שו"ת
שאלות קצרות בענייני ט"ו בשבט
/ הרב יהודה עמיחי
שאלה
א. מדוע אוכלים בט"ו בשבט בעיקר פירות יבשים ולא פירות חיים?
ב. אדם שלא רגיל כל השנה לאכול זיתים, האם יאכל זיתים בט"ו בשבט משום מצוות היום?
ג. מדוע נקראת סעודת ט"ו בשבט בשם 'סדר ט"ו בשבט'?
ד. מדוע נוהגים לערוך את ה'סדר' בעיקר בשעות הלילה בשונה ממועדים אחרים? למשל בפורים הסעודה העיקרית נערכת בשעות היום.
תשובה
א. בחו"ל נהגו לאכול פירות יבשים כי לא היו פירות טריים בתקופה זו של השנה (תאנים), אבל כיום בארץ ישראל אנחנו משופעים בפירות טריים, ועדיף לאכול פירות טריים.
ב. כדאי להרבות בשבח ארץ ישראל, וזית הוא אחד משבעת המינים. יסוד היום הוא להרבות בשבחה של ארץ ישראל וקדושתה, ולכן ודאי שכדאי להרבות באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ג. סדר ט"ו בשבט, במקורו הוא מתלמידי האר"י. הוא פורסם לראשונה בספר 'חמדת הימים' (מהד' הרב משה צוריאל בני ברק, תשס"ד, עמ' 523, החלק העוסק בראש חודש וט"ו בשבט). בספר זה מפורט סדר של אכילת שלושים מיני פירות לפי חכמת הקבלה: חלקם פירות שאוכלים את תוכם, חלקם פירות שאוכלים את החלק החיצוני שלהם וחלקם פירות שאוכלים הן את תוכם הן את חלקם החיצוני.
בנוגע לסדר ט"ו בשבט, אפשר לעיין במאמרו של אברהם יערי 'תולדות ראש השנה לאילן' (מחניים סב תש"ך עמ' 15-24) וכן במאמרים בנושא ט"ו בשבט בספר 'נטיעות הארץ' (מכון התורה והארץ, תשס"ד).
ד. נהוג לערוך את ה'סדר' בלילה כי בדרך כלל רק בלילה יש זמן לעשותו.
ה. העיקר בט"ו בשבט איננו אכילת פירות, אלא ללמוד מצוות התלויות בארץ, לעסוק בהלכות תרומות ומעשרות, לקיים מצוות נתינת מעשר עני ולהרבות בנתינת פירות לעניים.
לשו"תים נוספים בנושא ט"ו בשבט
מאמר
לאכול מפריה דווקא
/ הרב גבריאל קדוש
מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט עתיק יומין הוא, ומנהג הבא לציין את ראש השנה לאילנות ואת קיום המצוות התלויות בארץ, ראוי הוא שיתקיים בפירותיה של ארץ ישראל דווקא.
חז"ל מתארים את מעלת ארץ ישראל דרך גודלם של פירותיה ואיכותם, ככל שהפירות משובחים יותר, כך סימן בידינו שארץ ישראל מתרצה לבניה. הארץ נותנת פירותיה בעין יפה לבניה המתקבצים ובאים מארבע כנפות תבל, לחונן עפרה ולעסוק בגאולתה.
ספר 'שער החצר' לצוף דב"ש (הרב דוד בן שמעון זצ"ל, מייסד ועד העדה המערבית בירושלים ומבוני ירושלים שמחוץ לחומות), עוסק כולו בשבחה של ארץ ישראל. שם כתב הצוף דב"ש, שריבוי הפירות בארץ ישראל מראה על שבחה ומעלתה, והביא (פרק רל"ה) בשם מדרש ילקוט, שמעלת ארץ ישראל היא שיש בה מכל הפירות שבעולם: "'משחקת בתבל ארצו' - רשב"י אמר: תבל זו ארצו, ולמה נקרא שמה 'תבל' - שהיא מתובלת מכל ארצות, שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו, אבל א"י אינה חסרה כלום, שנאמר: 'לא תחסר כל בה'". אך הוסיף לכתוב שמעלה זו מותנית ברמתם הרוחנית של יושבי הארץ: 'בשעה שישראל עושים את התורה אין פירותיה כלים...'
מפתיע לראות שישנה תלות בין פירות הארץ למצב הארץ עצמה וישיבת ישראל בה. אם הארץ בתפארתה וישראל יושבים עליה - פירותיה איכותיים, ואם חלילה היא בחורבנה וישראל גולים ממנה - פירותיה חסרים. הצוף דב"ש הוכיח דבריו מפשר הברכה שאנו מברכים 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה': "וקשה, וכי לאכול מפריה אנחנו צריכים, כמה פעמים לבקש מהשי"ת? והכוונה על פי מה שכתבו המקובלים, שבזמן שהייתה א"י בקדושתה ומזבח בנוי על תילו, קדושת פירות א"י וטעמם היה גדול". והוסיף הצוף דב"ש לבאר, שעל ידי אכילת הפירות של ארץ ישראל, אנו מזדככים ומטהרים.
אם כן למדנו שראוי לאכול בט"ו בשבט מפירותיה של ארץ ישראל דווקא, שכן על ידי אכילת הפירות אנו מרבים קדושה וטהרה בעם ישראל ובארץ ישראל. ב"ה שזכינו והתברכנו בשפע מפירותיה של ארץ ישראל, ויכולים אנו "לאכול מפריה ולשבוע מטובה".
למאמרים נוספים בנושא ט"ו בשבט
