אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

[1] ראה רש"י ב"ק קו, ב ד"ה ולישני שכתב שבן פקועה נקרא כך מכיוון שנפקעה אימו לאחר שחיטתה, מטבע הדברים כשהבהמה מתה או קרובה לכך שריריה כבר אינם פעילים ולכן היא לא יכולה להמשיך ולבצע את הלידה בדרך הרגילה, ועל מנת להוציא את הולד יש לקרוע בטנה.

[2] ויקרא כב, כז.

[3] תורת כהנים, אמור, פרק ח פרשתא ח, חולין לח, ב, נדה מ, א, רמב"ם איסורי מזבח ג, ד, ראה שו"ת תשב"ץ א, קי, שכתב ש'כל שלא יצא דרך הרחם נקרא יוצא דופן'. אמנם ראה תוספתא בכורות ג, ב, שקדשים שהוקדשו בעודם במעי אימם, ולאחר מכן יצאו דרך הדופן, יש בהם קדושה, לעומת בכור ומעשר שבכל מקרה אם יצאו דרך הדופן לא ניתן להקדישם כלל, נראה שטעם הדבר הוא שבכור אינו מתקדש מכיוון שהוא צריך לפתוח את הרחם באופן פיזי, מעשר בהמה צריך לעבור דרך השבט, אך קדשים הדבר תלוי בהגדרה עקרונית של בעל החיים, וזה יכול להיעשות כבר לפני הלידה.

[4] משנה בכורות נז, א.

[5] דעת רבי אליעזר במשנה תמורה יז, א ראה רמב"ם תמורה א, יז שכתב שהממיר ביוצא דופן אין הקדושה חלה עליו: "והרי זה כמי שהמיר בגמל או בחמור לפי שאין במינן קרבן ולפיכך אינו לוקה".

לדין זה קיימת השלכה נוספת והיא שאם התערב יוצא דופן בעדר של בהמות אחרות, אין להקריב את כל העדר לשם קרבן, ראה תמורה כח, א, במשנה.

[6] ראה משנה זבחים קיב, א שכל שאינו ראוי להקרבה, אם בהקריבו מחוץ למשכן לצורך קרבן, לא חייבים על הקרבה זו משום 'שחוטי חוץ'.

[7] משנה פרה ב, ג; רמב"ם פרה אדומה א, ז.

[8] בכורות יט, א, לגבי השוואת דיני פטר חמור לבכור אדם ראה מנחת חינוך מצוה כב אות ט.

[9] שמות יג, ב.

[10] דיני קדושת בכור נלמדים בגמרא נדה, מ, א מאדם, שכשם שבכור אדם שאינו 'פטר רחם' אין חיוב לפדותו, כך בכור בהמה שאינו פטר רחם אין בו דיני קדושת בכור וראה רש"י שמות יג, ב.

[11] דברים טו, יט.

[12] בכורות ב, ט.

[13] דעת רבי עקיבא שם במשנה, ראה רמב"ם בכורות ב, ד, הלכות בכורות לרמב"ן פרק ב עמ' יג שפסקו שההלכה היא כרבי עקיבא.

[14] דעת רבי טרפון שם במשנה.

[15] דין זה נקרא 'ירעו עד שיסתאבו'.

[16] חולין עד, א- ב.