הלוואה שניתנה אחר כתיבת הפרוזבול

כידוע שבדורות הקודמים במקומות רבים בחו"ל לא קיימו את מצוות שמיטת כספים, וכפי שכתב הרמ"א בהגהתו לשו"ע (שם סעי' א). אולם רבי יהונתן איבשיץ בספרו "אורים ותומים" על שו"ע חו"מ (סי' סז) כתב, שלמרות דעת הרז"ה וסייעתו "ראוי לכל איש ישראל להחמיר לעשות על כל פנים זכר למצווה זו בפרוזבול.. לבל ישכח זכר מצווה זו מקרב ישראל.... מהראוי ויפה לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים. כי מה מאוד מזהיר אותנו הנביא בגולה הציבי לך ציונים ולעשות זכר למצוות ה', שהיה חובה עלינו בהיותנו שוכנים בקרב הארץ ובהילו נר ה' על ראשנו, ואיך לא נשים זכר למצוות שמיטה...הלא ראוי על כל ירא וחרד לדבר ה' לשמוע ולשמור ולעשות זכר למצווה זו שהיה נוהגת אצלנו בזמן שהיינו שרויים על אדמתנו. זכרה ירושלים בימי עניה ומרודיה, כל מחמדיה אשר היה מקדם עד לא נפל עמה ביד צר". הצעתו המעשית הייתה לכתוב פרוזבול למרות שבאותם מקומות אפילו פרוזבול לא כתבו בשביעית.

והנה רבינו יוסף חיים זצ"ל מבגדד, (שנפטר לפני מאה ושלושה עשרה שנה, בי"ג אלול ה'תרס"ט), הביא בספרו בן איש חי (שנה ראשונה כי תבוא סוף אות כו) את דברי ה"אורים ותומים", והוסיף מדיליה לקיים זכר לשביעית בהשארת חוב אחד שעליו לא יחול הפרוזבול, וז"ל (שם):

"והנה יש מתחסדים אחר שכותבין הפרוזבול מלוה לחבירו סך מה, עשרה גרוש או פחות או יותר ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול כיון שהלוהו אחר זמן הפרוזבול. ואז אחר ר"ה כשיביא לו חבירו המעות לפרעו יאמר לו משמט אני ולא יקבלם ממנו, ויאכל הלוה ולחדי (וישמח) במעות אלו, והמלוה לחדי (ישמח) במצות שמיטת כספרים שקיים אותה בפועל, ותהילות לא-ל יתברך, הנהגתי מצוה זו פה עירנו בגדא"ד יע"א הדפסתי שטרות של פרוזבול וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן להלוות אחר זמן הפרוזבול סך מה ולקיים המצוה בפועל כאמור לעיל, אשריהם ישראל אוהבי מצות ה' ועושים אותה בשמחה:
וגם אם לווה אדם מחבירו ככרות לחם, אפילו ככר אחד נוהג בזה דין שמיטה. על כן טוב שתלווה האשה יום ערב ראש-השנה ככר או שתים או שלש לחברתה ואחר ר"ה כשתפרע לה תאמר לה משמטת אני והרי זו מקיימת מצוות שמיטה... וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע"א כי דרשתי דבר זה בעזה"י ברבים אשריהם ישראל.