י אות ב), שם מובאת מחלוקת אם יש קדושת שביעית בכל מיני הצמחים המשמשים לכביסה או רק במינים שכילוים וההנאה מהם באים כאחד. ראה רמב"ם (פ"ה ה"ט-י); שבת הארץ (שם), מנחת שלמה (סי' מב, סי' נא אות יג).

[13] מנחת שלמה (סי' נא אות כג, מובא גם בשו"ת משנת יוסף ח"א סי' ל). ועי' שבת הארץ (פ"ח הי"א אות א).

[14] מכיוון שגידולו הוא למצווה, ראה ספר השמיטה (עמ' לג-לד הע' 11); כרם ציון (פרק יג סעי' כו); הגרש"ז אויערבך (מובא בשו"ת משנת יוסף ח"א סי' ל). וכן דעת הגר"ש ישראלי. ויש חולקים, ראה מהרי"ל דיסקין (מובא בשו"ת ציץ הקודש ח"א סי' טו אות א), כרם ציון (פרק יג, גידולי ציון ס"ק טז). לדעת הגר"מ אליהו יש בהדס קדושת שביעית מפני שבכל ימות השנה הוא מיועד לריח.

[15] עפ"י רמב"ם (פ"ה הכ"א, פ"ז הי"ד). ועי' שבת הארץ (פ"ז הט"ו אות א והע' 6, פ"ח הי"א אות הע' 4). הגר"מ אליהו העיר שאם ההנאה מההסקה היא בשעת הבערה ולאו דווקא מהגחלים – יש קדושת שביעית בעצים אלו. ומקורו ברש"י (ב"ק קב ע"א ד"ה תנאי) ובתוספות (סוכה מ ע"א ד"ה ועצים) בדעת הסוברים שקדושת שביעית תלויה בהנאה השווה לכל אדם ולא בהנאתן וביעורן שווה.

[16] דין קדושת שביעית בצמחי מרפא, עי' שבת הארץ (פ"ה הי"א אות ב).

[17] בצאת השנה (עמ' מח סי' ג סעי' ב); שו"ת ישועת משה (ח"ד סי' ל אות ב); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' כד, ועי' ח"ב סי' ט). הגר"מ אליהו כתב (אור תורה תשרי תשמ"ז) שבפרחים יש קדושת שביעית (עפ"י רמב"ם פ"ז הי"ט). ולכן יש בהם איסור ספיחין. ועי' חזו"א (סי' יד ס"ק ט ד"ה ובתשובת); שבת הארץ (פ"ז הי"ט אות ד). לדעת הגרש"ז אויערבך (מפרי הארץ ח"א עמ' 30) כל פרח שלא מקובל לגדל ולקנותו בגלל ריחו - אין בו קדושת שביעית.

ובשם הגרי"ש אלישיב נמסר (שביעית להלכה ולמעשה עמ' 62 הע' 9) שאם יש בו ריח - יש בו קדושת שביעית אף אם לא מקובל לגדלו לשם כך. אך מסתבר שהמדובר בריח משמעותי ומורגש.

[18] עפ"י רמב"ם (פ"ה הכ"א, פ"ז הי"ד). ועי' שבת הארץ (פ"ה הי"א אות ב, פ"ז הט"ו אות א והע' 6, פ"ח הי"א אות הע' 4); בצאת השנה (עמ' מח סי' ג סעי' ב).

[19] עי' רמב"ם (פ"ד הי"ח, ושבת הארץ שם), והחזו"א (סי' ט ס"ק ד ד"ה והא דהוקשו) מסתפק בזרעים הראויים למאכל בהמה, כגון זרעי מלפפונים או עגבניות, שכן אינם מיועדים לבהמה אלא לזריעה.

[20] שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' ל); דפי הלכה לחקלאים (עמ' 48 הע' 8). וכתבו שמכיוון שבעל המטע אינו רוצה בקיומם של העשבים הללו אין בהם קדושת שביעית, כדין נטיעה לעצים. וכך הורה הגר"ש ישראלי .

אומנם יש אומרים שיש בהם קדושת שביעית מפני שאין משקל רב לדעת האדם, כי לא הוא זרע אותם: משנת יוסף (ח"ג עמ' קיא); שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 35 הע' 18).

[21] גרעיני הכותנה מכילים חומר בשם גוסיפול gossypol)) שהתגלה כרעיל לבעלי חיים, לכן אינו משמש כיום אף לשם מאכל בהמה, ואין לנהוג בגרעיני הכותנה קדושה. לדיון בנושא זה ראה שמיטה כהלכתה (פרק ב סעי' י); שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' ל-לא). בשו"ת ישועת משה (זרעים סי' א, ג, ובתשובה המובאת בשו"ת משנת יוסף שם). כיום אף כמעט שאין משתמשים בשמן כותנה.

[22] יש אומרים שיש קדושת שביעית בטבק: מהר"ם גלאנטי (שו"ת גדולת מרדכי סי' ט, מובא בשו"ת משנת יוסף ח"א סי' יח אות א); תורת השמיטה (סי' יב סעי' נט); שו"ת אז נדברו (ח"ד סי' ג); שו"ת משנת יוסף (שם) והוסיף שכ"כ בהנחיות הבד"ץ בירושלים בשם הגר"פ אפשטיין. והגרא"י ולדינברג (כרם ציון פרק כא, גידולי ציון ס"ק א) כתב להחמיר מספק. ועי' מש"כ הגרצ"פ פראנק (כרם ציון פרק כא, גאון צבי ס"ק ד).

למעשה, הטבק הגדל בארץ גדל ע"י גויים (ועוד חלק גדול מיובא מחו"ל), ולכן בדרך כלל אין בו קדושת שביעית.

[23] לדעת הרב קוק (מובא בכרם ציון פרק יג, גידולי ציון ס"ק יב), יש קדושת שביעית בפטריות. וכך הורה הגר"ש ישראלי.

לדעת הגרצ"פ פראנק (גידולי ציון שם) אין קדושת שביעית בפטריות. וכן נכתב בכרם ציון (שם, סעי' כב) ובברית עולם (סי' ג סעי' סז) עפ"י המאירי (ע"ז יד ע"א). הגר"מ אליהו הורה שיש קדושת שביעית בפטריות מספק, אא"כ גדלו בתוך מבנה, ובפטריות שמגדלים אותן בתוך מערות, נראה שאפשר להקל כדין מבנה מכיוון שמערה אינה שדה.

[24] הירושלמי (פ"ז ה"א) מסתפק בשאלה זו. ועי' בצאת השנה (עמ' מח סי' ג סעי' ג) שם נוטים להחמיר מחמת ספק זה. וכך הורה הגר"מ אליהו. ועי' שבת הארץ (פ"ז הי"ז אות ג). פרחים לריח אלו פרחים שהריח הוא חלק מהמטרה של המגדל. נכון לשנה זו, רובם המוחלט של הפרחים אין בהם קדושת שביעית מכיוון שגם אותם פרחים מעטים שיש בהם ריח, ברוב המקרים לא מגדלים אותם לצורך הריח.