ברכת בריך רחמנא על אתרוג מורכב

מבוא

מלפני למעלה מארבע מאות שנה, התעוררה בעיה הלכתית חריפה בקיום מצות נטילת אתרוג. במספר מקומות בעולם, החלו להרכיב את עץ האתרוג על עץ לימון או עץ הדר אחר, דבר שעל פי רוב מנין ובנין של הפוסקים, פוסל את האתרוג מלברך עליו בסוכות. הראי"ה קוק, עסק בענין זה בהרחבה רבה, וסייע ופעל למען עמותות ומגדלים שגדלו אתרוגים בלתי מורכבים, וכן כתב תשובות ואגרות רבות בסוגיה זו, ועל הכל, כתב ספר בענין: עץ הדר- משא ומתן של הלכה על דבר היתרון אשר לאתרוגים הכשרים המשומרים של אחינו בני המושבות באה"ק תובב"א ופסולן של המורכבים.[1]

האם בכל זאת ניתן לברך על אתרוג מורכב או ספק מורכב, כשאין אתרוג אחר? מספר אחרונים דנו האם ניתן לברך על אתרוג מורכב ברכה בארמית, "בריך רחמנא אקב"ו על נטילת לולב",  ע"פ הגמ' בברכות (מ ע"ב), האומרת שיוצאים ידי חובה בדיעבד בברכה זו. היתרון בכך הוא שאם אסור ליטול אתרוג מורכב, לא מוציאים שם שמים לבטלה בברכה כזו. גם הראי"ה קוק התייחס לשאלה זו, והוא אף עשה מעשה כשלא היתה לו ברירה. להלן נברר, האם ניתן לברך ברכה זו במצב ספק, בדיעבד, או שלא, ומה היתה עמדתו של הראי"ה קוק בענין?

 

א. ברכת "בריך רחמנא"

המקור לברכת ""בריך רחמנא"" הוא בגמ' בברכות מ ע"ב:

בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר: בריך מריה דהאי פיתא. אמר רב: יצא. והאמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה! - דאמר: "בריך רחמנא" מריה דהאי פיתא.

הברכה היתה בארמית, ורב פסק שיצא ידי חובה. כך נפסק להלכה בטור ובשולחן ערוך (או"ח סימן קסז סעיף י; סימן קפז סעיף א; סימן ריט סעיף ד), שיוצאים ידי חובה אם מברכים בלשון מעין זו.

האם יש ללמוד מכאן שבמקום שיש ספק בברכה, ניתן לברך בלשון לע"ז? בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן כה) משיב שגם המברך בלשון לע"ז עובר על "לא תשא", ע"פ הרמב"ם (הל' שבועות ב, ב) הכותב: "אחד הנשבע, או שהשביעו אחר בשם המיוחד, או באחד מן הכינוין כגון שנשבע במי ששמו חנון, ובמי ששמו רחום, ובמי ששמו ארך אפים, וכיוצא בהןבכל לשון,הרי זו שבועה גמורה". מכאן שגם המזכיר בשבועה את שם ה' בלע"ז, עובר על איסור לא תשא. כך כותב גם כן החתם סופר בחידושיו לנדרים (ב ע"א בד"ה הנה מבואר): "שכל ספק ברכה אסור לומר "בריך רחמנא" וכו', דזה נמי בכלל איסור ברכה לבטלה". בחידושי המהר"ם שיק על ספר המצות (סימן סט), כותב ששמע כך מפי קדשו של רבו החתם סופר, שאם אמר "בריך רחמנא" מריה דהאי פיתא, שלא לצורך כלל, עובר משום לא תשא דחשיב ברכה לבטלה.

עם זאת, אחרונים רבים כתבו שניתן לברך ברכת ""בריך רחמנא"" במקום בו יש ספק. העקרון הוא שאם הוא חייב בברכה הרי יצא ידי חובה, ואם לאו, אין זה הוצאת שם שמים לבטלה. כך למשל כתב הפני יהושע (ברכות יב ע"ב בד"ה תוספות ד"ה לא, שכתב:

לכולי עלמא יכול לברך בלא הזכרת שם אלא בלשון תרגום, ובכי האי גונא לא שייך איסורא דלא תשא, ואפילו הכי יצא שפיר ידי ברכה, כדאשכחן בפרק כיצד מברכין מבנימין רעיא דאמר "בריך רחמנא" מרא דהאי פיתא, וקיי"ל דיצא ד"בריך רחמנא" היינו הזכרת השם, אם כן לכולי עלמא האי דשמעתין מצי למימר "בריך רחמנא" מרא דהאי גופנא.

כך כתב הרב צבי אלימלך מדינוב, בספר דרך פקודיך  מצות לא תעשה ל אות ג (דף עד ע"ד), שאם מסופק אם צריך לברך ברכה מברכת המצות או הנהנין או השבח, ספק ברכות להקל, ולא יברך משום איסור לא תשא (וכמו שכתב מרן הבית יוסף סוף סימן סז בשם רבינו מנוח). ומכל מקום בברכת הנהנין לפניה שיש חשש שיהנה בלא ברכה יברך בלשון תרגום, ויאמר, "בריך רחמנא" מלכא דעלמא מריה דהאי מיכלא או משתייא, ואין בזה חשש ברכה לבטלה.[2]

אך אחרונים רבים לא קבלו זאת, וחלק מהם הצביעו על כך שההצעה לברך במקום ספק "בריך רחמנא", לא מופיעה בראשונים. כך למשל הקשה הפרי מגדים (סימן ריט, משבצות זהב סק"ג) "שאם נאמר שאין להקפיד על הזכרת "בריך רחמנא" בלשון ארמי, למה חרדו עלינו הפוסקים כל החרדה הזאת לומר שספק ברכות להקל משום איסור לא תשא, והרי אפשר לברך ולומר "בריך רחמנא" ויוצא ידי חובה, שברכות נאמרות בכל לשון, וכדאמרינן בברכות (מ ע"ב), ואילו איסור לא תשא ליכא, אם לא שנאמר שאף שאם אומר רחמנא לבד אין להקפיד על כך, מכל מקום כשאומר "בריך רחמנא" מלכא דעלמא, זה מורה שפירוש רחמנא הוא השם ששמו רחום, ולכך אסור".[3]

 

ב. "בריך רחמנא" על אתרוג מורכב

האם ניתן לברך ברכת ""בריך רחמנא"" על אתרוג מורכב, או כשיש ספק האם האתרוג מורכב? בשאלה זו מצינו כמה התייחסויות בכתבי הראי"ה קוק, בהם הוא נסמך על דיון דומה שדנו אחרונים בשאלה זו. נציין את הדברים לפי שנות הופעתם בכתבי הראי"ה קוק.

בשנת תרמ"ח, כתב  הראי"ה קוק (עיטור סופרים, חלק ב עמ' 26  ב), שיש להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על כל אתרוגי חו"ל, ועל אתרוגי קורפו בפרט, שעליהם יצא לעז גדול.[4] הוא כותב שאיננו מעונין לחזור על גנותם  ורפיון הכשרם של אתרוגי קורפו, ועל תעלולי הסוחרים משם:  

רק דבר אחד אזכיר, אשר בהיותי בבית אחד מהגאונים שבדורנו שי',[5] הראני (בדברינו יחד על אודות אתרוגי קורפו שהוא מתנגד להם בכל לב), מה שכתוב עדות נאמנה בספר ברכת משה[6] שבשנת תקס"ט לא היו נמצאים בריוח אתרוגים אחרים זולת אתרוגי קורפו, והגאון בעל חמודי דניאל ז"ל,[7] לא מצא רק אתרוג מקורפו, ובעיר הורדנא לא נמצאו אז אתרוגים אחרים, ותיקן הוא ז"ל שמצד ספק ברכות יברכו שלא במטבע הברכה הנהוגה רק "בריך רחמנא" וכ' אקב"ו על נטילת לולב. ובקרוא הגאון מהר"ם סופר בעל חת"ס את דברי קונטרסו וטעמו של הגר"ד ז"ל הוטבו דבריו מאד בעיניו, ובמכתב כתוב בחודש סיון שנת תקפ"ו כתב שכן עשה גם הוא ז"ל הלכה למעשה. כ"כ שם צד 28.[8] וכהנה רבים וגדולים אשר החזיקו בצדק בקריאת תגר על אתרוגי קורפו, וכאשר קיבץ כבר כבוד הגאון הרח"א וואקס שיח' בספרו נפש חיה, דעת מאה ועשרים גאונים שהסכימו כולם להעביר אתרוגי קורפו מגבול ישראל.    

עדות זו מלמדת על כך שאתרוגי קורפו הוחזקו כפסולים, ואשר על כן לא ברכו במטבע ברכות רגילה. כאמור לעיל, החתם סופר בחידושיו לנדרים (ב ע"א), מתנגד לברכת "בריך רחמנא" במקום ספק, וכן יש להעיר שבמקור כתוב שהחתם סופר נהג כך בברכת הלבנה. לא נאמר שהחתם סופר נהג כך בברכה על אתרוג מורכב.   

בשנת תרס"ז כתב הראי"ה קוק את ספרו עץ הדר, ושם כתב (עץ הדר השלם, אות יד, עמ' עג-עד):

ובודאי חובה להדר אחר מצוה ודאית אפילו מצד עצמה, חוץ מענין הברכה שכבר כתבו הגדולים שהי' בדור שלפנינו בעל חמודי דניאל, וחתם סופר הובא בספר ברכת משה, דבמקום שלא מצאו כי אם אתרוג שיש עליו חשש הרכבה ולא היה אפשר באחר, אמרו בנוסח הברכה: ""בריך רחמנא", כדי לאפוקי נפשייהו מחשש לא תשא. וי"ל כיון דהחשש הוא מטעם מין אחר, גרע מזה מורכב אפילו מפסולים גמורים לפי אותה הדעה דס"ל שמברכים עליה בשעת הדחק, דזהו רק באותם שהם על כל פנים ממין המצוה. ועין פרי מגדים באו"ח (סימן תרמט ס"ק כח) שהעיר בסברה זו, ונראה פשוט שמכוונים הדברים ג"כ כלפי דברי הרדב"ז (חלק  א סי' קיא), שהביא המגן אברהם (או"ח סימן תרמ"ט ס"ק כה), ואשרי הזוכה והמזכה שתעשה המצוה כתיקונה.   

לפיו, יש אולי מקום בשעת דחק לברך על ספק את  ברכת "בריך רחמנא", כדברי המגן אברהם בשם הרדב"ז שיש הנוהגים לברך גם על פסולים, בניגוד לדברי השו"ע שם שאין מברכים כלל על פסולים.  אלא שאפשרות זו היא רק כשמדובר במין עצמו, אלא שיש בו פסולים כמו חסר, יבש וכד'. אך אם הפסול של אתרוג מורכב הוא שהוא נחשב למין אחר בכלל, ואין הוא האתרוג שעליו ציותה התורה לברך, אזי אין מקום לברך אף ברכת "בריך רחמנא".

עם זאת, כשהראי"ה קוק עצמו נקלע למצב בו לא היה לו אתרוג כשר שאיננו מורכב, הוא בכל זאת דן אם יש מקום לברך "בריך רחמנא". בסוכות בשנת תרע"ה, בעת מלחמת העולם הראשונה, שהה הראי"ה קוק בציריך, וכך כתב לבנו מרן הרב צבי יהודה קוק (עץ הדר השלם, הקדמה, עמ' 19 הע' 9):

ואתרוג לקחתי. ולצערי לא אוכל להשיג בלתי מורכב שאינו כי אם מהמשומרים שלנו, ואין שעה"ד ראיה. וחושב אני לצאת יום הראשון בברכה מאיש אחר,[9] ולשאר הימים אולי אפשר לסמוך שהפסול הוא מטעם חסר.[10] וגם י"א שמומין אחרים גם כן אינם פוסלים כי אם בא' [כי אם ביום א'].[11] ואולי כשלא יהי' בקל לצאת ע"י אחר בברכה, אומר בנוסח בריך וכו', אע"פ שיש מגמגמים על תיקון זה במקום ספק ברכה. והקב"ה ברוב רחמיו ואור חסדיו, יצרף מחשבה טובה למעשה ויזכנו לקיים את כל מצוותיו כתיקונם. [12]  

מחוסר ברירה אחרת, כשהיה לראי"ה קוק רק אתרוג מורכב, וכשלא ניתן לצאת בשמיעת הברכה מאחר, מעלה הראי"ה קוק את האפשרות לברך ברכת "בריך רחמנא" ביום הראשון, אם כי הוא מציין כאן שיש שאכן מערערים על האפשרות הזו, במקום בו יש ספק בברכה. אין הוא מציין את טיעונו בספר עץ הדר, שאם הפסול של מורכב הוא מטעם שאין זה מין אתרוג כלל, לא תועיל ברכת "בריך רחמנא" כלל. נראה שהסיבה לכך היא  שבשאר הימים הוא נסמך על הנימוק שאתרוג מורכב פסול, מאחר והוא חסר, וחסר כשר בשאר הימים.[13]

בנו של הראי"ה קוק, מרן הרב צבי יהודה קוק, היה באותה שנה בחג הסוכות בהלברשטט. אף הוא מספר על קשיים בקיום מצות ארבעה מינים (צמח צבי עמ' פז):

לא עלה בידי לקים מצות החג בשלמות. לברכה שברכתי ככל המון בית ישראל אשר הנם פה, לפני הגיע אלי מכ"ק (במה שמובא במגן אברהם, שיש שנוהגים בשעת הדחק לברך על הפסולים, אמנם יש לחלק בין הפסולים כב"עץ הדר", או לאידך גיסא כנזכר שם, שבשעת דחק גדול יש מקום לצאת בספק מצוה כה"ג, וא"כ אולי גם לברך), נשתתפתי עם של הרב נוביל, ולנענועים  נתחברתי בשותפות עם צעירים אחרים.

הוא איננו כותב מפורשות, במה לא היתה המצוה בשלמות, האם היה לו אתרוג מורכב או חשש מורכב, או שהיו אילו פסולים אחרים. אך הוא מציין לאמור בספר "עץ הדר" (אות יד, עמ' עג-עד), שיש מקום אף לברך בשעת דחק על פסולים ובלבד  שהם מהמינים שציותה תורה, ומאידך ב"עץ הדר" (אות ח עמ' מד), נכתב שניתן לצאת ידי חובה באתרוג מורכב רק בשעת דחק גדול "דאולי עדיף על כל פנים לצאת בספק מצוה כה"ג מלבטלה לגמרי".  מכאן ניתן להסיק שאף הוא לא השיג אתרוג בלתי מורכב, אלא שלא כתב האם יש לברך בשעת דחק שכזו ברכה כתיקנה או "בריך רחמנא". 

שנתיים אחר כך, בשנת תרע"ז, היה הראי"ה קוק בלונדון, והוא כותב במכתב לבנו מרן הרב צבי יהודה (אגרות הראיה ג עמ' נח):                                                                       

אתרוגים לקחתי שנים כדרכי בגלותי, מפני הספק.[14] ואמנם על אחד מהם יש הכשר מעיד שאינם מורכבים, אבל לא אתמחא לי גברא, והעדות היא נגד החזקה  שאתרוגי יוון הם מורכבים. והשני הוא קורסיאני וגידולו קצת פראי, משער אני שאיננו מורכב.

האתרוגים היו כנראה בלתי מורכבים. האחד הוא מיוון, יש עליו עדות שהוא כשר, אך העדות לא מספקת, מאחר וכנראה נותן הכשרות לא מוכר דיו, ועדות שכזו איננה מספיקה להוציא דבר מחזקתו, שהרי אתרוגי יוון מוחזקים כמורכבים. האתרוג השני היה מקורסיקה, ומראהו החיצוני דמה לאתרוג בלתי מורכב. הסבירות היא שאחד משני האתרוגים שמוצאם ממקומות שונים, הוא כשר ובלתי מורכב. לא נאמר במכתב זה, איזו ברכה ברך עליהם הראי"ה קוק.

על מנהגו ליטול שני אתרוגים משני מקומות שונים, כתב הראי"ה קוק גם בשנה שאחרי, בשנת תרע"ח, עדין בהיותו בלונדון, לבנו מרן הרב צבי יהודה (אגרות הראיה ג עמ' קכו):

ע"ד האתרוג, מנהגי  הוא כשאפשר להשיג משתי מדינות הנני נוטל את שניהם זה אחר זה, אולי אחד מהם איננו מורכב עכ"פ באיסור, ואז אולי יש לברך גם כן בתיקון. ואם אין למצוא כי אם אתרוג אחד בלא בירור, אני רגיל לומר ביום הראשון "בריך רחמנא", וכל שאר ימי החג לברך כתיקון.[15]   

כאמור, נטילת שני אתרוגים ממקומות שונים הוא בשל הסבירות שאחד מהם אינו מורכב, אלא שכאן נוסף שהאתרוג אינו מורכב על כל פנים באיסור. ישנם איסורים שונים בהלכות הרכבה (הגדרת במין, למי אסור להרכיב, ועוד), ויש הרכבות מותרות, עליהם מותר לברך לכתחילה ברכה כתיקנה. אך כשיש אתרוג אחד, כשלא ניתן לברר עליו אם הוא מורכב באיסור או לא, ביום הראשון מברך "בריך רחמנא", ובשאר הימים ברכה כתקנה.

על דברים אלה כתב במכתב תשובתו, מרן הרב צבי יהודה לאביו (צמח צבי עמ' קכו):

וחדת לי מה שכתב כבוד קדושת מורי אבי, ע"ד נטילת שני אתרוגים מספק: "אולי אחד מהם אינו מורכב, עכ"פ באיסור", שמשמע שיש לדקדק ולהדר גם בלא הרכבת היתר. והלא גם האתרוגים הכשרים רק מהרכבת איסור משומרים הם, ולא מהרכבת היתר.

מדברי הראי"ה קוק ניתן להבין שיש ערך להדר אחר אתרוג שאיננו מורכב אף לא הרכבת מותרת, ועל כך הקשה הרב צבי יהודה, שהרי האתרוגים הכשרים שאינם מורכבים, אינם מורכבים הרכבה אסורה, אך אין הקפדה אם הם מורכבים הרכבת היתר. אין בידינו את תשובת הראי"ה קוק להערה זו.

מכתביו ומהנהגותיו של הרא"יה קוק בענין ברכת ""בריך רחמנא"" על אתרוג כשיש ספקות על כשרותו בשל בעית ההרכבה, ניתן להסיק  כך:

[א] העובדה שיש רבנים גדולים שברכו ""בריך רחמנא"" על אתרוגי קורפו מחוסר ברירה  כשלא היו אתרוגים כשרים, מלמדת על כך שאתרוגי קורפו מוחזקים כאתרוגים לא כשרים. יש אף מקום לטעון שתקנת ברכה זו אינה מועילה כלל, לטעם שאתרוג מורכב פסול, מחמת שאין הוא המין שציותה תורה.

[ב] ניתן לברך "בריך רחמנא" על אתרוג שהוא בחזקת מורכב, בשאר הימים בלבד, ובשעת דחק ומחוסר ברירה, רק אם נטען שטעם פסולו של אתרוג מורכב הוא בשל היותו אתרוג חסר. כך חשב לנהוג הראי"ה קוק מחוסר ברירה כשלא היתה לו אפשרות אחרת. הספק בהקשר זה הוא ספק דיני.  

[ג] ניתן לברך "בריך רחמנא" אף ביום הראשון, ובשאר הימים ברכה כתיקנה, כשיש ספק האם האתרוג המונח לפנינו הוא מורכב או לא. הספק הוא בשל אי היכולת לברר את העובדה. כך נהג הראי"ה קוק, כשלא יכל היה לברר. הספק בהקשר זה הוא ספק במציאות, ולא ספק בדין.  

 

ג. החתם סופר וברכת "בריך רחמנא"

לעיל הבאנו מדברי הראי"ה קוק שכתב, ע"פ האמור בספר ברכת משה, שאף החתם סופר סמך על הוראתו של הרב דניאל מהודנא, ובירך ברכת "בריך רחמנא" על אתרוג מורכב. האם אכן נהג החתם סופר לברך ברכת "בריך רחמנא" במקום שיש ספק? ומי הוא הרב הגאון שהראה לראי"ה קוק שכך נהג החתם סופר?

נושא זה נידון רבות בחלופת מכתבים, בין הרב ישראל וועלץ, לבין הרב אליעזר ולדנברג. הטיעון המרכזי של הרב ישראל וועלץ היה שלא יתכן שהחתם סופר נהג כך ביחס לאתרוג מורכב, מאחר ולפיו אתרוג מורכב פסול לחלוטין, ובכללם פסל גם את אתרוגי קורפו,[16] גם כשזהו האתרוג היחיד במקום, ואף כדי שלא תשכח תורת אתרוג. מלבד זאת, החתם סופר בחידושיו לנדרים (ב ע"א) שולל לחלוטין את האפשרות לברך ברכת "בריך רחמנא", כדי לצאת מספק ברכה, מאחר ולפיו, "רחמנא" פירושו "רחום", ואין לבטא שם זה בשבועה. ועל כן:

...לפי זה מבורר דבכל ספק ברכה אסור לומר בריך רחמנא מרא עלמא, דזה הוי נמי ברכה לבטלה כמו אלוקינו מלך העולם.[17]

הרב אליעזר ולדנברג טען לעומתו בתחילה, שיתכן והוראת החתם סופר לברך ברכת "בריך רחמנא" היתה על אתרוג מקורפו שלגביהם יש ספק אם הם כשרים או פסולים.[18] הוא חזר על כך פעם נוספת ואף הביא מקורות לכך שהחתם סופר הכשיר בדיעבד אתרוג מקורסיקה, ויתכן שכך נהג גם באשר לאתרוג מקורפו.[19] אך הרב ישראל וועלץ נשאר איתן בדעתו שלא יתכן שהחתם סופר נהג בניגוד להוראתו ובירך ברכת "בריך רחמנא" בו בזמן שלדעתו לא ניתן לברכה כדי להפטר מספק. על כן, כותב לו הרב ולדנברג תשובה שלישית בענין, ושם הוא גם מתייחס לדברי הראי"ה קוק.[20] הוא אכן שם לב שלא כתוב שהחתם סופר בירך ברכת "בריך רחמנא" על אתרוג מורכב, אלא בברכת הלבנה. את הסיפור על החתם סופר הוא קרא בשדי חמד (מערכת ל, כלל קמא אות לב), שהעתיק זאת מדברי הראי"ה קוק בעיטור סופרים (חלק ב עמ' 26), אשר מעיד שאף הוא ראה זאת בספר ברכת משה, אותו הראה לו רב אחר.

וממשיך הרב ולדנברג:

ובהעמיקי חקר עלה בידי בצעד ראשון לברר ולפענח מי הוא זה האחד מהגאונים שגילה והראה להגראי"ה ז"ל רז זה. דהתבוננתי וראיתי דבדיוק כלשון הזה הכתוב בשדי חמד בשם הגאון הנעלם, כתוב כן גם בדברי הגאון הגאון הרב יוסף זכריה שטערין ז"ל[21] במכתב - תשובתו בספר בכורי שלמה חאו"ח סי' ל"ח אות י"ג (שציינתי בספרי שם) ...ומעתה אם נשוה הלשונות שבכאן ושבשדי חמד נווכח לדעת כי תואמים המה ממש כמעט אות באות. אמור מעתה כי נתברר לנו בלי שום צל של ספק שהגאון הנעלם שהראה להגריא"ה ז"ל את הכתוב בספר ברכת משה הוא לא אחר כי אם הגאון הגרי"ז שטערין ז"ל.[22]

מסתבר, שהרב יוסף זכריה שטרן, מודה בכך בעצמו, אך טוען שדבריו לא הובנו כראוי. כך ממשיך שם הרב ולדינברג: 

אך עדיין לא נושענו להבין פשר דבר ולצאת מסבך הספיקות והדקדוקים האמורים. אולם ראה גם ראה דמדי היותי אחוז ברעיוני בזה, אנה ד' לידי, ובהיותי מדפדף בספר שו"ת באר משה (להגאון ר' משה נחום ירושלימסקי ז"ל מקאמינקא) אגב חיפוש אחרי ענין אחר, נתקבל מבטי על תשובה אחת שנדפסה בסוף הספר (ג' דפים לפני הגמר) והופתעתי לראות שהיא גם היא תשובה שהשיב להגאון המחבר הגאון הגרי"ז שטערין ז"ל על אודות אתרוגי קורפו. עיינתי בה, וראיתי שמעתיק שם ג"כ מ"ש בזה בספר ברכת משה, וג"כ רק זאת. שהרב המורה הזקן מהוראדנא בעל חמודי דניאל תקן אז לברך "בריך רחמנא" כו' אקב"ו על נטילת לולב וכל גדולי הדור שמעו לפקודתו באין פוצה פה, ומבלי להזכיר דבר - מה מהח"ס שג"כ אמר את דברו על כך. אבל בתוך דברי התשובה הזאת מציאה מצאתי בה המפיצה אור על כל התעלומה שלפנינו, והוא זה, דבאמצעיתה של התשובה הוסיף הגריז"ש ז"ל במאמר המוסגר כדברים האלה: "ובחוברת אחת שנזכר בשמי מה שהראתו לו בס' ברכת משה הנ"ל הועתק בשגיאה על שם הגרמ"ס [=הגאון ר' משה סופר] שהסכים לזה. שם לא נזכר ממנו זה בשמו, רק מ"ש לאח"כ לענין גוף הדין בכל הברכות שמספק יאמר במקום ה' אלקינו כו' "בריך רחמנא" יעוש"ב" עכ"ל. נפלתי על המציאה הזאת כמוצא שלל רב, ואמרתי בלבי:  הנה נתגלה לפנינו פשר כל התעלומה. והד"ת שהיו עניים במקום אחר הנם עשירים במקום זה, ובא זה ולימד על זה, דבצרפנו הכל יחד יוצאת לפנינו תמונה שלימה ובהירה. והוא, דהגרי"ז שטערין ז"ל הוא זה האחד מן הגאונים שאמר הדברים הכתובים בספר ברכת משה להגראי"ה ז"ל, והוא הדפיסם בשמו בחוברת עטור סופרים, ולחוברת הזאת הוא שהתכוון הגרי"ז שטרין לומר שהועתק בשגיאה, באופן שיוצא לנו ברור ומבורר כי על החוברת הנזכרת, שכמתכונת דבריה באו והועתקו גם בספר שדי חמד, הוא שבא הגרי"ז שטרין בתשובתו הנזכרת, שבספר באר משה לתקן השגיאה שנפל בה במה שכתוב שהח"ס הסכים לזה, בהצהירו, דלא כתוב כן בספר ברכת משה שם, ורק נשתרבבו ונתבלבלו הדברים במחברת. וכפי שראינו הרי לא הגראי"ה ז"ל הוא זה שלא העתיק כראוי,[23] כי אם הגריז"ש בעצמו הוא שחשב והעתיק מתחילה בכזאת כפי שהיה נראה בעיניו מקופיא, כי בעצמו הרי כתב מתחילה ג"כ כהדברים הכתובים במחברת הנזכרת בדברי תשובתו להבעל בכורי שלמה, ורק לאחר מיכן נוכח לדעת שהדברים מוטעים ותיקן את הדברים במכתב תשובתו בזה להבעל באר משה. באופן שיוצא לנו מחוור כשמלה שמה שכתוב בברכת משה בשם הח"ס הוא לא לענין הברכה על אתרוגי קורפו, כי אם בנוגע לכלל דיני הברכות בזה בהיכא שמסופק. וזה יוצא מתאים גם למה שהובא בהעמק שאלה שם בשם הברכת משה שכתב בשם הח"ס שעשה מעשה בזה לגבי ברכת הלבנה, והיינו מה שהח"ס עביד עובדא בנפשי' בספק ברכת הלבנה לברך בנוסחת בריך וכו'.

הרי נתברר לפנינו, שלבו של כתר"ה שאמר לו דלא יתכן להאמין בכזאת על הח"ס שאמר לברך בריך וכ' על אתרוגי קורפו, ושבודאי נפלה בכאן איזה ט"ס, אמנם לא הכזיבו, ובאמת מעולם לא יצאה הוראה והסכמה כזאת בשמו, ורק בטעות הוכנסה הבנת הסכמה כזאת בשמו, במחברת עטור סופרים, [ושבשמה הוא שהועתק בשדי חמד שם] וכן במכתב - תשובתו של הגריז"ש בספר בכורי שלמה. ובעל השמועה בעצמו הוא הגריז"ש ז"ל בא והכחישה והעמיד הדברים על מתכונתן. וכן נזהר בזה כבר מדי דברו מזה בספרו זכר יהוסף וכנ"ל. ובודאי ימצא כתר"ה כף חפנים מלא נחת מתגליתי הנ"ל.

הרב ולדנברג מספר שכך אכן עולה מהאמור בספר ברכת משה. ומוסיף עוד, שאכן החתם סופר סבר שאין לברך כלל ברכת "בריך רחמנא" כאמור בחידושיו לנדרים (ב ע"א), אך לאחר שקרא את דברי בעל חמודי דניאל השתכנע שניתן לעשות כן בשעת דחק, ועשה כך בשעת קידוש לבנה, או שעדין ניתן לומר שאכן לא ברורה הנהגת החתם סופר בברכת הלבנה "באופן שאנחנו לא נדע באופן ברור מה היה טיב הפסק שהורה בזה הגאון הח"ס ז"ל גם אפי' בנוגע לברכת - הלבנה, ומה היו המוטיבים ההלכותיים להוראתו".

נוסיף עוד, שכאמור לעיל החת"ס כתב לרב משה קערנר על ברכתו את הלבנה ברכת "בריך רחמנא" בחודש סיון תקפ"ו, ובאותו חודש בדיוק "ביום טו"ב לירחא תליתאי תקפ"ו לפ"ק", הוא כתב בחידושיו לנדרים שאין לברך ברכת "בריך רחמנא". יתכן והחת"ס אכן כך נהג בברכת הלבנה, ואח"כ כשהחל באמצע החודש ביום טו"ב ללמוד את מסכת נדרים, בדק את הדבר שוב, והגיע למסקנה שאין הנהגה זו נכונה. [24]

יש להעיר שהדיון מתמקד בשאלה האם אכן הורה החתם סופר כך או לא, אך ברור הוא שהרב דניאל מהורדנא, נהג כך והורה לעשות כן, "לברך "בריך רחמנא" כו' אקב"ו על נטילת לולב, וכל גדולי הדור שמעו לפקודתו באין פוצה פה".[25] כך שיש מקום לברך ברכת "בריך רחמנא" במצבי ספק שונים, כפי שהוסבר לעיל.

 

ד. ברכת "בריך רחמנא" בברכת המצוות

אמנם יש להעיר על דיון זה ממקום אחר. בגמ' בברכות (מ ע"ב), שם מסופר על בנימין רעיא שברך "בריך רחמנא" בברכות הנהנין, ובגמ' בברכות (נד ע"ב), נאמר שברכו ברכת "בריך רחמנא" בברכות השבח- ברכת הגומל. בברכות אילו יש מקום לסוברים שניתן לברך "בריך רחמנא" במצבי ספק, זאת מאחר והחיוב בברכות הנהנין, הוא ע"פ הסברה האמורה בגמ' בברכות (לה ע"א): "אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל". הברכה משמשת כעין היתר לאכול ולהנות, ומי שאוכל ואינו מברך, נהנה ממתנת ה', ולכן נחשב כמועל, וכדברי רב יהודה אמר שמואל (ברכות שם): "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים". אשר על כן, במצבי ספק ברכת "בריך רחמנא" יכולה לשמש כברכה המתירה את האיסור המוטל על האדם לאכול ולהנות ממאכל ללא ברכה.[26] 

את הערך לברך ולשבח את הקב"ה על הבריאה והברואים, למדו בתוספתא בברכות (פ"ו מ"א):

ברכת הזימון מן התורה שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח, י) - זו ברכת הזימון. ...מניין שכשם שאתה מברך לאחריו, כך מברך לפניו? ת"ל "אשר נתן לך" (שם), משעה שנתן לך.מניין אף על ההרים ועל הגבעות?ת"ל "על הארץ" (שם).

כשם שיש לברך אחרי אכילה שיש בה הנאה, כך יש לברך גם לפני הנאה פיזית ורוחנית "אשר נתן לך". "על הארץ" מתפרש כאן כברכה על דברים ייחודיים בארץ, כגון הרים וגבעות. האסמכתא מדרשנות הפסוק, מעצימה כנראה את התוקף לאמירת ברכות מסוג זה.

 הרמב"ם בהל' ברכות (א, ב), מסביר מה ייעודן של ברכות השבח:

נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים: ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה, שהן דרך שבח והודיה ובקשה, כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.

כשלאדם יש ספקות בברכות השבח, יש מקום לסברה האומרת שיברך ברכת "בריך רחמנא" ויצא ידי חובת הברכה, שהרי אם לא יברך כלל, לא קיים את תקנת החכמים.

המכנה המשותף לברכות הנהנין ולברכות השבח הוא שהברכה היא תנאי וגורם מעכב. הברכה היא  המאפשרת את ההנאה מהמאכל או הרחת הריח= ברכות הנהנין, והיא זו המשבחת את הבורא= ברכות השבח. כשלא מברכים לא ניתן לאכול או להריח, ולא יוצאים ידי חובת שבח הבורא.

החובה לברך את ברכת המצוות נלמדת בהמשך התוספתא בברכות (פ"ו מ"ב):

מנין אף על התורה ועל המצות? ת"ל "אשר נתן לך" (דברים ח, י), ואומר: "ואתנה לך את לוחות האבן" (שמות כד, יב).

אך ברכת המצוות שונה מברכות הנהנין ומברכות השבח. שם העיקר הוא מעשה המצוה, והמצוה מתקיימת גם ללא הברכה. ברכות אינן מעכבות, כאמור בגמ' בברכות (טו ע"א):

תנן התם: חרש המדבר ואינו שומע - לא יתרום, ואם תרם - תרומתו תרומה. ...תרומה - משום ברכה הוא, וברכה דרבנן, ולא בברכה תליא מילתא.

על המברך לשמוע את ברכתו, ועל כן חרש המדבר ואינו שומע  לא מפריש תרומה, אך אם הפריש תרונמתו תרומה, כי ברכת המצוות היא מדרבנן, וברכות אינן מעכבות. [27]

 כך פוסק הרמב"ם בהל' ברכות (יא, ה-ו):  

העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך. כיצד? הרי שנתעטף בציצית, או שלבש תפילין, או שישב בסוכה, ולא בירך תחלה, חוזר ומברך אחר שנתעטף, אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין, ואחר שישב לישב בסוכה, וכן כל כיוצא באלו.

אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה, וכן אם כסה הדם בלא ברכה, או הפריש תרומה ומעשרות, או שטבל ולא בירך, אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה.  

כך גם פוסק הרמב"ם גם בהל' אישות (ג, כג):

צריך לברך קודם הקידושין ...ואחר כך מקדש כדרך שמברכין קודם כל המצות, ואם קידש ולא בירך, לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה.

מקור ההלכות הללו הם דברי הירושלמי בברכות (ט, ג), שעל המצוות יש לברך "עובר לעשיתן" או "בשעת עשיתן". כל עוד הוא עוסק במצוה יכול לברך, אך אם מעשה המצוה, איננו דבר מתמשך והוא הסתיים, אין לברך עוד.

לא רק זאת, ביחס לנטילת ארבעה מינים אומרת הגמרא בסוכה (מב ע"א): "מדאגבהיה נפק ביה", גם אם לא ברך, ועל כן יש צורך ליטול את האתרוג שלא כדרך גדילתו, על מנת לאפשר לברך, ואחרי הברכה יש להפוך את האתרוג ולנענע מכאן שהברכה לא מעכבת.[28] יש הסוברים שגם אם הגביה ונענע יכול לברך אח"כ, מאחר ומעשה המצוה נמשך גם בעת הנענועים באמירת ההלל, ועל כן גם אין צורך להפוך את האתרוג בשעת הברכה.[29] אך ברור הוא שאם כבר סיים לנענע, אין לחזור ולברך, כי ברכות אינן מעכבות.[30]

מטעם זה כשיש ספק אם יש לברך על מצוה, לא מברכים. כך פוסק הרמב"ם בשו"ת הרמב"ם סימן שלג:

תשובה הדברים ידועים שכל ברכה שהיא על מצוה מדרבנן היא בין שתהיה המצוה מדבריהם בין שתהיה מן התורה וחכמים הם שתקנו הברכה, והם שאמרו שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וגו', לפיכך כל דבר שיסתפק לנו אם עשיית דבר זה מצוה שנצטוינו או לא נצטוינו בין שהיה הצווי על אותה עשייה מדבריהם ובין שהיה מן התורה עושין אותו דבר בלא ברכה. [31]

אף הרא"יה קוק עצמו, (שו"ת אורח משפט או"ח סימן מג), דן בענין מצוה שטעונה ברכה, אם יש ספק בחיובה. הוא מציין לדברי המהרי"ק (שורש קצד), ולפיו, "כי אמרי' ברכות אינן מעכבות, ומותר לעשות ספק מצוה בלא ברכה אין לחוש כלל מצד מניעת הברכה, זהו דוקא במצוה חיובית, דלא דחינן חיוב המצוה מקמי הברכה".  

 

סיום

בימים בהם כתב הראי"ה קוק את הספר 'עץ הדר', הוא כתב במכתב לאחיו:

ומאד אחפוץ שיזכנו ה' יתברך שיתפשטו יותר ויותר אתרוגי המושבות, שיש תקוה שע"י הרחבתם יתרבו הנוטעים, ויבואו שנים שתוכל ארץ הקדש על ידי אחינו בית ישראל לתן אתרוגים בטוחים לכל ישראל, עד שיזכנו השם יתברך לשוב כולנו אל אדמת הקדש לשמח את פני ה' אלוקינו לפני מקדשו בתנובת ארץ חמדה יכוננה עליון (אגרות הראיה א עמ' סא).

חפצו- תפילתו של הראי"ה קוק מתממשת לעינינו ממש. ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ואין לך קץ מגולה מזה (סנהדרין צח ע"א). ארץ ישראל כיום היא היצואנית הגדולה ביותר של אתרוגים בלתי מורכבים לכל העולם היהודי. שווקי ארץ ישראל בכל הערים והישובים, מוצפים ומלאים באתרוגים בלתי מורכבים, נאים ומהודרים. מה נהדר המראה, בו קהילות שלמות, גדולים החייבים במצוות, וקטנים שאביהם קנה להם אתרוג (סוכה מב ע"א), נוטלים, מנענעים, מהללים, ומקיפים בארבעה מינים כשרים בלתי מורכבים, המהודרים בכל ההידורים. נראה שפעלו המשמעותי של הראי"ה קוק, היה מנוף משמעותי בראשית צמיחת המטעים הכשרים בארץ, וכיום ב"ה כמעט חלפה לה בעית האתרוגים המורכבים, וממילא אין צורך לדון האם ניתן לברך על אתרוג מורכב או ספק מורכב, את ברכת "בריך רחמנא".

יהי רצון שנזכה לקיים מצוה כמאמרה, ולשמוח לפני ה' שבעת ימים, ולהקיף בהם את המזבח, ולהלל בהם לה': "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".