אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
כתיבה- הרב דוד אייגנר
א. רקע בוטני
1.כללי
2.סוגי שורשים המשמשים את האדם
3.צורות מרכזיות של מערכת שורשים
4.עומק מערכת השורשים והתפרסותה
5.שורשים רגילים ושורשים אדונטיביים
6.מבנה השורש
7.שיתוף פעולה בין שורשי הצמחים לאורגניזמים נוספים
8.השפעת השורשים על מבנה הקרקע ועל פוריותה
ב. חלק הלכתי
1.השורש בתנ"ך
2.הגדרת אילן וירק
3.רואה פני חמה- דינם של נצרים וסורים
4. השלכות מעשיות לדיני רואה פני חמה
ג. המצוות התלויות בארץ
1.שביעית
2.ערלה
3.כלאים
4.שורש פטור/ שורשים יונקים זה מזה
5.דיני טומאה וטהרה
6.התפשטות השורשים בקרקע והשפעתם עליה
7.פסח- מרור
רקע בוטני[1]
כללי
השורש מהווה את חלקו התחתון של ציר הצמח, והוא מתפתח בדרך כלל מתחת לפני הקרקע, אם כי ישנם שורשים הגדלים באוויר, ומאידך גבעולים המתפתחים בתוך הקרקע.[2] תפקיד השורשים הוא לעגן את הצמח בתוך הקרקע, לשאוב ממנה מים ומלחים מינרליים, ובמקרים רבים אף לאחסן מזון, התפתחות השורש נעשית מקודקוד השורש, התאים המרכיבים את קודקוד השורש מתחלקים, גדלים ומתמיינים, וכך הצמח גדל ומתפתח.
קיימת רבגוניות רבה בצורתם ובמבנם של השורשים. רבגוניות זו קשורה במקרים רבים בתפקידם, כגון שורשי אגירה (גזר, צנונית), שורשי אויר (מינים של פיקוס, כששורשים אלו חודרים לקרקע הם משמשים שורשי תמך), שורשים שמסייעים בחילוף גזים מהקרקע (בעצים הגדלים בביצות[3]) שורשי חיזוק- שתפקידם לסייע בייצוב העץ. שרשים החיים בסימביוזה עם פטריות (מיקוריזה) ועוד. תנאי בית הגידול משפיעים לעתים קרובות על מערכת השורשים. צמחים הגדלים בקרקעות יבשות הם בדרך כלל בעלי מערכת שורשים מפותחת יותר. בצמחים רבים הגדלים בחולות מתפתחים שורשים צדדיים אופקיים, המתמשכים אף למרחק ולעומק של עשרות מטרים[4], תכונה זו משמעותית לשימוש בצמח כמייצב חלות נודדים, מינים כגון לפופית החוף ועוד רבים.
סוגי שורשים המשמשים את האדם
אחת התכונות של השורש היא אגירת חומרי תשמורת בקליפה (עמילן על פי רוב) ישנם צמחים שבהם אגירה זו מתבצעת באופן משמעותי, חלקים מסוימים מתפתחים לגופים בשרניים עבים, במיוחד לצורך אגירה, תופעה הקיימת בגזר, צמחים ממשפת הסלקיים, לפופית הבטטה (שהיא קנה שורש), ועוד, ישנם צמחים שאוגרים בשורשיהם צבעים, כגון פואת הצבעים שאוגרת צבע אדום בקנה השורש שלה, התעבות השורשים נעשית מחלקים שונים שלו, צוואר השורש, הקליפה, אפידרמיס, ראה להלן. שורשים ופקעות נאכלים הוזכרו כבר בתנ"ך[5], וכן נמצאו זרעים שונים של מינים ששורשיהם נאכלים בחפירות ארכיאולוגיות.[6]
ישנם סוגים שונים של שורשים שמשמשים לצרכי האדם:
ירקות שורש שהם שורש מעובה כגון גזר.
ירקות "אשרוש" כגון סלק, חלקו העליון של החלק הנאכל הוא התעבות של צוואר השורש, ואילו חלקו התחתון הוא התעבות של השורש השיפודי.
קנה שורש- גבעול תת-קרקעי לרוב אופקי, שממפרקיו יוצאים שורשים וענפים כגון נענע, בטטה, וכדומה.
יש לציין כי ישנן פקעות שהן גבעול מעובה ולא שורש- כגון תפוח אדמה.
שורשים לצורך צביעה כגון פואת הצבעים.
קיימות מספר צורות מרכזיות של מערכת שורשים:
שורש שיפודי/ עיקרי: לרוב הצמחים הדו פסיגיים וחשופי הזרע יש שורש שיפודי- עיקרי, המתחיל להתפתח מצוואר השורש כלפי מטה, משורש זה מסתעפים ענפי שורש צדדיים הצרים בעוביים מאשר השורש העיקרי. החלקים הבוגרים של השורש מתעבים במשך חיי הצמח והם משמשים להיאחזות בקרקע, להובלה של מזונות ולאגירתם. צורה זו של שורשים קיימת בגזר, צנונית וכדומה, ישנם עם זאת צמחים בהם בתחילה ישנו שורש שיפודי, ולאחר מספר שנים השורשים הצדדיים מתפתחים, תופעה הקיימת למשל בזיתים.
.
ציצת שורשים: בצמחים חד פסיגיים, כגון דגניים ועוד, אין שורש אחד מרכזי, אלא מספר שורשים עיקריים ששווים בקירוב בגודלם ויוצרים "ציצת שורש". השורשים העיקריים מפתחים שורשים צדדיים העשויים לשוב ולהסתעף, לרוב שורשים אלו הם שורשים אדוונטיביים (ראה להלן) המתפתחים מהגבעול (כגון חיטה) או מהעלים (כגון בצל). בשונה משורש שיפודי, שורשים אלו אינם מתעבים בדרך כלל.
עומק מערכת השורשים והתפרסותה
עומקה של מערכת השורשים והתפרסותה במרחב תלויה במספר גורמים: 1. סוג המערכת, האם זו מערכת שיפודית או ציצת שורשים, שורשים שיפודיים נוטים לחדור עמוק יותר לקרקע, ציצת שורשים נוטה להתפרס במרחב הקרקע ולא לחדור לעומק הקרקע.
2. תנאי הסביבה: לא פחות מכך ישנה השפעה של תנאי הסביבה על עומק החדירה או ההתפרסות: א. סוג הקרקע- חולית או סלעית.ב. זמינות המים, ככל שהמים זמינים יותר כך הצמח משקיע פחות מאמצים בפריסת והעמקת מערכת השורשים. ג. הימצאות צמחים נוספים במרחב, ככל שהאזור צפוף יותר כך השורשים יטו להעמיק יותר בקרקע- היכן שהצמח ימצא די מזון עבורו. ישנם צמחים בהם השורשים יכולים להגיע לעומק או לתפיסת מרחב של עשרות מטרים, מטבע הדברים ישנו הבדל בין שטחה של מערכת שורשים של צמחים חד שנתיים[7] לזו של רב שנתיים. חלק משמעותי מתכנון הדישון וההשקיה בחקלאות הוא להביא למצב שבו מערכת השורשים תצמח באופן שבו ניצול המים והדשן יהיה המיטבי ביותר[8], בעיקר בשל העובדה כי מערכת השורשים היעילה, זו שיונקת את הכמות המיטבית של המים, היא זו הסמוכה לפני הקרקע, לרוב בעומק של עשרות ס"מ בודדים.[9]
שורשים רגילים ושורשים אדונטיביים
השורשים יכולים להתפתח בצמח מאיברים שונים שלו. השורשים הרגילים מתפתחים עם תחילתו של תהליך הנביטה מקצה העובר, המיועד מראש להתפתחות השורש, וכן בהמשך חייו של הצמח מחלקי שורש בוגרים יותר. מלבד רקמות השורש הצמח יכול לפתח שורשים אף מאיברים אחרים שלו כגון גזע- גבעולים ועלים, שורשים אלו נקראים שורשים אדונטיביים. לתכונה זו ישנה חשיבות גדולה בחקלאות, משום שבאופן זה ניתן להרבות צמחים אםזה באופן יזום כנטילת ענפים (יחורים), תרביות רקמה ומהם לייצר צמח חדש, ובין באופן טבעי כגון נצרים וסורים המתפתחים מחלקים שונים של הצמח. תופעה זו בולטת בערבה, גפן ועוד. ישנם עם זאת מינים שבהם תופעה זו כמעט ואינה מתרחשת כגון אגס, ועוד.
מבנה השורש
תחילתו של השורש הוא בשורשון המצוי בזרע, שורשון זה בנוי מרקמה התחלתית של השורש ועם נביטת הזרע הוא מפתח את השורש הראשון. בחשופי הזרע ובדו פסיגיים מתפתח שורש זה לשורש השיפודי על סעיפיו. בחד פסיגיים מתייבש בדרך כלל שורש זה בשלבים המוקדמים של גדילת הצמח.
יש בשורש מספר מרכיבים עיקריים:
אפידרמיס- שכבת תאים חיצונית שדרכה נכנסים המים והמינרלים לשורש, מהאפידרמיס מתפתחות יונקות השורש.
גליל רקמות ההובלה (הגליל הואסקולרי) האזור המרכזי של השורש, מורכב מהרקמה המובילה מים, העצה, (Xylem) ומהרקמה המובילה מזון- השיפה . (phloem)
יונקות שורש- אחד הרכיבים המשמעותיים ביותר של השורש, תפקידן הוא להוות אברי קליטה של הצמח והן מגדילות בהרבה את שטח הפנים של חלקי השורש. היונקות נראות כשערות צפופות סמוך לקצה השורש ומספרן רב מאד. חייה של כל יונקה כזו הם קצרים באופן יחסי, ויונקות חדשות נוצרות בלי הפסק בסמוך לקצה השורש המוסיף לצמוח ולפלס לו דרך בקרקע, עיקר קליטת המים והמינרלים הוא ביונקות אלו, קליטת המים נעשית בתהליך אוסמוזה.
כיפת השורש- מצויה בקצות השורש, מגינה עליו ומסייעת בחדירתו לתוך הקרקע.
צוואר השורש- נקודת החיבור שבין השורש והגבעול- הגזע ובו חל המעבר ביניהם, רבים מתהליכי הנשימה של השורשים נעשית בחלק זה.[10] זה אחד האיזורים החשובים בצמח משום שתחתיו- לכיוון הקרקע הצימוח הוא כלפי מטה ואילו מעליו הצימוח הוא כלפי מעלה, וכן יש שוני בעוביים של צינורות ההובלה בין השורש והגזע. ישנן מחלות התוקפות את צוואר השורש וקיימת החובה לטפל בהן על מנת שהצמח יתפתח כראוי.
קודקוד השורש- קצה השורש, זוהי רקמה שחלה בו כל העת חלוקת תאים נמרצת, והיא האחראית להתארכותו של השורש ולחדירתו לתוך הקרקע, עם התבגרותו של הצמח השורש מתקשה ומתעבה (אם כי בשיעור נמוך מהגבעול), יניקת המים והמינרלים מתבצעת לרוב בקצה השורש.
קליפת השורש- רקמה העוטפת את גליל ההובלה של הצמח[11].
הובלת המים בשורש: שיעורם של המים והאוויר בנפח הקרקע הוא כ-40 אחוז, על מנת שהשורש יוכל לינוק את המים מהקרקע, אחוז הלחות- הרטיבות בקרקע צריך להיות גבוה מאשר שיעורו בשורש, ואז יכול להתחיל תהליך היניקה על ידי אוסמוזה[12]. עיקר יניקת המים והמינרלים[13] היא על ידי יונקות השורש, מהשורש המים 'מטפסים' באמצעות כוח הנימיות (קוהזיה ואדהזיה) שבעזרתו נוזל יכול לזרום במעלה צינורית דקה גם ללא כוחות משיכה[14], וכן הודות לדיות- טרנספירציה – אידוי המים מהעלה על ידי הפיוניות הגורם לאיבוד מים ובכך ל'משיכת' מולקולות המים מהשורש לכיוון מעלה, אף במרחק עשרות מטרים מהשורש. על מנת לסייע לצמח לצלוח כראוי את תנאי היובש, ישנן מספר תכונות הבאות לידי ביטוי במקומות אלו, הסתעפות מערכת השורשים עצמה, בשרניותם של השורשים, התעבות חלקים שונים של השורש עצמו, בידוד מערכת ההובלה של השורש או פיתוחן באופן שמטרתו היא לא לאבד מים בתהליך זה. ישנם צמחים שפתחו מערכת שורשים אופקית, המתפרסת אף למרחקים של עשרות מטרים סמוך לפני הקרקע על מנת להשיג את מירב המים האפשריים.
שיתוף פעולה בין שורשי הצמחים לאורגניזמים נוספים
מיקורזיה: במקרים רבים נוצר שיתוף פעולה בין שורשי צמחים לפטריות קרקע, שיתוף זה נקרא מיקרוזיה mycorrhiza בדרך כלל שיתוף זה מועיל הן לצמח והן לפטרייה.
פקעיות השורש- שיתוף פעולה נוסף בין שורשי צמחים עילאיים ובין אורגניזמים אחרים מצוי במשפחת הקטניות. על שורשיהם של צמחים אלה מצויות תפיחויות, הקרויות פקעיות nodules פקעיות אלו מתפתחות כתוצאה מחדירתם של חיידקים קובעי חנקן ( מינים של ( Rhizobium לתוך קליפת השורש, חיידקים אלו גורמים ליצור מוגבר של תאים בשורש ונוצרות בו מעין בליטות, בליטות אלו מכילות את החיידקים נושאי החנקן, חיידקים אלו סופחים חנקן. תכונה זו משמשת כאחד המקורות לחנקן בקרקע, החקלאי זורע מיני קטנית בקרקע, לאחר מות הצמח מצניע את הגידול בקרקע, ובכך מעשיר את הקרקע בחנקן.
השפעת השורשים על מבנה הקרקע ועל פוריותה
עם התקדמות השורשים בקרקע הם דוחקים את גרגרי הקרקע לצדדים ויוצרים מחילות שדרכם יכולים המים לחלחל בקלות רבה לעומק הקרקע ויכול גם להגיע אוויר לשכבות עמוקות יותר. גידולים שמשך גידולם ארוך מצליחים ליצור שורשים מסועפים ועמוקים יותר שמשפרים את איכות הקרקע.
כשהשורשים גדלים וחודרים לעומק הקרקע, הם מסייעים ליצירת מבנים מתאימים של חלקיקי הקרקע, ככל שמבנים אלו יציבים יותר כך קליטת המים, המינרלים והגזים תהיה גבוהה יותר. ליד השורשים יש פעילות ניכרת של מיקרואורגניזמים וגם היא תורמת לשיפור מבנה הקרקע.
גידולים שמשך גידולם קצר אינם מצליחים לפתח מערכת שורשים מסועפת ותורמים פחות לאיכות הקרקע. אפשר לשמור על איכות הקרקע אם משלבים במחזור הגידולים צמחים שמשפרים את איכות הקרקע.
לשורשים ישנה השפעה אף על סלעים שונים, בליה זו היא בליה מכנית בה שורשי עצים מפעילים לחץ על הסלע וגורמים להיסדקותו ושבירתו.
במהלך התפתחותו של הצמח, הוא מתפתח הן לאורך (גובה- צמרת, ועומק- שורשים) והן לרוחב. ההתפתחות הרוחבית נעשית על ידי רקמה הנקראת "קמביום", רקמה זו יוצרת את צינורות ההובלה השונים של הצמח בגבעול ובשורש, בשורשים התפתחות זו נעשית בעיקר בחלקים הבוגרים של השורש, בשורש ישנן "יונקות שורש" בסמוך לקצה השורש ומספרן רב מאוד.
כשהשורש מתפתח בתוך סדק בסלע, הוא יוצר לחץ על הסלע, וכשהסלע סדוק דיו הדבר גורם גם לשבירתו.[15]
בחומרים אחרים, יונקות השורש יכולות לחדור לתוך סדקים קטנים ביותר ועם הזמן להרחיבן ובמקרים מסוימים אף לגרום לקריעת ולביקוע החומר. בליית הסלע מתרחשת גם על ידי פירוק הגיר (פחמת הסידן (Caco3 שבסלעים כתוצאה משילוב של מים (H2O) ופחמן דו חמצני (Co2) שיוצרים חומצה פחמתית (H2co3), חומצה זו מפרקת כאמור את הגיר. מקור המים הוא בגשמים, בטל ותהליך הנשימה של הצמחים. בשלב הראשון מתפתחות על הסלע מושבות של אורגניזמים כגון חזזיות, אצות, טחבים ומיקרו-אורגניזמים שונים, שבתהליך נשימתם מפרישים מים ופחמן דו חמצני ובכך מתחיל פירוק הסלע. חלזונות ובעלי חיים אחרים מכרסמים את האורגניזמים על הסלע. כתוצאה מכך נוצרים בסלע שקעים וסדקים שבהם שוקע אבק שמהווה מצע גידול נוח למינים נוספים ובעיקר צמחים עילאיים.
בתחילה חודרים לסדק צמחים חד שנתיים, ועם העמקת הסדקים והצטברות חומר אורגני אף שיחים ועצים. בסלע קשה תהליך חדירת השורשים לסלע איטי, בעוד שבסלע רך תהליך זה הוא מהיר יותר, חלק מכך הוא מוות של השורשים מאפשר קליטה של מים בסדק שנוצר, ומתוך כך בית גידול לצמחים נוספים שממשיכים את תהליך ההמסה.
עציץ נקוב ושאינו נקוב- לתכונות אלו ישנה השלכה לדיני עציץ, והגדרתו כעציץ נקוב או שאינו נקוב. ניתן לגדל צמחים בתוך עציץ, המדד להגדרת עציץ כנקוב ואז דינו כקרקע או כאינו נקוב, לדיני טומאה וטהרה, שבת, ועוד הוא בשאלה אם יש לו נקב ששורש יכול לעבור בו[16], הוא עשוי מחומר שהשורשים יכול לנקבו, או שהצמח השתול בתוכו הוא בעל מערכת שורשים משמעותית שיכולה לנקב אותו[17]. לסוגי החומרים ראה בהרחבה בערך עציץ.
חלק הלכתי
השורש בתנ"ך
השורש הוזכר בתנ"ך כמלמד מחד על עוצמתו וחזקו של האדם, השורש מהווה עוגן ויציבות של האדם והאומה[18], וכל עוד השורש קיים יש תקומה לאדם ולאומה גם אחרי החורבן.[19] מאידך ראשיתו של הרשע מתחילה בכך שיש בו "שורש פורה ראש ולענה",[20] חסרונו של השורש והוצאתו מהקרקע מלמד על השמדת הרשעים, שלא יישאר להם שורש וענף.[21] השורש זהו היסוד והבסיס של הצמח, ובשל כך המצוות ונשמת האדם נמשלו לשורש[22].
הגדרת אילן וירק
ישנם צמחים רבים שמערכת השורשים שלהם היא רב שנתית, ואילו הענף- החלק העילי נושא הפרי הוא חד שנתי, או שהוא מניב פרי פעם אחת בלבד ולאחר מכן מת, הדבר נפוץ בצמחים כגון בננה, פטל, אסנה וכדומה. לדעת רוב הפוסקים, וכך מקובל להלכה המדד להגדרת הצח כאילן או ירק הוא עובדת היותו בעל גזע רב שנתי, שמתקיים ומניב שנים רבות, ולכן צמחים כגון בננה שמניבה רק פעם אחת על הגזעול, פטל ואסנה שמניבים גם כן פעם אחת ולאחר מכן מתים נחשבים כירק, למרות שמערכת השורשים שלהם היא רב שנתית.[23] עם זאת ישנם הסוברים שהמדד הקובע להגדרת אילן הוא הרב שנתיות של השורשים, יש להתייחס לצמח כאילן.[24]
רואה פני חמה- דינם של נצרים וסורים
בחלקי הצמח השונים מצויים פקעי צמיחה, שלרוב הם רדומים בשל ה"שלטון הקודקודי" של הצמח, הגורם לכך שפקעים אלו ישארו רדומים ועיקר ההתפתחות ל הצמח תהיה בקצהו, לעיתים פקעים אלו מתעוררים ויוצרים ענף חדש.
חז"ל דנו במקרים בהם מתפתחים בעץ נצרים וסורים, האם הם נחשבים כצמחים חדשים, או שהם חלק מהצמח הקיים, ההשלכות ההלכתיות לכך הן רבות, כגון דיני מקח וממכר, דיני ערלה, כלאים, ועוד, כפי שיפורט להלן.
החלוקה שהובאה בחז"ל היא שאילן שמתפתח מהגזע נחשב כחלק מהאילן המקורי, ואילו אם הוא מתפתח מהשורשים דינו הוא כאילן חדש. ביחס לכך הובאה הגדרה נוספת בחז"ל והיא, ש"כל שרואה פני חמה" דינו כאילן, ואם"אינו רואה פני חמה" דינו כשורש וכאילן חדש כאמור.
ישנן שתי גישות עקרוניות בהסבר חלוקה זו בין רואה פני חמה, לאינו רואה פני חמה.
א. לדעת רבי חמא בר עוקבא בירושלמי[25], הגדרת רואה פני חמה היא הגדרה בוטנית, כלומר כל ענף שתחילת צימוחו היא מהשורשים, גם אם שורש זה חשוף מעל פני הקרקע דינו הוא כשורש, אך אם תחילת צימוחו היא מהגזע, דינו הוא כאילן, גם אם הגזע טמון באדמה, והענף יצא ממנו[26].
ב. לדעת רבי ינאי בירושלמי[27] הגדרה זו היא מעשית, כלומר כל ענף שתחילת צימוחו היא מעל פני הקרקע דינו כאילן, גם אם הוא יצא משורש חשוף, וכל ענף שתחילת צימוחו היא מתחת לפני הקרקע, גם אם הוא יצא מהגזע, דינו הוא כשורש[28].
יש שביארו שדיון זה הוא רק במקרה של ענף שהתפתח מהשורשים, שאם הוא התפתח משורש חשוף דינו כאילן, ואם משורש טמון בקרקע דינו כשורש, אך כל ענף שמתפתח מהגזע דינו כאילן, גם אם יצא מתחת לפני הקרקע.[29]
השלכות מעשיות לדיני רואה פני חמה
מקח וממכר- כשאדם קונה מחברו כמות מועטת של עצים מניבי פרי[30] במידה ולעץ יש נצרים וסורים חדשים, אם הצימוח הוא מהגזע ההנאה מהם היא לקונה, אך אם הצימוח הוא מהשורשים, ההנאה מהם היא של בעל הקרקע.[31]
ערלה- אילן היוצא מהגזע דינו כעץ, ואין צורך לספור לו מחדש שנות ערלה, אך אם יצא מהשורשים, יש לספור לו מחדש[32].שאלה זו הוזכרה והתחדדה בפוסקי זמננו ביחס לדיני ערלה ברימון, באוכמניות ועוד, מכיוון שפעמים רבות צמחים אלו מצמיחים נצרים הן מהגזע והן מהשורשים.[33]
תקנות יהושע- חלק מהתקנות שיהושע תיקן בכניסה לארץ הן שניתן ליטול ענף מעץ חברו על מנת להשרישו בקרקע, ניתן לקחת רק ענף שאינו משמעותי לעץ, כגון ענף שיוצא מהשורשים.[34]
המצוות התלויות בארץ
שביעית
קדושת שביעית: הקריטריון הקובע את דיני קדושת שביעית בצמח הוא אפשרות השימוש בו לצרכי אדם או בהמה, למאכל, לצביעה וכדומה, אי לכך יש קדושת שביעית בכל הצמחים המשמשים לשם כך, כפי שמובא במשנה שיש קדושה בעיקר הלוף השוטה, עיקר הדנדנה וכדומה, שאלו שורשי צמחים ששימשו לאכילה, וכן עיקר הפואה- שורש פואת הצבעים, צמח שמכיל בשורשים את הצבע האדום.[35]
ביעור: חובת ביעור פירות שביעית חלה רק על פירות שכלים בעונתם המתאימה, לכן אין חובת ביעור על שורשים רב שנתיים, וקיימת חובה כזו על שורשים חד שנתיים[36].
מלאכות: מותר לעשות בשמיטה מלאכות לצורך מניעת נזק לשורשי העץ.[37] עיין ערך איבוק.
ערלה
מן התורה, כל עץ הניטע בקרקע יש לספור שנות ערלה מעת נטיעתו, חז"ל דנו במספר מקרים הקשורים לעקירת עץ ממקומו, למקרים בהם חלק מהגזע מת, ונותר עדיין שורש המחובר לקרקע, בזמננו שאלה זו התחדדה במקרים שבהם מעוניינים לגדל עץ במשתלה ולאחר מכן להעבירו לקרקע, ללא צורך לספור מחדש שנות ערלה ("שתיל דו שנתי").
עץ שנעקר או מת באופן חלקי ונותר בו שורש שעדיין חי[38], כל עוד קטרו ("עוביו") של שורש זה הוא כ"מחט של מיתון" העץ נחשב כמחובר לקרקע. ואין צורך למנות לו מחדש שנות ערלה, שורש זה מוגדר כ"שורש פטור".[39] במידה ונשאר שורש בקוטר זה[40] ברור הוא שהעץ יכול להמשיך ולחיות באופן סדיר.[41] במקרה זה מותר להמשיך לקיים את העץ כרגיל, ולהוסיף לו עפר במידת הצורך.[42] מחט של מיתון או "של מיתוח" היא מחט שמשמשת בתהליך האריגה[43] במשנה ובגמרא לא נתברר מהו שיעור קוטרו של שורש זה, ויש שכתבו "שהעץ יכול לחיות ממנו קצת"[44], ובחו"ל ניתן להקל בשיעור זה.[45]
שאלה זו התחדדה בזמננו, כשמגדלים שתיל במשתלה בתוך עציץ ומעוניינים להעבירו לשתילה בקרקע ללא צורך לספור מחדש שנות ערלה ("שתיל דו שנתי") פוסקי זמננו נחלקו בשיעור הנקב שצריך להיות בעציץ כדי שהוא יחשב כמחובר לקרקע, הדעות השונות נעות בין 1 ס"מ ל4 ס"מ.[46]
אילן שמתחיל להתפתח מהגזע אין צורך לספור לו מחדש שנות ערלה, אך אם התפתחות זו החלה מהשורשים, יש לספור לו שנות ערלה בפני עצמו.[47] וכן במקרה בו העץ נחתך ומתחיל צימוח חדש מהשורשים[48].
הברכת עצים: בדיני הברכה, על אף שהענף המוברך מתחיל לפתח לעצמו מערכת שורשים עצמאית, כל עוד ממשיך החיבור לעץ האם, העץ החדש נחשב כחלק ממנו, ואין צורך לספור לו מחדש שנות ערלה.[49]
כלאים
כלאי הכרם: איסור כלאי הכרם חל עם הזריעה האסורה בכרם, אך הגפנים והתבואה מתקדשים רק לאחר יציאת השורשים.[50]
כלאי זרעים ואילנות: אין להרכיב ירק או עץ על גבי שורשי עץ אחר[51]. יש שהתירו להרכיב שני מינים שונים שאסורים בכלאים, סמוך לצוואר השורש, שלרוב הוא מכוסה באדמה, באיזור שהשורשים מתחילים להתפתח.[52] ויש שאסרו הרכבה זו.[53]
הרחקה- הראשונים נחלקו האם חל איסור כלאים בזריעת שני מינים סמוכים זה לזה, וישנה ודאות ששורשי הצמחים יתחברו זה לזה, יש הסוברים שאיסור הרכבה חל אף על שורשי צמחים ממינים שונים[54]. ויש הסוברים שהשורשים אינם נחשבים כעץ ולכן לא חל עליהם כלל איסור הרכבה, ולכן מותר לזרוע מינים שונים של עצים, או ירק סמוך לעץ ללא הרחקה.[55], אך יש שכתבו להרחיק ירקות לכל הפחות שלושה טפחים מהאילן בשל חשש הרכבה זה[56].
ביכורים: על מנת שהאדם יביא ביכורים ויקרא את פרשת הביכורים על העץ להיות נטוע רק בשטחו, ולכן אם נטע בשטח חברו אינו מביא ביכורים, אך אם נטע עץ בקרקע שלו, מביא את הביכורים וקורא את הפרשה על אף שהשורשים עוברים מעצמם אל קרקע חברו.[57]
שורש פטור/ שורשים יונקים זה מזה
התנאים דנו במקרים בהם שורשי העץ יונקים משתי רשויות שונות; בדיני ביכורים כשחלק יונק משדהו וחלק משדה חברו, בדיני תרומות ומעשרות כשחלק יונק מקרקע ארץ ישראל וחלק יונק מקרקע חו"ל, האם "שורשים יונקים זה מזה", ואז על אף שהעץ יונק מרשויות שונות יש להתייחס אליו כיונק מהרשות המחייבת, או שמא "שורש פטור- פוטר", ומכיוון שחלק ממערכת השורשים היא במקום פטור, או שהעץ התחיל להתפתח דווקא מהרשות הפטורה- עובדה זו פוטרת את כל העץ מחיובי המצוות התלויות בארץ.[58]
דיני טומאה וטהרה
לדיני טומאה וטהרה, כל חלק של הצמח או הפרי שראויים למאכל, שמהווים חלק מהפרי, או שמסייעים למניעת רקבונו, נחשבים כחלק מהפרי לדיני טומאה וטהרה, שורשים שעדיין לחים, או שנחוצים לצמח על מנת שיוכל להמשיך ולהתפתח על ידי שתילתו במקום אחר, או שמשאירים אותם בצמח כדי שלא ירקב מקבלים טומאה אם הצמח נטמא גם כן.[59]
נקב בקוטר של "שורש קטן" עדיין אינו מבטל את שם הכלי, והוא מקבל טומאה.[60]
התפשטות השורשים בקרקע והשפעתם עליה
השורשים מתפשטים בקרקע וגורמים לריכוכה, ריכוך זה נקרא בלשון חז"ל "מחלידין את הקרקע"[61], כדי ששורשי האילן לא יזיקו את בורו של חברו, יש להרחיקו מהבור לפחות 25 אמות, ואם השורשים חודרים לבור, מותר לבעל הבור לקצצם.[62] כששורשי עץ נכנסים לשדה שכן, מותר לבעל השדה לקצוץ את השורשים עד עומק 3 טפחים, כדי שלא יפריעו בתהליך החרישה,[63].
מותר לטעת עץ במקום שנחרש בו קבר, מפני שהשורשים מעמיקים בקרקע יותר משלושה טפחים, ואם כן אין חשש שמא הם ינקו מהקבר.[64]
פסח- מרור
ברשימת המינים שניתן לצאת בהם ידי חובת אכילת מרור נמצאים גם צמחים שהשורש שלהם אכיל, כגון חרחבינה שאחד מהזיהויים המרכזיים שלה הוא חרחבינה מכחילה (Eryngium creticum), צמח שניתן לאכול את עליו ושורשיו בעוד צעיר[65] ניתן לצאת ידי חובת מרור רק באכילת השורש העיקרי (השורש השיפודי) ולא באכילת השורשים הצדדיים המתפצלים ממנו[66], כפי שנהוג לאכול את שורש הצמח חזרת הגינה (חריין).
הגדרות נוספות
בתוך המטע, חרישת הקרקע מסייעת להתפתחות טובה של מערכת השורשים[67]. הצאת השורשים מהקרקע נקראת שירוש[68], חיתוך העץ ללא הוצאת השורשים נקרא "גימום"[69] צוואר השורש נקרא פטמה[70] השורשים הסתעפים מהשורש המרכזי נקראים סיב.[71]
זמן ההתפתחות של שורשים בקרקע מהזריעה הוא לפחות שלושה ימים, עיין ערך השרשה- נביטה.
[1] רובו המכריע של החלק הבוטני מבוסס על א. פאהן אנטומיה של הצמח עמ' 12- 14, וכן 317- 352 אלא אם כן צוין אחרת.
[2] ההבדל ביניהם יתבטא באופן ההתפתחות ובמערך הרקמות השונות.
[3] אלו נקראים "שורשי אוויר מזדקרים" מכיוון שהם עולים מהקרקע לכיוון מעלה.
[4] רותם המדבר לדוגמא מעמיק עד 20 מטרים בתוך הקרקע.
[5] במדבר יא, ה
[6] זהרי 153
[7] במחקר שנעשה על ארכה של מערכת השורשים של החיטה נמצא כי עומקה הגיעה ל2.5 מטר, זיתים מגיעים לעומק של 8 מטר ראה World Olive Encyclopedia p.65 גפנים אף הם מגיעות אף לכ 30 מטר עומק! התפרסותן הוא לכ100 מטר מרובע ראה https://grapesandwine.cals.cornell.edu/newsletters/appellation-cornell/2019-newsletters/issue-38-august-2019/grapes-101/
[8] ראה Morgan, K. T., Obreza, T.A., & Scholberg, J. (2007). Orange Tree Fibrous Root Length Distribution in Space and Time, Journal of the American Society for Horticultural Science J. Amer. Soc. Hort. Sci., 132(2), 262-269. Retrieved Nov 9, 2022, from https://journals.ashs.org/jashs/view/journals/jashs/132/2/article-p262.xml
[9] Root distribution by depth for temperate agricultural crops, Jianling Fan, Field Crops Research, 189 (2016) 68-74.
[10] אי לכך קיימת חשיבות בנטיעת או שתילת הצמח לוודא שחלק זה הוא מעל פני הקרקע.
[11] ישנן שתי שכבות משמעותיות המתפתחות סמוך לקליפת השורש אנדודרמיס ואכסודרמיס, שכבות אלו מופיעות לאחר שהשורש החל להתבגר והן מהוות מעין שכבות הגנה על השורש.
[12] כשאחוז המים בקרקע יורד מרף מסוים (תלוי בסוג הקרקע ובצמח) והצמח כבר לא יכול לינוק מים הוא מתייבש, רף זה נקרא "נקודת הכמישה".
[13] המינרלים מומסים במים וכך הם נספגים בצמח.
[14] מולקלות המים נמשכות זו לזו באמצעות מטען חשמלי וכך הן "מטפסות" למעלה.
[15] רון, פרקים, 73
[16] משנה עוקצין ב, י, בבלי שבת צה, ב.
[17] ירושלמי ערלה א, ב.
[18] ישעיהו יא, י; נג, ב.
[19] מלכים ב יט, ל, ישעיהו לז, לא: "וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה".
[20] דברים כט, יז.
[21] ישעיהו מ, כד: "אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם:" ראה גם מלאכי ג, יט, מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לו
[22] תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יג, א- ב.
[23] ראה בבלי ברכות מ, א, שו"ע או"ח רג, ב.
[24] רא"ש ברכות ו, כג, ראה לבוש או"ח רג, ב- ג.
[25] ב"ב ה, ב, ראה ראה תוספתא ב"ב (ליברמן) א טו: אילן העולה בין מן הגזע ובין מן השרשין הרי אילו של בעל הבית.
[26] לדעת הר"י מיגאש ב"ב פא, א החלוקה היא בין בד העולה מהסדן לבד העולה מהשורש- הרמב"ן ב"ב פב, א הבין בדעתו שאף אם עלה גזע מהשורשים, אין לדונו כאילןבפני עצמו, אם כיראה בעליות דרבינו יונה שנראה שגרס אחרת בדברי הר"י מיגאש, וכך נראה שהבין רבינו גרשום ב"ב פב, א.
[27] ב"ב ה, ב
[28] ריטב"א ב"ב פב, א: "כל שרואה פני חמה. פי' שמגולה עיקרו בארץ זהו מן הגזע ואפילו יוצא מן השרשים, וכל שאינו רואה פני חמה. פי' שמכוסה באדמה זהו יוצא מהשרשים ואפילו עיקרו מן הגזע" ראה רשב"ם ב"ב פב, א שכתב שהחלוקה היא בין מה שמעל הקרקע למה שתחתיה, שיטמ"ק ב"ב פב, א בשם הרא"ם.
[29] רא"ם הוב"ד בשיטמ"ק ב"ב פב, א ראה עמוד הימיני סימן כח ו שהיקל עלפי עקרון זה, שאין צורך לספור שנות ערלה בעץ שנחתך אמנם מתחת לפני הקרקע אך בחלק שמוגדר בוטנית כעץ, ולדבריו הגדרת רואה פני חמה קשורה להגדרה העקרונית של חלק זה.
[30] לדעת ר"מ בב"ב פב, א מדובר בעץ אחד, לדעת חכמים מדובר בשני עצים.
[31] בבלי ב"ב פא, א ראה ב"י וסמ"ע חו"מ רטז ס"ק לד שכתבו שהסיבה שהאילן היוצא מהשורשים הוא לבעל הקרקע מכיוון שהענף החדש יונק גם מקרקעו של המוכר, למרות שמדובר בהתפתחות של העץ ששייך לקונה.
[32] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי י, יט, ראה מהר"י קורקוס וכסף משנה במקום שדנו במקור הדין של הרמב"ם, ראה ספר כפתור ופרח, נד שהעיר שדברי הרמב"ם סותרים את התוספתא ערלה א, ד.
[33] ראה הרב י. פרידמן ערלה בנצרי רימון.
[34] בבלי ב"ק פא, א- ב, ורבינו חננאל במקום, אם כי ישנם המבארים ש"רואה פני חמה" במקרה זה הוא מענפים צדדיים שאינם נושאים כמות גדולה של פרי..
[35] משנה שביעית ז, ב
[36] משנה שביעית ז, ב
[37] משנה וירושלמי שביעית ב, ב.
[38] ריבמ"ץ ערלה א, ד.
[39] משנה ערלה א, ד.
[40] ראה רע"ב, תפא"י ערלה א, ד שכתבו שמדובר שיש שורש בעובי זה.
[41] ירושלמי כאן, ריבמ"ץ ערלה א, ד
[42] רא"ש ערלה א, ד, ראה תוס' יו"ט שכתב שנשאר גם עפר סביב השורש.
[43] ערוך ערך מתח, ריבמ"ץ, רמב"ם פיה"מ ערלה א, ד
[44] ראה בהרחבה בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן סט שדן בשיעור הזמן שהעץ יכול לחיות ממנו, כדי שיהיה ניתן להמשיך ולמנות לו שנות ערלה, האם די בשיעור של מספר ימים מועט, שבועיים כדי קליטה, מ"ד יום כדין מנים שנה או שלוש שנים.
[45] שו"ת הרשב"א ג, רכה: ומשום כך נראה לי להלכה דבחוצה לארץ אם נעקרו גושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו פטורין, אלא שבתוספתא דערלה שנינו דבר שמספק לי דתניא סתם כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו חופר גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב,
[46] ראה התורה והארץ חלק א עמ' 224- 225.
[47] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי י, יט, ראה מהר"י קורקוס וכסף משנה במקום שדנו במקור הדין של הרמב"ם, ראה ספר כפתור ופרח, נד שהעיר שדברי הרמב"ם סותרים את התוספתא ערלה א, ד.
[48] שו"ת הרשב"א ג, רלז.
[49] ירושלמי ערלה א, ג.
[50] משנה כלאים ז, ז.
[51] ראה משנה וירושלמי כלאים א, ז, רמב"ם כלאים ח, יא
[52] משפט כהן סימנים טז- כ, בהרכבה זו יש לספור מחדש שנות ערלה, אחד מטעמי ההיתר הוא שאין לשורשים דין אילן.
[53] ציץ אליעזר א, טז סובר שאיסור הרכבה חל גם על הרכבה בשורשי העץ.
[54] רשב"א ב"ב יט, ב סובר שיש איסור הרכבה בשורשי צמחים רכים כירקות וגפן, ריבמ"ץ כלאים א, ח, וכך נוקט למעשה הש"ך יו"ד רצה, ה.
[55] שו"ע יו"ד רצה ה, ולדבריו אם הגזע טמון בקרקע, חל עליו איסור זה.
[56] ראה ש"ך יו"ד רצה ס"ק ה.
[57] ירושלמי ביכורים א, א.
[58] ירושלמי ערלה א, א, בבלי ב"מ קיח, ב.
[59] משנה עוקצין א, א- ג ראה רמב"ם פירוש המשנה ור"ש במקום.
[60] בבלי זבחים צה, א.
[61] בבלי ב"ב יט, ב.
[62] בבלי ב"ב יח, א; כו, א
[63] תוספתא ב"ב (ליברמן) א, יד.
[64] רמב"ם טומאת מת י, ח.
[65] ראה א. דנין, בעקבות צמחים פרק ג.
[66] שו"ע או"ח תעג, ה, ט"ז ומ"ב במקום.
[67] ירושלמי שביעית א, ב
[68] ראה למשל תוספתא ב"ב (ליברמן) ד, ז.
[69] משנה כלאים ב, ד, . תוספתא שביעית (ליברמן) ב, יא – יב.
[70] רמב"ם פיה"מ עוקצין א, ב "ופטמה שלהן הוא הגרגר שיש בו צומת השרשים שבראש הבצל והשום והקפלוט והם כעין חוטין קבוצין וצמותין".
[71] רמב"ם פיה"מ עוקצין א, ב, ערוך ערך סיב.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
