ברכת מציב גבול אלמנה

א. חיוב אמירת הברכה והיכן 
ברכת מציב גבול אלמנה הובאה בגמ' (ברכות נח ע"ב): 
"תנו רבנן: הרואה בתי ישראל, בישובן אומר - ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר - ברוך דיין האמת. בתי אומות העולם, בישובן אומר - (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה', בחורבנן אומר - (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". 
הגמ' ממשיכה ומספרת שעולא ורב חסדא הלכו בדרך וכשהגיעו לפתחו של רב חנא בר חנילאי, נאנח רב חסדא והסביר שהבית הזה היו אופים בו ששים פעם ביום וששים פעם בלילה לכל מי שצריך, וכן היו נותנים צדקה לכל נצרך, והיו מניחים חיטים ושעורים בשנות בצורת בחוץ כדי שלא יתבייש אדם מליקח. ועל כך ענהו עולא: 
"הכי אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו, שנאמר (ישעיהו ה, ט) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב. ואמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, שנאמר (תהלים קכה, א) "שיר המעלות לדוד הבטחים בה' כהר ציון" מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן". 
רב חסדא לא קיבל את נחמתו של עולא, ואז אמר לו עולא: 
"דיו לעבד שיהא כרבו". (שהרי בית המקדש חרב ולכן גם בתי הצדיקים חרבו). 

רש"י מבאר את המושג בתי ישראל, ואומר: 
"ברוך מציב גבול אלמנה - כגון בישוב בית שני". 
מתוך לשונו שהזכיר בית שני, משמע קצת שהרואה צריך לראות את בית המקדש, וזה תימה שהרי הגמ' אמרה הרואה בתי ישראל וא"כ אין כאן הכוונה לבית המקדש. 
הב"י (סי' רכד אות י-יא) כתב שני הסברים בדעת רש"י. 
1. בתי עשירי ישראל בתוקפן וגבורתם, וכשישראל יושבים בלא שטן ובלא פגע. הראיה להסבר זה הוא מכך שהגמ' ממשיכה ומספרת על בתי ישראל שהיו בתפארתם ועוצמתם וכעת הם חרבים, א"כ משמע שאין צורך שיהא בית מקדש קיים, והזכרת רש"י את בית שני היא לציין את הזמן שהחלו לברך ברכה זו, שהרי בתקופת בית ראשון לא היה מצב של אלמנות, לכן רק מתקופת בית שני כשחזרו ישראל מהגלות יש לברך ברכה זו, כהסבר זה בדעת רש"י כתב גם הב"ח (סי' רכד ד"ה הרואה). 
2. אין מברכים ברכה זו אלא א"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית, וכן כתב המהרש"א (ברכות נח ע"ב ד"ה המציב). 
הנפקא מינה בין שני הסברים אלו בדעת רש"י היא, האם לצורך הברכה אנו צריכים שיהא בית המקדש בנוי או שאפילו בלא בית מקדש יש לברך ברכה זו כשרואה בתי עשירי ישראל בתוקפם וגבורתם. 
הרמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"י) הביא את דין הגמרא ולא הזכיר בית מקדש, ולא בתי כנסיות: 
"הרואה בתי ישראל ביישובן מברך: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה, בחרבנן אומר: ברוך דיין האמת". 

כנגד שיטות אלו הדנות על בתי ישראל חולק הרי"ף (ברכות מג ע"ב מדפי הרי"ף) וכותב שהברכה היא על בתי כנסיות דוקא: 
"הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר: ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר: ברוך דיין האמת. בתי עובדי כוכבים בישובן, אומר: בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה. בחורבנן אומר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע". 
מדברי הרי"ף ניתן ללמוד שגם בחו"ל יש לברך ברכה זו שהרי תלה זאת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולא תלה זאת ביישוב הארץ כשיטת רש"י, וכן כתב הא"ר (סי' רכד סעי' י) בדעת הרי"ף שאין הבדל בין ארץ ישראל לחו"ל. 

השו"ע (סי' רכד סעי' י) כתב: 
הרואה בתי ישראל בישובן, כגון בישוב בית שני, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה; בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת. 
השו"ע העתיק את לשון הרמב"ם אלא שהוסיף את המילים "כגון בישוב בית שני", האם הצריך שיהא בית מקדש קיים על מנת לברך את הברכה, או שמא הכוונה היא לעוצמה כפי שהיה בתקופת בית שני. 

נראה שלמרות שאת דעת רש"י ביאר הכס"מ בהסברו השני שצריך שיהא בית המקדש קיים, בכו"א מדוע כתב זאת בשו"ע הרי אין השו"ע מביא הלכות שאינן נוהגות למעשה בימינו, ועל כרחינו הכוונה "כגון בית שני" היינו כפי שכתב בהסברו הראשון בב"י, שישראל יושבים בלא שטן ובלא פגע כמו תקופת בית שני שיש להם מעמד עצמאי. וכמו כן השו"ע הוסיף את המילה "בישוב בית שני" ולא כתב בסתם "כגון בית שני" להשמיענו שצריך שיהא ישוב כמו בבית שני ולא את עצם הבית השני. הט"ז (ס"ק ב) והעו"ת (ס"ק ט) הביאו את דברי הב"י בהסברו השני שצריך שיהא בית מקדש קיים, אולם לא נראה שאפשר לפסוק כן בגלל השאלות שהבאנו לעיל. העולה שהב"י עצמו הכריע כהסברו הראשון בדעת רש"י, וכפי שכתב גם הרמב"ם להלכה שיש לברך על בתי ישראל העומדים בתוקפם. 

למרות שהב"י פסק כשיטת רש"י והרמב"ם שצריך לברך על בתי עשירי ישראל העומדים בתוקפם, הב"ח כתב בשם המרש"ל (בביאורו לטור) שהעולם נוהג כדעת הרי"ף ומצריך שיהיו בתי כנסיות על מנת לברך ברכה זו. 

המ"ב (ס"ק יד) כתב שאמנם נהגו לברך על בתי כנסיות ולא כפי שכתוב בשו"ע שעל כל בתי ישראל מברכים. עוד הוסיף המ"ב להביא את דעת הפמ"ג (משבצות זהב אות ב), שיש לחוש לשיטת רש"י כפי הסברו השני של הב"י, שצריך שיהא בית המקדש קיים על מנת לברך ברכה זו בשם ומלכות. ומשמע שלהלכה ס"ל שיש לברך ברכה זו אלא שהביא את דעת הפמ"ג. כיוון שהב"ח והמ"ב כתבו שנהגו לברך ברכה זו נראה שיש לברכה, שהרי אפילו אם היינו אומרים שיש כאן ספק ברכות הרי המנהג הוא הקובע, ועל כן יש לברך ברכה זו , ומכיוון שהמנהג לברכה בבתי כנסיות אין לשנות. וכמו כן נראה, שכיוון ומדברי הב"י עולה שהכריע כדעת רש"י - א"כ אין לברך ברכה זו בשם ומלכות אלא על בתי כנסיות שבארץ ישראל ולא על בתי כנסיות שבחו"ל (עיין באר היטב ס"ק ז). 

ב. ברכת מציב גבול אלמנה בגוש קטיף 
האם ברכה זו יש לאמרה בגבולות עולי מצרים, או רק במקומות שכבשו עולי בבל? הנה כבר הסברנו לעיל את דברי רש"י שאין הכוונה בישוב בית שני לממשות היישוב בבית שני שהיה בו בית מקדש, אלא שבזמן בית שני היו צריכים לברך את הברכה הזאת, שהרי קודם לכן לא היו בגדר של אלמנה. ומכיוון שהברכה עיקרה על החזרת הכבוד לישראל א"כ אין נפק"מ בשאלת המצוות התלויות בארץ, אלא השאלה היא האם המקום הזה הוא ארץ ישראל אם לא, וכל מקום שישבו בו יהודים בארץ ישראל, הוגלו וחזר ונבנה - לברך עליו ברכת מציב אלמנה, א"כ ברור שגוש קטיף הכלול בתחומי עולי מצרים יש לברך בו ברכת מציב גבול אלמנה . 

ג. הברכה ביישוב חדש 
מדברי הש"ס והשו"ע עולה שברכה זו היא ככל ברכות הראיה המוזכרות בש"ס, ונפסקו בשו"ע (או"ח רכד-רכה). לכאורה, יש לברך ברכות אלו כל ל' יום כדין כל ברכות הראיה שאנו מברכים משלשים לשלשים יום, וכפי שכתב התוס' (ברכות נד ע"א ד"ה הרואה) והרא"ש (פ"ח סי' א) ונפסק בשו"ע (סי' ריח סעי' ג, רכד סעי' יג). נשאלת השאלה, מדוע יש שמברכים ברכה זו רק בביקור הראשון בישוב חדש, שהרי לכאורה צריך לברך ברכה זו בכל ל' יום ככל ברכות הראיה, ואם אדם הגיע לביקור לאחר שלושים יום ביישוב יצטרך לברך ברכת מציב גבול אלמנה? 

נראה להסביר שמכיוון שאנו חיים בארץ ישראל -הרי כל מקום אלו בתי ישראל, ודומה שרואה בתי ישראל ביישובן, ולכן לכאורה אין אפשרות של שלשים יום בלא ראיית בתי ישראל, שהרי כל מקום הוא מקום בתי ישראל, וא"כ אין צורך לברך ברכה זו כלל, שהרי בכל ברכות הראיה אם לא עבר ל' יום בין ראיה לראיה איננו חוזר ומברך, כמו עבד מלך הרואה פני מלך בכל יום, איננו מברך על ראיית פני מלך, כן גם אנו כשאנו עומדים בא"י אנו רואים כל יום את בתי ישראל ביישובן, ואין צורך לברך. אולם כשמגיע למקום חדש, ישנה התעוררות מחודשת לברכה. בדומה לשאלה זו, אנו לומדים במקרה ההפוך, הגמ' אומרת (נז ע"ב) "הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", ועל כך כתב התוס' (ד"ה הרואה) שאין צריך לברך ברכה זו אלא במקום שבונים עבודת כוכבים חדשה או שהועמדה שם מחדש אבל לא על עבודת כוכבים הקבועה במקומה. כן הביא הטור (סי' רכד סעי' א), ונפסק ברמ"א (רכד סעי' א) שכיוון ואנו רואים אותם בכל יום, אין לנו לברך אלא כשרואים אותה נבנית מחדש, ואפילו הרואה בעיר אחת בית ע"ז אינו צריך לברך בעיר אחרת, שאין הבית קובע אלא הע"ז שבבית. מכאן שגם בברכות החיוביות כיוון שאנו בארץ ישראל, וכל מקום הוא בתי ישראל בישובן, אין שמחה אלא כאשר מגיע למקום חדש, הנבנה מחדש או שהוא לא ראהו מאודו, וישנה שמחה על הצבת גבול האלמנה מחדש. אולם ההולך מעיר לעיר שהיה בה ואיננו רואה חידוש בבתי ישראל איננו צריך לברך על כך. 
נראה מדברנו אלו שמברכים אך ורק מי שבא בפעם הראשונה ליישוב חדש ורואה את בית הכנסת, אולם אם היה ביישוב ולא בירך אין לו לברך כעת מחדש, שהרי איננו רואה בכך את הצבת גבול האלמנה מחדש. 

ד. מספר הברכות ביום 
לפי מה שהסברנו שהברכה היא על חידוש היישוב במקום מסויים, נראה שאין ספק שעל כל מקום ומקום צריך לברך, ומה שאדם נוסע מישוב ליישוב לא גריעא שהרי יש לו שמחה חדשה בכל מקום ומקום. אמנם לעניין ברכת שהחיינו אם בפניו מינים הרבה מברך על כלם ברכה אחת, אבל בנידון שאינם בפניו הרי זה כשני מינים נפרדים. מהשוואה זו למדנו, כפי שסוגי תאנים שחורות ולבנות הם מינים שונים ומברכים על כל אחד ברכת שהחיינו, כן גם בנדון דידן כל יישוב הרי הוא שונה מחברו, לכן כל יישוב הוא מצריך ברכה בפני עצמה. 

ה. סיכום 
המבקר בגוש קטיף ועובר מספר יישובים באותו היום, יכול לברך בכל יישוב שלא ביקר בו קודם לכן ברכת "מציב גבול אלמנה", בהיותו בבית הכנסת של היישוב. אולם אם היה ביישוב ולא ברך קודם לכן איננו מברך כעת, שהרי עיקר הברכה היא על השמחה הראשונה של חזרת גבולה של האלמנה, כפי שהאוכל אכילה ראשונה איננו חוזר ומברך שהחיינו על אכילה שניה .