שמיטה של ציבור

נשאלה בספרא השאלה המפורסמת: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני?" וענו על כך "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני"

מערכת אמונת עיתך | מנחם אב-אלול תשס"ז
שמיטה של ציבור

התורה מצווה אותנו על מצוות השמיטה ומדגישה את הקשרה להר סיני: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ וכו'", (ויקרא, כה) נשאלה בספרא השאלה המפורסמת: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני?" וענו על כך "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". (בהר פרשה א)

 

ראשית עלינו לשאול וכי היה עולה על דעתנו שישנה מצווה הכתובה בתורה שלא כל כללותיה ודקדוקיה נאמרו בסיני? והרי מי שלא מאמין בכך הוא נחשב כאפיקורס, חלילה? ואם את עקרון זה רצתה התורה ללמדנו, א"כ מדוע בחרה התורה דווקא במצוות השמיטה ללמדנו שכל המצוות נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני?

 

על שאלה זו נכתב רבות, אך אולי נוסיף ונאמר שאכן יש במצוות השמיטה בפרט ובמצות התלויות בארץ בכלל עקרון שמייחד אותם ומאפיין רק אותם. בכל מצוותיה של תורה העיקרון הציבורי אינו משפיע על תוקפה של מצווה ועל אפשרות קיומה בכל מצב ובכל זמן. לדוגמא מצוות התפילין שאנו מניחים בכל יום מתקיימת ללא קשר מה כמות האנשים אשר מקיימים מצווה זו, האדם הפרטי יכול להדר במצוות התפילין למרות שחברו או בני עירו לא מהדרים או כלל אינם מקיימים מצווה זו, וודאי נשמח ונשתדל שכל יהודי יקיים את המצווה כהלכתה וכהידורה, אך אין בחסרון זה לפגום במצוות התפילין של האדם הפרטי שמניח אותם בכל בוקר.

 

לעומת זאת במצוות התלויות בארץ ובמצוות השמיטה העיקרון הציבורי מאוד חשוב ומאוד משמעותי. מצוות השמיטה כאשר מתקיימת ע"י אנשים יחידים תוקפה היא רק מדרבנן אך כאשר יהיו בארץ 'רוב יושביה' אזי בעז"ה תוקפה של מצווה זו יתרומם למדרגת חיוב של תורה. וכדברי הרמב"ם (תרומות א, כו) "התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה"

 

הרב קוק בהתייחסו לקיום המצוות התלויות בארץ כיום כתב:

"ההוד והפאר המיוחד, שיש במצוות התלויות בארץ, כשהן מתקיימות עכשיו בארץ-ישראל על ידינו, ע"י אותו החיל החלוץ ההולך ובונה את ארץ האבות, ומכין אחרית ותקוה יותר חזקה ויותר בהירה לדור יבא, מתגלה הוא לנו מתוך עז חפצנו הפנימי, המפעם בקרב נשמתנו, להעמיד את צביון אומתנו על ארץ אבותינו במלא תארה, בכל שרטוטיה וקויה המשלימים את תכונתה, המגלים ומבליטים שזאת היא אומתנו אנו בערכה הרם המקורי, בגויתה, בנפשה, ברוחה ונשמתה".

 

למדנו מדבריו את הערך הגדול של קיום המצוות התלויות בארץ באופן היותר שלם במה שרק אנו יכולים לקיימם אפילו לעת עתה, במצבנו כיום אך ממשיך הרב וכותב שיש לנו שאיפות בעניין קיום מצוות אלו:

"לזאת אנחנו שואפים לחדש עלינו ימים קדמונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. הנה ישננו שנת תרדמה משך גלות ארוכה וקשה מאד. כוחותינו הלאומיים נשארו אז בלועים בקרבנו פנימה, מבחוץ הכל נעשה מקומט מזוקן, אבל מבפנים טל החיים הולך וזורם. כשם שהמצות המעשיות בכללן בכל מלואיהן הלכו עמנו בגולה, ושמרו לנו בה את לח חיינו ואת חותם רוחנו, ע"פ עצמותנו  הפנימית, הביאו אותנו לאלה ימי התחלת תקופת ההארה לחיים של חפץ תחיית האומה בארצנו, כן יביאו אותנו המצות התלויות בארץ לידי רוממות החיים, שע"פ צורתם השלמה הן נקבעו".

 

עצם קיום המצוות כיום למרות קיומם המוקטן יש בו הנחת היסודות לקיומם בצורה של הוד ופאר המיועדים להן:

"וכל אשר נוסיף להתבונן במהותן של המצוות התלויות בארץ כולן, ונראה כמה רחוקות הן מאתנו, כמה היינו צריכים להיות בתנאים יותר בריאים וחזקים, עד שיהיו אלה המצות מתקיימות בהם, כן יגדל בנו החשק לקיים באהבה וביקר את אותו החלק, שאנו יכולים לקימו בתור זכר לדבר, זכר קדש, זכרון לחיים שלמים, שיבואו לנו בבוא תשועה שלמה לעמנו על אדמתנו לתשועת עולמים, ואשר בקימנו אותו עכשיו הננו מעשירים את נשמת אומתנו באותה אש הקדש, אשר תהיה לשלהבת הקדש מלאת החיים לעת חיה". (הרב קוק עולת ראי"ה א עמודים שנ- שנד). ואכן שאיפתנו להגיע ל'עת חיה', שמצוות אלו יתקיימו בחיובן המלא והשלם.

 

ב"ה שזכינו במכון התורה והארץ להרים את דגל מצוות השמיטה ולנסות לרוממה למדרגת "הוד ופאר" דרך מערכת 'אוצר הארץ', יותר ממה שהצלחנו לקיימה עד עתה. מתוך הבנה שאכן קיום המצווה  תלוי בציבור וככל שנתחבר ונתאגד כך נוכל לקיים את מצוות השמיטה יותר בהידור.

הרעיון באופן כללי הוא לקיים מערכת שיווקית של פירות וירקות אשר גודלו באופן מהודר מתוך שני עקרונות חשובים: הידור במצוות השמיטה ובמקביל חיזוק החקלאים והחקלאות היהודית בארץ ישראל. אך בכדי שנוכל לקיים מערכת זו יש צורך בהתחייבות הציבור כלפי חקלאים המוכנים לגדל חקלאות באופן מהודר: לדוגמא גידולים שנה שישית, גידולים במצעים מנותקים, אוצר בית דין, וגידולים מאזור הערבה. אך מכיוון שגם פתרונות אלו לא מקיפים את כל הגידולים במשך כל חודשי השמיטה נסמוך על פתרונות נוספים כהיתר המכירה, שודאי אנו תומכים בו וכן הזדקקות לייבוא. עקרון חשוב שנקבע במערכת אוצר הארץ הוא שבשום פנים ואופן לא נצרוך תוצרת חקלאית מהרשות הפלשתינית.

 

חשוב לציין שמערכת כזו דורשת אחריות ציבורית מצדנו וזו הדרך האמיתי ביותר כיום לחזק את החקלאות היהודית ואת החקלאים היהודים.

 

"מלאי חיים הם לנו, הזיכרונות האצורים בזכר, שאנו עושים… בשיטות המעשיות של חכמת ההלכה לכל המצוות התלויות בארץ. מצומקים נראים לנו עתה הדברים, צורה דלה יש להם מבחוץ, אבל חיים וענין רב הם ממלאים בפנים, אנו מערימים על שמירת השמיטה במכירה לנוכרי את הקרקעות… אבל אלה הגרגרים הזעירים- כח צמיחה גנוז בהם, אל כל מה שהם עורגים, מכל מה שהם צומחים בעבר, ואת כל מה שהם עתידים להצמיח להבא… וכן הם פועלים בחשאי על הנשמה הקיימת…" (אורות עמוד נז)

 

החוברת שלנו עוסקת רובה ככולה בהכנות לקראת השמיטה, הרב יהודה זולדן פותח את החוברת במאמר על חשיבותה הרעיונית וההלכתית של תוצרת חקלאית יהודית עם קדושת שביעית. הרב יעקב אריאל פורס בפנינו את מקורות ועקרונות של 'אוצר בית דין'. הרב אהוד אחיטוב פורס בפנינו את תנאי ההלכה לשתילות עצי סרק לקראת שנת השמיטה. אגרנום מוטי שומרון עוסק בהדרכה מעשית בגינת הנוי בתקופה זו של השנה. אנו מביאים כאן את שיעורו של הרב יעקב אריאל ביום העיון של המכון העוסק במושג של הפסד במצוות השמיטה ואת סקירתו מיום העיון  של מר ירחמיאל גולדין בנושא אספקת פירות וירקות בשנת השמיטה. חותמים אנו פרק זה בשאלות ותשובות קצרות.

סוגיה ציבורית מעניינת, (העולה כיום על גלי האתר בקמפיין לעידוד סירוס חיות בית) זוכה להתייחסות הלכתית מהרב יעקב אפשטיין.

 

יהי רצון שמתוך החדרת המודעות של מצוות השמיטה הלכה למעשה ובקיומה, בשכבות רבות של הציבור בארץ. נזכה לחידוש קיום מצוות שמיטה ויובל מן התורה בקיום הפסוק (ויקרא כה, יא): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה... ושבתם איש אל אחוזתו", ושתבורך ארצנו מפי הבורא כפי ההבטחה בפסוק (ויקרא כה כא): "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים".

 

בברכת התורה והארץ

מערכת אמונת עתיך

toraland whatsapp