הספד בפסח שני

א. נאמר במגילת תענית: "בארבעת עשר ביה פסחא זעירא דילא למספד ודילא להתענאה". וכן נזכרה הלכה זו בחולין (קכט ע"ב).

ב. במשנה במסכת תענית (פ"ב מ"ח) נאמר: "כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור דלא להתענאה בהון לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר".

אמנם בסוגיא בר"ה (יח ע"ב – יט ע"ב) הסיקו שבטלה מגילת תענית פרט לחנוכה ופורים.

וכ"פ הרמב"ם (תענית פ"ב מ"ח): "היתה אצלם מגלה, נקראת מגלת תענית, ונזכרו בה ימים מסוימים בחדשים מסוימים שעשה להם ה' בהם נסים ובטלו מהן שמדות, ולפיכך היו מכבדים אותן הימים. מהם ימים שנזכרו באותה מגלה אסור בהספד, ומהם שנזכר בו אסור בתענית, וכבר בטלו כולן, ואין ספד ותענית אסורים באותם הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם, והוא אמרם בטלה מגלת תענית. חוץ מפורים וחנוכה בלבד שהן אסורין בספד ותענית ולפניהם ולאחריהם מותר".

וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סי' תקעג ס"א): "הלכתא בטלה מגלת תענית, וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר"...

עולה שבזה"ז כל התאריכים הרשומים במגילת תענית מותרים בתענית ובמספד פרט לחנוכה ופורים, וא"כ ה"ה לפסח שני.

ג. בספר מנהגי ארץ ישראל (הרב גליס, עמ' קלט ס"ט) כתב שבא"י נהגו שלא לומר תחנון בי"ד באייר והנוהגים להתענות בה"ב וחל בשני תניינא לא מתענים בו (או שמתענים ואין משלימים) ואין אומרים בו סליחות. אולם לגבי הספד שתק, ונראה ללמוד משתיקתו שאף אם החמירו בתענית – בהספד לא החמירו ומותר להספיד בו. וכן הפרי חדש (או"ח סי' קלא ס"ז) כתב שאין בו נפילת אפיים (תחנון) וסיים: "סוף דבר כל אלו העניינים תלויים במנהג". ואמנם לא היה לו להזכיר ענייני הספד, אבל נראה שגם איסור ההספד תלוי במנהג.

ד. בס' יוסף דעת לבעל השו"מ (יו"ד סי' תא) יצא לחדש שביטול מג"ת הוא דוקא בימים שהתחדשו להם נסים, אבל פסח שני שעניינו הוא בגלל הבאת קרבן פסח לא בטל ולכן אסור בהספד ובתענית.

וכך כתב בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תד):

"בדבר השאלה אי מותר להתענות בפסח שני, דלכאורה אין זה יום טוב אפילו בזמן הבית לא היה זה יום טוב אלא לאותו יחיד שלא קרב בראשון וגם לו לא מצינו אלא חמץ ומצה עמו בבית".

"ולפענ"ד הנה בגמ' חולין (דף קכ"ט) אמרו כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד וימים שאינן מספידין אין מתענים ג"כ אלא דאנן קיי"ל דבטלה מגילת תענית עיין ש"ע א"ח סי' תקע"ג וא"כ הי' מותר גם להספיד וגם להתענות".

"ומיהו ביוסף דעת סי' ת"א כתב דהגם שאמרו בטלה מגילת תענית אבל במה שאמרו דלא למספד ודלא להתענות בשביל שהי' יום טוב כשחיטת הפסח לא בטל דאף שאין לנו קרבן פסח מ"מ עושין זכר למקדש ואין להתענות ולהספיד בפסח שני ע"ש, וכבר הורה זקן, הגם דלא ראיתי בש"ע ובאחרונים מפורש לאיסור הספד ותענית, ומיהו נראה דאם נדר להתענות וכיוצא בו ונמצא שהי' פסח ישלים התענית, כנלפענ"ד".

ונראה מדבריו שהסתפק בענין, ואולי מחלק בין הספד שהוא מאורע הבא בעל כרחו של אדם לבין תענית שהיא פעולה מתוכננת.

ה. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' נב אות ג) דן בקביעת אזכרה להספד בפסח שני, ומשתיקתו בעניין הספד לחכם בפניו נראה שמתיר זאת. וז"ל: "ובנוגע לפסח שני, שהמקור לזה בפר"ח (סי' קל"א), דחשב גם פסח שני, בין אותם ימים שאין בהם נפילת אפיים, והפמ"ג שם מפקפק בזה, ושפיר הביא כת"ה מהשע"ת שם, וממש"כ ביד שאול (יו"ד סי' ת"א), וממסקנתו שם ובספר יוסף דעת, דאין מספידין בו, ואין מתענין ואין אומרין תחנון בו, – ועוד יש להביא לזה מתשו' מהרש"ם (ח"ו סי' ב') שנשאל אם יש להתענות בו, להנוהגים בה"ב, וחל יום ב' האחרון בפסח שני, והביא שם מספר יוסף דעת הנ"ל, דלפי דבריו אין להתענות, והוא העיר ע"ז, ומסקנתו, דדוקא בהספד אסור, אבל להתענות מותר, ונדפס תשובה זו כעת בספר דעת תורה (על או"ח), ונכדו הרה"ג שליט"א, דחק ליישב דברי זקנו ז"ל, במה שהחמיר בהספד מתענית, ושם בהגהותיו (בפנים סי' קל"א), הביא מהגרי"מ חרל"פ ז"ל, כי בירושלים עיה"ק ת"ו דנו ג"כ בזה, ומצאו כתוב בפנקס ביהכ"נ של חורבת הר"י החסיד ז"ל, שאם יארע כן לא יתענו בה"ב, אלא ב' תעניות בלבד עיין שם, וממילא פשיטא דאין לעשות מעשה לכתחילה, לקבוע הספד בצבור והזכרה ברבים על פסח שני, כנלענ"ד".

ו. וכך סיכם זאת בשו"ת משנה שכיר (לבעל 'אם הבנים שמחה' או"ח סי' קלב) בענין אם לומר תחנון בפסח שני או שלא לומר:

"ראיתי בפסקי אחרונים שיש בזה חילוקי דעות. הפרח באוח סי' קלא סקז כתב בפשיטות בפסח ב' גכ אין בו נפילת אפים והפרמג בסי' קלא [במשבצות סקטו] הביאו וכתב דכן כתב גכ בשיירי כנסת הגדולה [בהגהות בי אות יב] אך כתב דמנהגינו אינו כן וגם בסידור דרך החיים אינו חושב פסח שני בין הימים שאין אומרים תחנון והסידור יעבץ אינו לפני כעת לעיין בו דעתו. ובשערי אפרים ה' קרהת שער יוד סק כז נראה דלא הכריע גכ בזה שכתב בזהל המנהג להזכיר נשמות בכל ב' וה' מלבד הימים שאין אומרים בהם תחנון כגון רח וכו' ויש מוסיפים גכ פסחא זעירא שהוא יד אייר עכל הרי דכתב בלשון ויש ולא הכריע ומן הראוי לעשות כמנהג המקום שנוהגין מקדמת דנא כאשר כתב הפרח שם בזהל: סוף דבר כל אלו הענינים תלויים במנהג על כל א' יחזיר במנהגו. אך נתפשט המנהג בין החסידים ואנשי מעשה שלא לומר תחנון בפסח שני ולולי דמסתפינא מחבראי וכשכ מרבותי הה רבותינו גדולי הפוסקים בעלי שע ונושאי כליהם הייתי מכריע משס ופוסקים דהנכון שלא לומר בו תחנון, ויען כי המחבר והרמא סתמו דעתם בזה ולא הזכירו פסח שני בין הימים שחשבו שלא לומר תחנון עכ מסתפינא להכריע נגד דעתם. אך בתורה דכתיב בה אמת רשות נתונה לגלות דעתי והשומע ישמע והחדל יחדל". וא"כ מאריך ונוטה לדעת היוסף דעת שאף בהספד אסור.

ז. ולענ"ד, כל דברי האחרונים הנ"ל אינם יכולים לעמוד כנגד שתיקתם של ראשונים ואחרונים וממילא אמירתם הברורה שבימינו מספידים בו. והרי האמוראים הכירו את מגילת תענית ולא הוציאו מן הכלל אלא את חנוכה ופורים, וכן מעיני ראשונים ואחרונים לא נעלמה מגילת תענית וידעו את ההבדל בין ימי הבאת קרבן לימי נסים, ובכ"ז לא אמרו דבר, משמע שלדעתם אין חובה מדרבנן שלא להתענות ולא להספיד. ולכן בין האחרונים היחידי שעורר לכך הוא ה'יוסף דעת'. ואף אלו שנהגו שלא להתענות כגון בבה"ב בא"י לא הזכירו דין הספד לחכם בפניו אלא לכל היותר לקביעת הספד בו, ולכן מקום שנהגו שלא להתענות ושלא ליפול על פניהם ימשיכו וינהגו כך אבל לגבי הספד אף שספרי הקיצורים של הל' אבלות כתבו שלא להספיד, לא נראה לי שחייבים לקבל דבריהם.

מסקנה

מותר להספיד בפסח שני לחכם בפניו.