כי יפול הנופל, האם זה נמנע?

בפרשת כי תצא מובאת מצווה לאדם, לשים מעקה לגגו שנאמר: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו", וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך, שכל המניח גגו בלא מעקה, ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה.

האם מברכים על עשיית מעקה?

אמנם בעל ספר הרוקח כתב שאין מברכים על מצווה זו, שכן היסוד של המצווה הוא "לא תשים דמים בביתך" ועל לא תעשה לא מברכים, אך לדעת שאר הראשונים מברכים על מצווה זו, שכן יש בה גם מצוות עשה ולא רק לא תעשה. כך הדעה המקובלת על רוב הפוסקים, אמנם בילקוט יוסף פסק שלא יברך, הואיל ויש מחלוקת בדבר, קיימא לן שספק ברכות להקל.

החתם סופר כתב שברכה זו צריך לברך קודם שגומר לקיים את המצווה, ולכן הואיל ומעיקר הדין גובהה הכותל צריך להיות עשרה טפחים, את הברכה מברכים בטפח התשיעי, שהוא לקראת סיום קיום המצווה. שאר הפוסקים נוטים לברך כבר בתחילת העשיה, ובכל אופן סמכו על דבריו שאפשר יהיה לברך כל עוד לא גמר לבנות את הכותל.

ישנה מחלוקת לגבי ברכת שהחיינו על הקמת מעקה, ומחלוקת זו קיימת במצוות נוספות שאדם מקיים בפעם הראשונה, האם מברכים עליהן, ולכן הואיל והדבר נתון במחלוקת, אנו פוסקים ספק ברכות להקל ולא מברכים.

מי בונה את המעקה?

כלל קיים לנו בכל התורה כולה, שמצווה בו יותר מבשלוחו, ולכן מצווה שאדם יכול לעשות בעצמו, ודאי שהדבר עדיף, ולא יקיים אותה על ידי שליח, אך אם אי אפשר לקיים בעצמו, יכול לקיימה על ידי שליח (מלבד מצווה שבגופו שאי אפשר לקיימה על ידי שליח, וכבר האריכו הפוסקים בגדר מצווה בגופו מהי בדיון לגבי ברית מילה האם האב ימול בעצמו או שיכול לתת למוהל למול ואכמ"ל).

להלכה אנו פוסקים שאפשר לבנות מעקה על ידי שליח, בפרט שבדרך כלל בעל הבית לא יודע לבנות את המעקה בעצמו, אך השאלה שמתעוררת היא מי יברך על עשיית המעקה, האם הפועל העושה את המעקה או בעל הבית? בדיני שליחות של מצוות מצאנו מחלוקת בגדולה בדין זה, שישנם פוסקים שפסקו שבעל הבית, שהוא המחוייב במעקה הוא זה שמברך, ואילו יש דעות שהשליח הוא שעושה את המצווה בפועל והוא זה שיברך (כך נחלקו בהרחבה בדין שליח בהדלקת נרות חנוכה ובעוד דינים). ולכן אם בעל הבית רוצה לזכות בברכה, עליו לבקש מהפועל להראות לו כיצד לבנות, ולפני שיתחיל בבנייה יברך את הברכה ויבנה מעט, ולאחר מכן הפועל ימשיך לבנות את הכותל. בין כך ובין כך, גם אם בעל הבית לא יכול לברך על עשיית המעקה על ידי הפועל, ודאי שהוא מקיים את המצווה בכך. וכל הדיון הוא רק לגבי הברכה ולא לגבי עצם המצווה.

ודאי הדבר שבבניית מעקה חשוב שהבונה יהיה יהודי, שיהיה בו דיני שליחות, אך כאשר הבונה אינו יהודי, כפי שמצוי היום, ישנו דיון בפוסקים האם מקיים המצווה, והאם יכול בעל הבית לברך, הרב נבון בספרו מחנה אפרים פסק שאפשר לקיים את המצווה על ידי גוי, וגם בעל הבית יכול לברך, הואיל ועיקרה של המצווה הזו הוא התוצאה, שלא יפול אדם כיוון שיש כותל, אך פוסקים רבים חלקו עליו, ולכן לגבי המצווה עצמה אם אין לאדם ברירה יקיימה גם על ידי פועל נכרי, אך לגבי הברכה לא יברך.

דין זה של כותל, אינו קיים רק בגג, אלא כפי שנפסק בפוסקים הוא קיים בכל מקום שעלול האדם ליפול ממנו, וכן חייבים לבנות כותל חזק שלא יפול ולא ישבר (הגר"ח קנייבסקי שליט"א).

אם כן, ודאי הדבר שאדם צריך לדאוג שלא יפלו מביתו או ממקום בבעלותו, מקום שרגילים לעלות אליו. כמובן שגם בדבר זה מצאנו הגבלות, וכפי שהזכרנו, חיוב הכותל הוא עד עשרה טפחים, זאת אומרת שאין מניעה מוחלטת מאפשרות נפילה למי שמטפס, אלא מעצור משמעותי למי שלא ישים לב! ולכן לגבי סורגים, במקום שיש קיר וחלון גבוהה יותר, לא ברור שאפשר לחייב את האדם לשים סורגים בחלון זה, בפרט אם החלון מעל עשרה טפחים. יחד עם זאת, ודאי הדבר שיש בכך חשיבות, ושזו רוח התורה, שימנע האדם אפשרות לנפילה מביתו.

לכן מי שיכול, ודאי חשוב שישקיע בעשיית סורגים, והדבר יעזור לשמור על אנשי ביתו שלא יארע אסון במקומו, אך אי אפשר לחייבו לפי ההלכה לעשות את הסורג.

יהי רצון שנזכה שכל הדינים האלו לא יהיו מעשיים, ונזכה כולנו יחד לחיים ארוכים ובריאים בשלום.