מילוי מקום המשגיח להפרשת תרו"מ - חלק ד'

8. פסק ההלכה בתרומות ומעשרות

בין האחרונים לא מצאנו דיון בשאלה זו של אומר "אימרו" בהפרשת תרו"מ. היחיד שדן בשאלה זו בפירוש הוא החכמת אדם. הוא אומר, שאדם הגר בחו"ל יכול לקיים את המצוות התלויות בארץ ע"י תושב ארץ ישראל. לשם כך יכול הוא למנות שליח להפריש לו תרו"מ ולומר לו שרשאי למנות שליחים אחרים במקומו. ומכאן למדנו שלדעתו אומר "אימרו" מועיל בתרו"מ.

לאור דברי השו"ע להלכה, נראה שיש להחמיר מספק בכל אומר "אימרו" שמא הוא "מילי". בשעת הדחק ניתן לסמוך על דברי האגרות משה שנוקט כדעת הראשונים המקילים באומרת "אימרו" בקבלת הגט ובכתיבת שטר במתנה. האגרות משה כתב להקל בשעת הדחק אפילו באיסורי תורה. וק"ו שיש להקל בתרו"מ, שבזה"ז חיובם מדרבנן. ומ"מ נראה שלכתחילה, כאשר קובעים מראש את סדרי ההפרשה והשליחות - יש להחמיר כדעת השו"ע.

דיון נפרד נדרש במקרה בו הבעלים אומרים בפירוש שהם מרשים למנות אדם מסויים כממלא מקומו של המשגיח להפרשת תרו"מ.

בפשטות, נראה שיש להחמיר גם בשאלה זו, וכפי שנפסק בשו"ע בנושאים אחרים. אך נראה לענ"ד, שלמעשה יש מקום להקל. הנודע ביהודה כתב בתשובה שניתן לסמוך על הדעה המכשירה באומר "אימרו לפלוני". שם הוא מצרף לקולא את הדעה הסוברת שאם המשלח אומר בפירוש שהוא ממנה את השליח ל"מילי" - שליח עושה שליח בכל סוג של שליחות.

ולכל הדעות נראה שאפשר להקל אם המשלח ממנה את השליח השני בפירוש. דוגמא לכך מצאנו בדרישה (אה"ע סי' קכ אות ב) בהלכות גיטין. הוא מציע שהבעל יאמר לשליח הראשון:

אמור לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו, ותאמר לו משמי, שאני ממנה אותו שליח בכל מקום שהוא.

ונראה שכך יש להנהיג לכתחילה כדי לצאת מכל ספק.

פרק ג - דרכים נוספות למילוי מקום המשגיח

1. הקדמה, סיכום דין שליח עושה שליח

מן האמור לעיל עולה שלענין שליח העושה שליח בתרו"מ יש להבחין בין מקרים שונים:

אם המינוי של המשגיח נעשה לפירות שכבר נתחייבו בתרו"מ והם ברשות המשלח - נראה שיש לסמוך על הסוברים שמקרה כזה אינו "מילי", ושליח עושה בו שליח. לרווחא דמילתא יש לצרף לכך את המקילים באומר "אימרו". הבעיה היא שמקרים כאלה הם נדירים למדי במערכת התעשייתית, בה ישנה תנועה מתמדת של תוצרת חקלאית, פנימה והחוצה.

אם המינוי נעשה מראש, לתוצרת חקלאית שעדיין לא נגמרה מלאכתה או שלא באה לרשותו של המשלח - מסתבר שמקרה כזה הוא "מילי". באומר "אימרו", ספק הוא אם שליח עושה שליח להפריש תרו"מ. ואף באומר "אימרו לפלוני" יש להחמיר לכל הפחות לכתחילה, כאשר קובעים את הסדר הקבוע להפרשה. מאחר ושאלה זו היא מעשית מאד, יש לבחון שיקולים נוספים, על פיהם נוכל לומר ששליח עושה שליח.

2. שליח עושה שליח מטעם זכיה

הגרש"ז אויערבך זצ"ל (לאפרושי מאיסורא סי' ו אות ב) מעיר שייתכן לומר שהפרשת מעשרות תועיל בשליח העושה שליח - מטעם זכיה. שכן מטעם זכיה ניתן לראות את השליח השני כשלוחו הישיר של בעל הבית. ואכן לדעות הסוברות שאפשר להפריש תרו"מ מטעם זכיה או ניחותא אפשר להפריש גם ע"י שליח שנתמנה ע"י השליח הראשון. וכך נאמר בבית מאיר. אך לדעות הסוברות שצריך מינוי שליחות גמור - אין להסתמך על כך לענין שליח העושה שליח.

הגרש"ז אויערבך מעיר שם, שאדם הרשאי להפריש על סמך זכיה לא יכול למנות אדם אחר להפריש במקומו, אם אין לגביו אומדנא כזאת. בטעם הדבר הוא מסביר, שהאומדנא שעל פיה הוא רשאי להפריש אינה כאומר "אימרו", ולכן אין מקום להסתמך כאן על הדעות הסוברות שאומר "אימרו" מועיל במתנה וכיוצ"ב.

העמק יהושע, הגרי"א מקובנא והמערכות חיים מקשים על סברה זו. בקושייתם הם מתבססים על פסקי השו"ע באה"ע בדיני שליחות לקידושין:

בסי' לו (סעי' ה) מרן מביא להלכה את דעת הקדוש מרדו"ש שאין שליח עושה שליח בקידושין, משום "מילי". ואילו בסי' לה (סעי' ד) הוא מביא את דעת הרא"ש, שאדם יכול לקדש אשה לחברו על סמך ידיעה שניחא לו בהכי.

ולפי דברי הגרש"ז אויערבך, קשה: מדוע לא יוכל השליח השני לקדש את האשה מדין זכיה, אם מדיני שליחות אינו יכול להועיל?

הגרי"א מקובנא מתרץ את הקושיא ומחדש שאין להפריש מכוח זכיה כאשר המשלח מינה שליח בפירוש. זאת מפני שאנו אומדים את דעתו שמעוניין דוקא בשליחות. בדבריו הוא מתבסס על הגמרא בחולין (יב ע"א):

"בעא מיניה רב דימי מרב יוסף: ...האומר לשלוחו צא ותרום, והלך ומצא תרום. מאי? א"ל: אין חזקתו תרום... לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו... תרומה - דילמא איניש אחרינא שמע ואזל ותרם - הו"ל תורם שלא מדעת, והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה".

ומכאן שזכיה איננה מועילה להפרשת תרו"מ, גם כשבעה"ב גילה את דעתו שמעוניין בהפרשה ע"י אדם אחר.

אך נראה שיש לחלק בין המקרים: שם, מכיון שבעה"ב מינה שליח מסויים - שלוחו כמותו, ואין רשות לאחר להפריש שלא מדעתו. אך במשגיח הממנה לעצמו ממלא מקום, ודאי הוא שבעל המפעל אינו מקפיד על כך.

בנוסף לכך יש להזכיר את דברי תרוה"ד, שלדעתו דברי הגמ' אמורים רק כאשר יש לשליח שיקול דעת כיצד להפריש, באיזו כמות ובאיזו איכות. אך היום, כאשר מפרישים בכל מקרה רק כמות מינימאלית מן הרע - אין הדבר מעכב.

3. מינוי שליח בקנין

דרך נוספת להקל בהפרשת תרו"מ היא מינוי שליח בקנין:

לדעת ר' יהודה אלברצלוני, אם השליח הראשון נתמנה בקנין, ויש אומדנא ברורה לכך שהמשלח מסכים למנות שליח אחר - רשאי הוא לעשות שליח אחר במקומו. וזאת למרות שמדובר בשליחות שהיא "מילי", כגון לקבלת הגט.

בהסבר הענין נאמר במהר"י אסאד שמינוי שליחות בקנין מפקיע את השליחות מדין "מילי". ואלו דבריו:

בקנו ממנו, איהו אחשביה ל"מילי" מעשה... כנ"ל כוונת הרב ברצלוני. והרשב"א לא פליג עליה.

אך בהמשך הדברים כתב שם מהר"י אסאד שהרמב"ם חולק על כך וסובר שאין שום משמעות לקנין במינוי שליח, ובמיוחד בדברים.

4. הדין בפועל

שאלת ההפרשה ע"י פועל נידונה במאמרו של אמו"ר הרה"ג יעקב אריאל בספר זה. שם הובאה דעת המחנ"א וסיעתו, הסוברים שפועל עדיף משליח. ולכן נכתב שם שייתכן שיועיל גם בדבר שלא בא לעולם. מתוך כך נראה לומר, שגם אם אין שליח עושה שליח - שליח עושה פועל, וק"ו שפועל עושה פועל.

כדמות ראיה ניתן להביא לכך מן הגמרא (ב"מ עו ע"א) האומרת שכל חיובי בעה"ב לפועליו חלים גם כששכר אותם באמצעות שליח. אך נראה לחלק ולומר שאין הדברים אמורים אלא לענין תוקפה של ההתחייבות כלפי הפועלים, שאינה שונה מכל קנין אחר הנעשה ע"י שליח.

אעפ"כ, מסתבר שפועל עושה פועל אף אם שליח אינו עושה שליח. היחס שבין הפועל למעבידו הוא יחס של שעבוד ולא יחס של שליחות גרידא. לגבי שעבוד מצאנו בפירוש ששעבוד עושה שעבוד. דין זה נאמר לענין "שעבודא דר' נתן". וכך נאמר בגמרא (כתובות פב ע"א, ב"ק מ ע"ב):

דתניא: ר' נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? - ת"ל: "ונתן לאשר אשם לו".

וכן יש שכתבו לענין מכירת חמץ. ומכאן, שכאשר פועל שוכר פועל - נוצר שעבוד ישיר של הפועל השני כלפי בעל הבית.

5. דין הבא בהרשאה

דוגמא נוספת לשליח העושה שליח מצאנו בדין בא בהרשאה (רמב"ם שלוחין ושותפין פ"ג ה"ח):

...לפיכך אם התנה עליו שירשה הוא לאחר ואחר לאחר - הרי השליח כותב הרשאה לשני ושני לשלישי, הכל לפי תנאו.

הדין המיוחד של הבא בהרשאה נובע מכך שהשליח קונה את החפץ אותו הוא בא לתבוע, דאם לא כן - יאמר לו הנתבע "לאו בעל דברים דידי אתה". לכן אין בכך בעיה של "שליח עושה שליח". וכך כתב הריב"ש בתשובה, שמורשה, שכתב לו המשלח "זיל דון והנפק לנפשך" - דינו כשליח שקיבל גט לידיו, ולכן אין זה "מילי".

בהפרשת תרו"מ, השליח אינו קונה את הפירות אותם הוא מעשר, ולכן אין לדון דין "שליח עושה שליח" במעשרות מדין "בא בהרשאה". אמנם אם בעל הפירות ימנה את השליח בהרשאה שיש בה קנין על הפירות להפרשת תרו"מ - מסתבר שלא תהיה בכך בעיה של "שליח עושה שליח". אבל דבר זה לא יועיל אלא לפירות שברשותו, אף שעדיין לא התחייבו בתרו"מ. ובמקרה זה כבר הסקנו שלדעת רוב הפוסקים שליח עושה שליח גם בלאו הכי. אבל כאשר מדובר בפירות שעדיין לא באו לרשותו של המשלח, שם הסקנו ששליח אינו עושה שליח - מסתבר שגם הרשאה איננה מועילה.

6. שותף העושה שותף

עוד הצעה שמעתי מפיו של מו"ר הרה"ג אברהם שפירא שליט"א. הוא הציע לעשות את המשגיח או את הרב לשותף. מכיון שברצוננו לפתור בכך את הבעיה במינוי שנעשה עוד לפני שהפירות בעולם - לא ניתן לעשות את המשגיח או הרב כשותפים בפירות עצמם. לשם כך יש לעשות אותם שותפים בעסק כולו. להלכה קי"ל ששותף יכול להפריש תרו"מ מן הרכוש המשותף. אמנם שותף אינו יכול לעשות שליח להפרשה שלא מדעת השותף השני. אבל שותף יכול לעשות שותף נוסף מתוך החלק שלו אם אין התנגדות לכך מן הצד שכנגד.

ולפי זה, יכול בעל הפירות למנות את הרב לשותף בעסק, והוא ימנה את ממלא מקומו כשותף משני, תחתיו.

7. הפרשה ע"י אפוטרופוס

כן יש לעיין, אם לראות את המשגיח, וכן את הרב הממונה על הכשרות כעין אפוטרופסים על הפרשת התרו"מ. וכמו שמצינו שאפוטרופוס מפריש על פירות היתומים, כן המשגיח והרב אינם שלוחים או פועלים בלבד אלא אפוטרופסים, כלומר: האחראים הבלעדיים לעניין זה. מקור הדין הוא במשנה (גיטין נב ע"ב):

יתומים שסמכו אצל בעה"ב או שמינה להם אביהם אפוטרופוס - חייב לעשר פירותיהם.

יתכן א"כ לומר, שהרבנות, האחראית על תקנת מכשול מהציבור, נחשבת כאפוטרופוס לענין זה. וא"כ דינה כבעלים ממש להפרשת תרו"מ. ואם נאמר כך - אין מניעה בכך שהרב או המשגיח ימנו שליח אחר מטעמם. מאידך גיסא נראה, שאפוטרופוס הוא מושג מיוחד, שנאמר ביתומים שאינם יכולים לדאוג לצרכיהם הכלכליים, אבל במקרים אחרים לא מצינו מושג כזה של אפוטרופוס. במיוחד אמורים הדברים לגבי הרבנות כיום, שלצערנו הרב הציבור לא נתן בידיה סמכות בעלת תוקף משפטי.

בשאלה דומה דן הגרצ"פ פראנק. הוא דן בשליח שנתמנה ע"י ועד המושבה להפרשת תרו"מ, אם יועיל מדין אפוטרופוסות של הועד או בית הדין של המושבה. אך במסקנת הדברים הוא נוטה שלא לסמוך על כך.

סיכום

כאשר מדובר בפירות הנמצאים ברשות המשלח בשעת מינוי השליח - נראה שניתן לסמוך על מה שיוצא מדעת רוב הפוסקים, ובמקרה זה שליח עושה שליח.

כאשר מדובר בפירות שאינם ברשות המשלח בשעת המינוי - נראה שאין שליח עושה שליח. לכן יש לבקש מבעל הפירות שימסור ייפוי כוח לכל אחד מאלה שעשויים לעסוק בהפרשת תרו"מ מן הפירות שיהיו ברשותו. כדי להיערך לאפשרות שיהיה צורך להפריש ע"י אדם שלא נתמנה במפורש לשם כך, יש לכלול בסדר מינוי השליחות את הסמכות למנות שליח אחר כממלא מקום. ולרווחא דמילתא יש לציין בפירוש שהפרשה זו, שע"י ממלא המקום, תוכל להועיל גם מטעם ניחותא וזכיה.

ישנן דרכים שונות שבאמצעותן ניתן להקל עוד יותר על הבעיה במינוי ממלא מקום למשגיח בפירות שעדיין לא באו לעולם, והן: מינוי שליח בקנין, פועל ושותף.

למעבר לחלק ג'