מילוי מקום המשגיח להפרשת תרו"מ - חלק א'

האם המשגיח, או הרב הממונה על הכשרות - יכולים למנות ממלא מקום למשגיח עבור הפרשת תרומות ומעשרות או שגם ממלא המקום צריך מינוי מפורש ומחודש של הבעלים?

הרב עזריאל אריאל | התורה והארץ ג'
מילוי מקום המשגיח להפרשת תרו"מ - חלק א'

מבוא

  1. הצגת הבעיה

במקומות רבים בהם מפרישים תרומות ומעשרות - אין משגיח אחד הממונה ישירות ע"י הבעלים לכל הפרשה והפרשה. בדרך כלל ישנו משגיח קבוע. אך לעיתים הוא נעדר מעבודתו, עקב: מחלה, מילואים, סידורים שונים וכדו'. במקרים אלו הוא מבקש מאדם אחר שימלא את מקומו. במקרים אלו יש לשאול: האם המשגיח, או הרב הממונה על הכשרות - יכולים למנות ממלא מקום למשגיח או שגם ממלא המקום צריך מינוי מפורש ומחודש של הבעלים?

בהקשר זה יש מקום לשאלה נוספת: ישנם מקרים בהם הבעלים ממנים את הרב המקומי או את ראש מחלקת הכשרות, והוא שממנה משגיח מטעמו להפרשת תרו"מ. האם ישנו תוקף הלכתי למינוי זה, שלא נעשה במישרין ע"י הבעלים?

  1. דין שליח העושה שליח

השאלה אם המשגיח יכול למנות לעצמו ממלא מקום להפרשת תרומות ומעשרות, תלויה בראש ובראשונה בדין "שליח עושה שליח". שאלה זו תלויה בסוגיות רבות של שליחות: בגירושין, בקידושין ובמתנה, מהן נלמד לענייננו.

באופן עקרוני, יכול כל שליח למנות שליח אחר במקומו. וכך נאמר בגמרא (קידושין מא ע"א):

"ושלח", "ושלחה" - מלמד שהשליח עושה שליח.

אך שתי הגבלות נאמרו לדין זה:

א. הסכמת הבעלים:

נאמר במשנה (גיטין כט ע"א): המביא גט בא"י וחלה - הרי זה משלחו ביד אחר. ואם אמר לו: טול לי הימנה חפץ פלוני - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר. 

על כך נאמר בגמרא שם שהדין תלוי בנוסח המינוי (אם אמר לו "הולך" או "את הולך"). וכן תלוי הדין במידת האונס של השליח. הגמרא שם מחלקת גם בין מצב בו יש לבעל בזיון בהחלפת השליח לבין מצב בו אין בזיון כזה.

ומכאן למדנו שבסתמא אין שליח עושה שליח, אא"כ ישנה אומדנא ברורה שהמשלח מסכים לכך.

ב. שליחות מופשטת:

נאמר במשנה (גיטין סו ע"א-ע"ב): אמר לשנים "תנו גט לאשתי" או לשלושה "כתבו גט ותנו לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו.

אמר לשלושה "תנו גט לאשתי" - הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין: דברי ר' מאיר... אמר ר' יוסי: ...אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים "תנו גט לאשתי" - שילמדו ויכתבו ויתנו.

מחלוקת התנאים במשנה היא עקרונית בדינו של שליח שנתמנה לדאוג לכתיבת הגט באופן בו ברור שהבעל אינו דורש שדוקא הוא זה שיכתוב. נחלקו התנאים בשאלה אם יש אפשרות שהשליח יעשה שליח במקרה כזה. לדעת ר' מאיר "מילי" מימסרן לשליח", ושליח עושה שליח גם במקרה זה. ולדעת ר' יוסי אין שליח עושה שליח בכה"ג. אך בגמרא הוכרעה ההלכה כדעה החולקת:

אמר שמואל, אמר רבי: הלכה כר' יוסי, דאמר, "מילי" לא מימסרן לשליח".

ומכאן למדנו שאמנם שליח יכול לעשות שליח כשקיבל דבר ממשי, כגון: גט כתוב וחתום. אבל אם קיבל רק כוח מופשט, כגון: שליחות לכתיבת גט שעדיין לא נכתב - אינו יכול לעשות שליח. וזאת מפני ש"מילי" לא מימסרן לשליח". הגדרת מושג זה תתבאר לקמן (פרק א').

כאשר אנו דנים בשליח העושה שליח להפרשת תרו"מ - עלינו לבדוק את שתי הנקודות הללו, הן מן ההיבט ההלכתי והן מן ההיבט המציאותי. מצד המציאות יש לוודא שהבעלים אינם מקפידים על החלפת השליח, ובדרך כלל אכן זה הוא המצב. ומצד ההלכה עלינו לבדוק אם הפרשת תרו"מ מוגדרת כ"מילי" או שהיא כמו שליחות למסירת הגט, שהשליח עושה בה שליח. לשם כך יש לבחון את השיטות השונות שבין הפוסקים בהגדרת "מילי".

כמו כן, מבחינים הפוסקים בין שני סוגים של שליח העושה שליח. המקרה הראשון הוא שליח העושה שליח כאשר הבעלים אינם מקפידים. מקרה זה יידון לקמן בפרק א'. המקרה השני הוא שליח העושה שליח עפ"י הסמכה מפורשת של הבעלים. מקרה זה, של אומר "אימרו" או "אימרו לפלוני", יידון לקמן בפרק ב'.

  1. דרכים נוספות למינוי ממלא מקום

גם אם קשה יהיה להסתמך על דין "שליח עושה שליח" יש מקום לשקול יסודות נוספים להקל במילוי מקומו של המשגיח. אפשרויות אלו הן: שליח העושה שליח מטעם זכיה, שליח ראשון המקבל מינוי בקנין, פועל העושה שליח ולהיפך, בא בהרשאה, שותף או אפוטרופוס. אפשרויות אלו יידונו בפרק ג'.

  1. שיטת מהר"ח אור זרוע

בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' כו) נידונה השאלה אם שליח עושה שליח בהפרשת תרו"מ, אך במנותק מן הבעיה של "מילי" לא מימסרן לשליח". ואלו דבריו:

ומ"מ גבי תרומה ושאר מקומות, דליכא קרא, מנלן שהשליח עושה שליח? ...ושמא גילויא מילתא בעלמא הוא, כיון שבשניהם כתיב שליחות. ומ"מ איני מבין, דאמר רב נחמן פ"ק דשחיטת חולין: "האומר לשלוחו 'צא ותרום' והלך ומצאו תרום - אין חזקתו תרום, דדילמא אינש אחרינא שמע ואזל ותרם". ומאי נפקא מינה? כיון שחפץ לתרום, כל אדם יהא שלוחו לכך! ושמא בתרומה אין השליח עושה שליח, דבעינן דומיא ד"אתם": "מה אתם - לדעתכם, אף שלוחכם - לדעתכם".

לדעת מהר"ח אור זרוע ישנה בעיה עקרונית בשליח העושה שליח להפרשת תרו"מ. אך זוהי דעת יחיד שאין לה חבר בין הראשונים והאחרונים.

 

פרק א - שיטות הראשונים בהגדרת "מילי" 

  1. דעת רש"י והריב"ש בהגדרת "מילי"

רש"י (גיטין כט ע"א ד"ה רבא אמר) מבאר את המושג "מילי" לא מימסרן לשליח", ואומר:

...היינו טעמא דלא משוו שליח - שלא מסר להם אלא דברים. ואין בדברים כוח להיות חוזרים ונמסרים לאחר. אבל גט, דאית ביה מששא - חוזר ונמסר.

מכאן למדנו, ש"מילי" הם כל דבר שאינו חפץ מוחשי וממשי. לדעת רש"י, אין לשליח כוח להעביר דברים מופשטים לאדם אחר. עפ"י הגדרה זו כתב התפא"י בדעתו, שמסירת קלף לכתיבת גט, או נתינת כסף קידושין לשליח - אינה "מילי", ושליח שקיבל שליחות כזו יכול לעשות שליח אחר במקומו. ולעומת זאת, שליח קבלה של האשה אינו יכול למנות שליח במקומו, מפני שבשליחות כזאת אין שום מסירה של חפץ.

כדעת רש"י כתב גם הריב"ש (סי' רכח) בתשובה הדנה באנשים שנתמנו לבחור ועד לקהילה:

דלא דמי לבעל המוסר גט לשליח להוליך לאשתו, דלאו "מילי" נינהו, אלא הגט שיש בו ממש מסר לו... וכן מורשה שכתב לו זיל דון והנפק לנפשך... אבל לעשות ברירה (בחירה) - אין כאן דבר נמסר, אלא דברים בעלמא.

לדעה זו יוצא שבתרו"מ שליח עושה שליח. זאת מפני שהפירות עצמם נמצאים בעולם, והשליחות היא על אותם פירות. אמנם הפירות שונים מגט בכך שאין הם חפץ שמפרישים באמצעותו כמו גט שמגרשים באמצעותו. אבל מדברי הראשונים שהבאנו משמע שאין לחלק בין המקרים. ומסתבר לומר שגם לא יהיה הבדל לענין זה בין פירות תלושים שנגמרה מלאכתם, שהם ראויים להפרשה מיידית, לבין פירות שעדיין לא נתלשו.

מדברי ראשונים אחרים (שיובאו בהמשך הפרק) עולה שנתינת חפץ כשלעצמה אינה גורמת לכך שהשליחות לא תוגדר כ"מילי". ולדעתם אי אפשר יהיה להקל עפ"י הגדרה זו.

  1. דעת ה"שיטה לא נודע למי" בתרו"מ

התייחסות מפורשת לשליח העושה שליח בהפרשת תרו"מ עפ"י הגדרה זו, מצאנו ב"שיטה לא נודע למי" (קידושין מא ע"ב ד"ה מה):

ומכאן יש ראיה דבתרומה וקדשים נמי שליח עושה שליח, ולא הוי "מילי" דלא מימסרן לשליח. וטעמא דמילתא, דאילו גבי (שליחות לכתיבת) גט, כיון דליתיה לגט בעולם - הו"ל "מילי", ולהכי אין רשאין לצוות לאחרים לכתבו. אבל תרומה, דדגן איתיה בעולם, ושליח תיקוני הוא דמתקן ליה - בהא לא אמרינן "מילי" לא מימסרי לשליח"... א"נ י"ל, דבתרומה... כיון דמצוה היא ושליח נמי שייך בתרומה דנפשיה... - לא קרינן להו "מילי" גביה.

התירוץ הראשון בדברי ה"שיטה לא נודע למי" הוא בדיוק כפי שכתבנו בדעת רש"י והריב"ש, שמכיון שהפירות בעולם - שליח יכול לעשות שליח להפרשתם.

הגרש"ז אויערבך זצ"ל דוחה את הראיה מדברי השיטה לא נודע למי, ואומר שייתכן שהוא סובר שכל החסרון של "מילי" הוא רק מצד קפידת המשלח. לכן כתב הגרשז"א, שלדידן, שאנו נוקטים שחיסרון "מילי" הוא חיסרון עצמי - אין מכאן ראיה.

  1. שיטת תוס' רי"ד והש"ג בקידושין

התוס' רי"ד והשלטי גבורים, מסכימים אף הם ש"מילי" הוא שליחות ללא מסירת חפץ. אך הם מוסיפים עוד הגבלה להגדרה זו. הם דנים בשליח העושה שליח בקידושי אשה. בגמרא (קידושין מא ע"א) מפורש ששליח עושה שליח בקידושין, אך היא אינה מבארת באיזה מקרה מדובר. תוס' רי"ד והש"ג מחלקים לענין זה בין אם המשלח נתן כסף לשליח לבין אם נתן לו שטר קידושין. ואלו דברי השלטי גיבורים (לרי"ף קידושין טז ע"ב סוף אות א):

היה השליח מקדשה בשטר וחלה השליח או שנאנס - יכול השליח למנות שליח אחר תחתיו, ומוסר לו שטר קדושין שמסר לו המקדש. אבל אם היה מקדש בכסף - אין השליח יכול למנות שליח אחר. שהרי לא נמסר לו אלא שליחות דברים, שיכול לקדשה בכל כסף שירצה, והדברים אינן נמסרים לשליח. אבל השטר נמסר משליח לשליח. שהרי אינו יכול לקדשה אלא בשטר זה שנכתב מדעת המקדש בשם המקדש ובשם המתקדשת...

ולדעתו, שליחות לקדש בכסף או בטבעת, שניתן להחליפם באחרים - היא "מילי" ואין שליח עושה בה שליח.

בלשון אחרת מופיעים הדברים בתוס' רי"ד (קידושין מא ע"א ד"ה אשכחן):

...אבל לא שהשליח יעשה שליח, משום ד"מילי" נינהו שאמר לו צא וקדש לי אשה. ואפילו אם מסר לו שום חפץ - לא דמי לגט. שהגט הוא דבר המגרש. שאם נאבד הגט אין כח לשליח לגרשה. אבל חפץ הקידושין שמסר לו - אם נאבד יוכל לקדשה לו משלו. נמצא שעיקר השליחות "מילי" הוי, והלכך לא מימסרן לשליח.

הרמ"א מוסיף בדעת הש"ג שאם נתן לו טבעת מסויימת לקידושין ואינו יכול לקדש אלא בה - דינה כשטר, ואינה "מילי".

מדברי תוס' רי"ד והש"ג למדנו הגדרה יסודית של "מילי": לדעה זו כל דבר שכוח הפעולה שלו תלוי רק בחפץ שניתן לשליח - לא הוי "מילי". אבל דבר שכוח הפעולה שלו נמסר לידי האדם שנשלח לבצעו - הוי "מילי". מטעם זה, כסף קידושין הוא "מילי", שכן שהשליח יכול לקדש את האשה גם בכסף אחר שיקח בעצמו. אבל נתינת שטר קידושין או כסף שהשליח לא יכול להחליפו באחר - אינה מוגדרת כ"מילי".

  1. מחלוקת רש"י והרמב"ם בגיטין

הקצות (סי' רמד ס"ק ג) נוטה אף הוא להגדרה זו, המבחינה בין כוח פעולה שכולו ניתן לאדם לבין כוח פעולה הגנוז בחפץ מסויים. הוא מסביר לפיה את מחלוקת רש"י והרמב"ם בדין שליח כתיבה הממנה שליח הולכה בגט. וכך נאמר בגמרא (גיטין סג ע"ב):

בעא מיניה רבא מרב נחמן: כתבו (גט לאשתי) ותנו לשליח (שימסור לה), מהו? ... תיקו.

רש"י (ד"ה כתבו ותנו לשליח) מפרש את שאלת הגמרא ואומר:

לשליח - לשליח שלי שמיניתי. וכן עשו ואבד בדרך. מי אמרינן, עשו כל שליחותם ונסתלקו?

לפי פירוש זה, אין בעיה של "שליח עושה שליח" בשאלה שנידונה בסוגיא זו. הגמרא דנה רק בשאלה אחרת, והיא: אם לאחר אובדן הגט אפשר לכתוב גט חדש מכוח המינוי שניתן לכתיבת הגט הראשון. ומכאן מדייק הקצות, שאם הבעל לא היה ממנה את השליח בעצמו - הגירושין לא היו חלים, משום ש"מילי" לא מימסרן לשליח". יש להעיר שהדברים אינם עומדים בסתירה למה שכתבנו לעיל (סעי' 1) בדעת רש"י, שאין בעיה של "מילי" כאשר ניתן חפץ ביד השליח. וזאת משום שכאן עדיין לא היה גט בעולם בשעת מינוי השליחות.

הרמב"ם (גירושין פ"ב ה"ט) מפרש את הסוגיא (גיטין שם) בדרך אחרת, ואומר:

אמר להם הבעל: כתבו וחתמו ותנו לשליח להוליך לה, וכתבו וחתמו ונתנו לשליח, ונמצא הגט בטל או פסול - אין כותבין אחר עד שימלכו בבעל. שהרי לא עשה אותן שלוחין לגירושין, ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד ולא ישאר להם בו מעשה אחר...

ולדעתו הבעיה של רבא ב"כתבו ותנו לשליח" היא רק מצד הבעל, שלא ידוע אם הוא מסכים לכתיבה של גט נוסף. אך אין שום בעיה מטעם "מילי" בכך ששליח הכתיבה ימנה שליח הולכה ויתן לו את הגט. וכן פסק הרמב"ם להלכה (פ"ט הל' לא):

אמר לשנים, כתבו וחתמו ותנו... לשליח שיוליך לה - אחד מהן כותב ושניהם חותמין ונותנים לשליח.

הרמב"ם מעמיד את בעיית הגמרא בנמצא הגט בטל או פסול מעיקרו. ומכאן מדייק הקצות ששליח כתיבה שאיבד את הגט לא יכול לכתוב אחר במקומו. יוצא מכאן, שאם הגט אכן נכתב כדין - נמצא שכל כוח הגירושין שניתן לשליח הכתיבה גנוז בגט זה, ולכן, לאחר ביצוע השליחות, לא נשאר דבר בידיו של השליח. לפי הגדרת תוס' רי"ד והש"ג, הסוברים שאם כל כח הפעולה גנוז בחפץ אין הדבר מוגדר כ"מילי" - השליחות לכתיבת הגט אינה "מילי". מתוך ההלכה ברמב"ם משמע שאף הוא סובר כמותם, ולכן מובן מדוע כתב ששליח הכתיבה יכול למנות בעצמו את שליח ההולכה, ואין בכך משום "מילי" לא מימסרן לשליח".

רש"י, לעומת זאת, מפרש את בעיית הגמרא במקרה ששליח ההולכה איבד את הגט. הבעיא עלתה בתיקו במקרה זה, כאשר שליח הכתיבה כבר עשה את כל שליחותו. אך אם שליח הכתיבה אמנם כתב את הגט ועדיין לא מסר אותו לשליח - אין ספק שהוא רשאי לכתוב גט חדש. וקל וחומר אם הגט שנכתב היה פסול מעיקרו. מדברי רש"י למדנו, שבאופן עקרוני יכול שליח הכתיבה לכתוב כמה גיטין שירצה. ומכאן יוצא, שגם לאחר כתיבת הגט נשאר כוח הגירושין ביד שליח הכתיבה. לפי הגדרת התורי"ד והש"ג, מצב זה הוא "מילי". ומסביר הקצות, שלכן העמיד רש"י את בעיית הגמרא במקרה שהבעל עצמו מינה את שליח ההולכה, שכן רק אז אין בעיה של "מילי" לפי הגדרה זו.

לדעת הקצות, נוקטים שניהם, רש"י והרמב"ם - כדעת התורי"ד והש"ג בהגדרת "מילי", ולדעתם יש להבחין בין כוח פעולה שנמסר כולו ליד השליח לבין כוח פעולה הגנוז בחפץ. לא נחלקו רש"י והרמב"ם אלא בפירושה של הסוגיא ובמסקנות הנובעות ממנה לנושאים אחרים.

 

למעבר לחלק ב'

toraland whatsapp