אהרון הכהן- הסוכה כמשכן

הסוכה היא מעין משכן. הלכות רבות בהלכות סוכה נלמדות מפסוקי המשכן. השיעור המינימאלי של הסוכה, שהוא י' טפחים, נלמד מהמשכן, כך בגמ' (סוכה ד ע"ב – ה ע"א):

ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה, וכתיב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמות כה, כב), ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהילים קטו, טז).

מקור אחר לדבר, הוא מהכרובים שסככו על הארון, כאמור בגמ' סוכה (ה ע"ב): 

"והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת" (שמות כה, כ). קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה.

השכינה שמעל הארון, הכרובים שמשמשים בכנפיהם כמעין סכך על הכפורת היא המקור לשכינה השורה על הסוכה. 

לא רק מבנה הסוכה נלמד מהמשכן, אלא גם הישיבה בו. בתורה נאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב), והיה מקום לחשוב שרק בימים יש מצוה לשבת בסוכה. על כך נאמר בגמרא (סוכה מג ע"א- ע"ב): 

תנו רבנן: "בסכות תשבו שבעת ימים" - ימים ואפילו לילות. אתה אומר ימים ואפילו לילות, או אינו אלא ימים ולא לילות? ...נאמר כאן "תשבו" (ויקרא כג, מב), ונאמר במלואים "תשבו" (ויקרא ח, לה), מה להלן ימים ואפילו לילות, אף כאן ימים ואפילו לילות.

התלמוד ירושלמי (סוכה ב, ז), לומד מימי המילואים, מקור לדברי ר' אליעזר שיש לאכול י"ד סעודות בסוכה:

מה טעמא דרבי ליעזר? נאמר כאן "תשבו" (ויקרא כג, מב), ונאמר להלן: "ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה" (ויקרא ח, לה), מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים, אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים.  

הישיבה הקבועה בסוכה, ביום ובלילה, אכילת הסעודות בה, כמוה כימי המילואים, וכמוה כעבודת מקדש. על כהן גדול, פוסק הרמב"ם (הל' כלי המקדש ה,ז): "ובית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כהן גדול, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם". כל אחד היושב בסוכתו משמש כמעין כהן גדול קטן בסוכה, שם עבודתו בימות השבוע.  אוכל, ישן, לומד ומשנן בסוכה, הוא הכהן הגדול של סוכתו. אמנם, הרב החסיד מהורדנא, בעל "יסוד שורש ועבודה" (שער יא, פרק יב), כתב שבכל רגע שיושבים בבית מבטלים מצות עשה. אך האדר"ת העיר על דבריו שהוא מסופק אם זו אכן כונת התורה שאדם ישב שבעה ימים בסוכה כבבית האסורים ח"ו, והלא כל השנה כל אחד יוצא ובא בביתו, ואעפ"כ הוא מספר: "אני מצידי דאבה לבי על הליכתי לבית המדרש להתפלל, ומצות סוכה חביבא לי טובא, ורק כדי שלא יבואו העם לזלזל בציבור" (נפש דוד, עמ' רי). נראה שהכונה היא כמו ישיבתו של הכהן גדול במקדש. אדם מיחד מקום לסוכה- בחצר ביתו, במרפסת או בגג, ולמשך שבעה ימים חל שם שמים על הסוכה (סוכה ט ע"א) - על הסכך, הדפנות, והחלל שבתוכם, והאדם מתהלך בהם כאילו זה ביתו הקבוע, כבתוך שלו. מראהו כמראה כהן, שאיננו יוצא מן המקדש למעט צרכים מיוחדים, ושם מקומו וביתו.