ארץ ישראל – לחם עוני

המצה נקראת לחם עוני: "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…" (דברים טז, ג). רש"י שם מפרש שיש במצה זיכרון לעוני שהתענו בו אבותינו במצרים. עוני אין משמעותו רק דלות ממונית אלא עוני נפשי וגופני. עני מלשון עינוי, כאמור בהגדה "וירא את עוניינו – זו פרישות דרך ארץ". פרישה מפריה ורביה, שהיו מענים את ישראל עינוי הגוף.

המהר"ל (גבורות ה' פרק נא) מפרש שעוני הוא עניות של ממון. לעני חסר ממון וחומריות, אך יש לו את מעלת הפשטות והנקיות, את מעלת הדעת – הביקוש והחיפוש האלוקי. העני מתפלל תדיר ומבקש מה' שישלים את מחסורו. הוא קרוב יותר אל ה'. כך מתפלל דוד המלך בתהילים: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (קב, א). "זֶה עָנִי קָרָא וה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעו" (לד, א).

במצה, בלחם החירות של עם ישראל, אין מערבים שמן או מיני משקים, אלא רק מים וקמח. המצה עניה ממיני מטעמים, אבל יש בה את מעלת העני והפשוט, שהוא איננו תלוי בחומר. הוא בן חורין מבחינה זו ומחובר אל אלוקיו. על כן, על המצה מספרים את סיפור יציאת מצרים. היא  היא המעלה והפשטות שקנו בני ישראל בחיפזון האלוקי, בהיותנו מוגבהים ומובדלים מעל מיצרי החומר, גסות הרוח והשיעבוד הדורסני של החומרנות.

הפשטות האלוקית אותה סיגלנו ביציאת מצרים, מקרבת אותנו למעלת הארץ האלוקית, ובפרט כאן באזורנו בחבל עזה – גוש קטיף. החיבור של עם ישראל לארץ הוא ייחודי.  עמים אחרים נקשרים לארצם, בגלל מה שהארץ מטבעה נותנת להם – באקלים שבה, אוצרות טבע, וביכולת לפתח חקלאות תעשיה וכיוצא באלו. החיבור שלנו לארץ ישראל הוא חיבור של פשטות ועניות. ארץ שאין בה מים – "למטר השמים תשתה מים" (דברים יא, יא). היא ארץ ה', ועל כן לא נחסר כל בה. כל אלה בשל המעלה האלוקית וברכת ה'. על גוש קטיף ניתן להצביע  באופן מיוחד כעל מקום שאין בו מים, אין בו מחצבים ואוצרות טבע, אין בו ביטחון, ואין …, ואין, ואין. ממילא אין כל סיבה אמיתית להחזיק בו וליישב אותו, זולת היותו ארץ ה', עני, פשוט וקרוב אל ה'.

גיליון זה עוסק בחיבת חבלי ארצנו ובמיוחד בנושאים הקשורים לחבל ארץ זה – חבל עזה, בשל המערערים על חובת עם ישראל, וזכותו להתיישב כאן. אנו מבקשים התדבקות חד צדדית של עם ישראל בארץ זו, ולא הינתקות ח"ו ממנה.

חלקו השני של גיליון זה עוסק בעוני – כפשוטו. שנת תשס"ד היא שנת מעשר עני, ויש חובה להפריש מעשר עני מיבוליה המבורכים של הארץ. תכני המאמרים שבחוברת זו הם חלק מההרצאות שניתנו בכנס השנתי של מכון התורה והארץ, שהתקיים בי"ג שבט תשס"ד, באוניברסיטת בר אילן, בנושא: "שנת מעשר עני- רווחה, חסד וצמיחה כלכלית".

חוברת זו יוצאת לאור לאחר הפסקה של מספר חודשים בהם לא יצאו חוברות אמונת עתיך. סיבת הדבר היא בשל נסיון לשנות את מתכונת החוברת ולהרחיב את יריעת הנושאים בשיתוף פעולה עם גופים אחרים. נסיון זה לא צלח, ועל כן חזרנו למתכונת הקודמת. בעז"ה נקוה להתמיד בהוצאת החוברות הבאות תמידים כסדרם. עם קוראינו, סליחה על העיכובים.

נקוה בע"ה שהעוני והצרות יזכנו בפשטות הדעת – ביקוש וחיפוש דעה פנימית, להעמיק את ההבנה והקישור לעם ישראל וארצו. ההתיישבות היהודית בחבל עזה תברר ש: "לא מתוך רפיון-רוח ותרני ביחס למקום קדשנו נשיג בטחון שלומנו ומשמרת חיינו, לא מתוך כך יבושו ויסוגו שונאינו, אין בידינו לסגת ולזוז מעמדת בעלותנו האלוקית של מקומנו זה, ואך בהחזקת בצרוננו בו וממנו יסוד המשך קיומנו ועוז עליתנו" (לנתיבות ישראל א, עמ' סה).

בשל העמידה החזקה והאיתנה של תושבי חבל ארצנו יתנער העם וישוב לכוחותיו, יתחזק ביחס לארצו, והכלכלה תשגשג וישוב ופרח ישראל לעולמים.

בברכת חג שמח

מערכת אמונת עתיך