"עשר תעשר" "כי תכלה לעשר" - קריאתם בחג הסוכות - חלק ב'

2. שמיני עצרת

בדבר הקריאה של שמיני עצרת. ר' יצחק אבן גיאת, כותב בשם רב האי גאון כך: 

יש שקורין "כי המצוה הזאת" (דברים ל, יא), ועדין קוראים אותו בארץ ישראל בירושלים. ויש שקוראים ברכות שב"אם בחוקותי", (ויקרא כו, ג), ויש שקורין "כל הבכור", ואנו קורין "כל הבכור".13 

עם זאת רש"י במגילה לא ע"א כותב אחרת: 

קורין כל הבכור - אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן, שהוא זמן אסיף, ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם. ועוד יש באותה פרשה: מצות מעשר עני, ומצות נתון תתן, ופתוח תפתח, והענק תעניק לעבד עברי, ושילוח חפשי, והעבט תעביטנו.14

מדברי רש"י הללו מובן שהנהגה זו היא בין אם יום טוב שני של אחרון של סוכות חל בחול או חל בשבת. כאן יש סיבה ערכית - חינוכית, ולא בשל צורך להגדיל את מספר הפסוקים על מנת לאפשר לשבעה קרואים לעלות. ימי סוכות הם בזמן האסיף, ובפסוקים הללו כתובים מצוות הקשורים למתנות עניים, ובכלל ליחסים שבין אדם לחברו - יחס לעבד עברי, ויחס שבין לוה ומלוה.15 

יושם לב שבגמ' שם נאמר שביום טוב אחרון של סוכות "קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור". ובשל כך כתב רש"י: "מתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן".16 

כך הסביר גם במחזור ויטרי סימן שפד: 

ובפרשת היום עשר תעשר היא. בין שחל להיות בשבת בין בימי השבוע. שכך שנינו בשמיני עצרת: "מצות וחוקים ובכור". ומחמת מצות הענקה. דכי קאי בפסח ביום טוב האחרון קרי ליה תנא כל הבכור בהדיא. ש"מ דחג דזמן אסיפא היא. ורישא דשתא לחינוך שמיטין ויובלות. הזקיקו רבותי' להוסיף על כל הבכור עשר תעשר. להכריז על המעשרות. וחוקי שמיטות. ולצוות הענקת עבד ופתיחת יד לאביונים. היינו דקת' מצות וחוקים ובכור.

לפיו, בפסח נאמר בגמ' שיש לקרא כל הבכור, ואילו כאן נוסף שיש לקרא: "מצות חוקים ובכור". הוא הוסיף עוד שגם הפיטנים כתבו פיוט מיוחד לשמיני עצרת של סוכות: 

ומחמת חידוש הפרשה וחיבת המעשר ייסדו לו פייטנין קרובה מיוחדת. היא [איום] אמצה עשירייה. ושוררו עליו קיבוץ עשרונות ועשיריות המצויינין בתורה על פי הלכות ואגדות. ורמז המייסד בסילוק פרשה זו נקראת שתי פעמים בשנה. אחת של ראה אנכי. ואחת בשמיני עצרת. וכך התחיל. השקיפה ממעון קדשך מן השמים. וברך משנני עשר פעמיים: ובדורו של קלירי עמד המשורר ואחז בידו שער יסודו לפיוט. 17 

והוא חוזר ומפרט את טעם הקריאה מעשר תעשר, ומצין שיש חולקים על כך: 

אבל בסוכות ביום שמיני ספק שביעי מתחילין עשר תעשר בין בחול בין בשבת. מפני שיש בה מצות וחוקים ובכור, נתינת מעשרות וחילוק מתנות לעניים שמפורשין בה. ובסוכות עת הבציר ועת האסיף הוא. וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי הפרשה כדי שיחלקו לעניים ויתמכו האביונים נהגו לאומרה.

ויש חולקין בדבר. ואומ' שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור. אך אין ממש בדבריהם. דקאמרי' במגילה פ' בני העיר. ביום שמיני של חג מפטירין במצות וחוקים ובכור. ובכור תרתי משמע. בכור. כל הבכור. ומצות וחוקים דעשר תעשר. ומצינו ראייה לדבר שר' אליעזר בירבי קליר יסד קרובה על פרשת עשר תעשר. בסוכות. מה שלא יסד בשאר רגלים. ועוד יסד בקרובה פרשה זו בסילוק. ונשנית בשנה שתי פעמים. כלומר חוק הוא ולא יעבר. שתהא נקרית ב' פעמים אחת במקומה לשבתה. ואחת לסוכות ביום שמיני של חג.

הוא כותב שזו הסיבה בגללה קוראים פרשה זו בסוכות, ואמנם הסוברים שמתחילים מ"כל הבכור", יסברו שקוראים פסוקים אלו בגלל שנאמר בהם: "והיית אך שמח" (דברים טז, טו). ואמרי' בפ' בכל מערבין (פסחים עא ע"א), לרבות לילי יום טוב האחרון של חג לשמחה.18 וממשיך שיש שפירשו אחרת את הגמ': 

והרב ר' חיים כהן בר' חננאל פי' מצות וחוקים ובכור. מצות - אלה המשפטים, שהן גופי מצות ודיניו. וחוקים- אם בחקתי, שהן קבלת מצות ותוכחות. ובכור- כל הבכור. ופי' או מצות, או חוקים, או בכור. ואנו לאפוקי נפשין מפלוגת' קרינן בעשר. וכל הבכור. אע"פ שבירושלמי מצא הרב סייג לדבריו. וכן עמא דבר. 

ופירוש ר"ת דומה לרש"י:  

ור"ת פי' לכך מתחילין מעשר תעשר. לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה שנוהגות באותו זמן. שהוא זמן האסיף. ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל ביתם. ויש באותה פרשה מצות מעשר עני. ומצות נתן תתן. פתח תפתח. הענק תעניק. העבט תעביטנו. ומוציאין שתי תורות וקורין ה' בפרשת עשר תעשר. ואם שבת הוא קורין בה ז'. והמפטיר קורא בפנחס. ביום השמיני עצרת. וקורין בנביא ויהי ככלות שלמה (מלכים א ח). עד וכפיו פרושות השמים. מתוך האמור בו ביום השמיני שלח את העם: 

לפיו, תמיד יש לקרא מפרשת עשר תעשר. ביום חול יעלו חמישה קרואים ובשבת שבעה קרואים. כשיטה זו של רש"י, כתבו עוד ראשונים.19 

ראשונים אחרים הסכימו גם הם שיש לקרא מעשר תעשר אך רק אם שמיני עצרת חל בשבת, ונראה שהנימוק תואם לנהוג בפסח ושבועות. כך כתב בספר העיטור: 

ביו"ט אחרון של חג קורין במצות חקים ובכורות. ויש מקומות שמתחילין עשר תעשר שהיא זמן אסיפה ועוד טעם אמרו מפני מה מתחילין מפני שיש בו המצוה הזאת. ויש שקורין כל הבכור. ומנהגינו כל הבכור. ואין אנו קורין עשר תעשר אלא כשחל בשבת.20 

מ"מ לשיטת רש"י ולראשונים נוספים יש לקרא בשמיני עצרת מ"עשר תעשר", וביום טוב שני (תשיעי), יש לקרוא "וזאת הברכה". בארץ ישראל בה עושים רק יום טוב אחד- שמיני עצרת ושמחת תורה הם ביום אחד, וקוראים "וזאת הברכה" בלבד. יוצא אם כן שקריאת "עשר תעשר" היא רק לבני חו"ל, ולכאורה לא שייך אצלם זמן אסיף ונתינת מתנות עניים כמו מעשר עני? החיד"א בברכי יוסף או"ח סימן תרסח, ב, בשיורי ברכה, כותב שכשנהגו בארץ ישראל לסיים את התורה כל שלוש שנים קראו בארץ "כל הבכור", (דהיינו כאמור בגמ', ללא התוספת בראשונים לפיהם החלו ב"עשר תעשר"), אך משנהגו לסיים את התורה בכל שנה, החלו לקרא "וזאת הברכה". 21 

ד. השיר של הלויים במקדש בסוכות

ביטוי נוסף לכך שהיו מעוררים את הציבור בענין המעשרות, נמצא גם בשיר שהלוים היו אומרים במקדש בחג הסוכות. כך נאמר בגמ' סוכה נה ע"א: 

תניא: בחולו של מועד, בראשון מה היו אומרים? "הבו לה' בני אלים" (תהלים כט), בשני מה היו אומרים? "ולרשע אמר אלקים" (תהלים נ), בשלישי מה היו אומרים? "מי יקום לי עם מרעים" (תהלים צד), ברביעי מה היו אומרים? "בינו בוערים בעם" (תהלים צד), בחמישי מה היו אומרים? "הסירותי מסבל שכמו" (תהלים פא), בששי מה היו אומרים? "ימוטו כל מוסדי ארץ" (תהלים פב). ואם חל שבת באחד מהם - ימוטו ידחה. 

רש"י בסוכה מז ע"א ד"ה שיר, מזכיר את השירים שהלוים היו אומרים בסוכות וכותב: 

שיר של חג מפורש בהחליל (לקמן סוכה נה, א): בינו בוערים בעם כו' הבו לה' - כולן רמוזים על עסקי מתנות עניים, מפני שזמן אסיפה הוא, ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות, שישמעו מפרישים ויפרישו בעין יפה.

ואכן בסוגיה העוסקת בשיר הלווים בסוכות, מפרט רש"י בסוכה נה ע"א על השיר הנאמר ביום הרביעי: 

ולמחר בינו בוערים בעם - מפני שעכשיו זמן מתנות עניים, שהוא זמן אסיף, זמן לקט שכחה ופאה, ומעשר עני, וכשמגיעין ימים האחרונים, שהן קרובים לפרוש ולשוב לבתיהם קורין לפניהן, להוכיחם שיעשרו כראוי, ואף על פי שהמעשרות בצנעה, ולא יאמרו: מי רואנו ומי יודענו, לכך אומר בינו בוערים בעם - שאומרים בלבם: מי יגיד מעשינו הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט היוסר גוים הלא יוכיח וגו' עד מי יקום לי.

וכך גם בשיר של היום הששי: 

ימוטו כל מוסדי ארץ - במזמור אלהים נצב בעדת אל, ואומרים כל המזמור על שם שכתוב בו עני ורש הצדיקו - אלו מעשרות, שכך הוא נדרש בחולין: צדק משלך ותן לו, בפרק הזרוע (קלד, א), לא ידעו ולא יבינו ומי שאינו נותן לבו להבין לכך בחשכה יתהלכו - זו מיתה, כדתנן (אבות פ"ה מ"ט): בארבעה פרקים הדבר מתרבה כו' במוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים - וגורם קללה לעולם ורעבון שימוטו כל אפסי ארץ.

לפי רש"י השיר של הלוים בסוכות מכוון אף הוא למטרה זו, לקרוא ולעורר לנתינת מתנות עניים, עם תחילת שנת המעשרות, ובתקופה של חג האסיף. 

1. 1. בכתבי היד של המשנה, כת"י פרמה, וכת"י קויפמן, לאחר "וכי תכלה" קורא את הברכות והקללות "עד שהוא גומר את כולם". אין הוא קורא את פרשת המלך בדברים יז. כך הוא גם הנוסח במשנה שבירושלמי. בענין זה ראה: דוד הנשקה, "פרשת המלך כיצד? לדרכי עריכת המשנה", סידרא, טז (תש"ס), עמ' 32-21.
2. 2. בבירור מחלוקתם, ראה מאמרי: "מעמד הקהל וקריאת התורה בבית כנסת" מועדי יהודה וישראל, עמ' 195-170, שם הסברנו שחכמים רואים את ייעודו של המעמד כשחזור מעמד הר סיני, ואילו ר' יהודה רואה את המטרה בלימוד תורה בהמון, ולכן אין המלך קורא פרשיות שענינם מוסר ותוכחה.
3. 3. במשנה נאמר שקורא כי תכלה, פרשת המלך, וברכות וקללות. ואילו רש"י כותב שהיה קורא קודם ברכות וקללות ואח"כ פרשת המלך. כך הוא נוסח הגמ' בכת"י וטיקן 110. כך הגירסה גם בילקוט שמעוני תורה פרשת וילך רמז תתקמ, וכן המאירי ותוס' איוורא לסוטה שם.
4. 4. כך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה בסוטה שם, וכן החינוך מצוה תריב. יתכן שלפיו, לא גרסו כאן פרשת המלך, מאחר שהקריאה כולה נקראת בלשון המשנה פרשת המלך.
5. 5. כך הגירסה במספר כתבי יד של המשנה. ראה: ר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה, סוטה עמ' 684.
6. 6. בספר כפתור ופרח פרק כה גורס בירושלמי: "על ידי שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח תורת מעשר".
7. 7. מתחילים בפסוק "כל הבכור", כמו באחרון של פסח, אלא שהגמ' הדגישה את הפסוק הקשור לשבועות.
8. 8. שאילתות דרב אחאי פרשת וישלח שאילתא כו. סדר רב עמרם גאון, חג השבועות.
9. 9. מחזור ויטרי סימן שיב, שפד; ספר אור זרוע ח"ב - סימן שצא; ספר המנהגים (טירנא) חג השבועות; הרב דוד אבודרהם, ספר אבודרהם סדר תפלות השבועות ד"ה יום שני.
10. 10. כמו הגאונים (לעיל הע' 6); ספר האורה חלק א' [עה] סדר פרשיות של שבועות; הרמב"ם בהל' תפילה יג, ט; טור ושו"ע או"ח סימן תצד, ב, על אף שכותב כן ביחס לאחרון של פסח וסוכות. המגן אברהם שם ס"ק א, מציין שאם חל בשבת קורא מ"עשר תעשר".
11. 11. סידור רש"י סימן תמג; ספר כלבו סימן כ; ספר המנהגים (טירנא) חג הפסח ד"ה ביום ח'; טור ולבוש אורח חיים סימן תצ.
12. 12. ספר העיטור - עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קלו עמוד ב; רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים יג, ח,
13. 13. ר' יצחק אבן גיאת, שערי שמחה, א, עמ' קיז. מובא באוצר הגאונים למגילה לא ע"א (עמ' 62). דברי רב האי הובאו בספר האשכול (אלבק) הלכות קריאת התורה דף סו עמוד א-(2), ואף בעל האשכול סובר כך. ראשונים נוספים סברו שיש לקרא מכל הבכור: רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים יג, יב ראבי"ה ח"ב - מסכת מגילה סימן תקצה טוען שלפנינו מחלוקת בבלי וירושלמי, ולירושלמי קוראים מכל הבכור, ולבבלי "מצות וחוקים ובכור" "ופליאה היא שאנו מניחין הבבלי וסומכין על הירושלמי". ספר שבולי הלקט סדר חג הסוכות סימן שעב.
14. 14. הרב צבי יהודה קוק, גליון הש"ס למגילה שם (סוף בירור הלכה עמ' ט), מסביר מדוע רש"י לא מנה את סדר המצות לפי סדר המקראות.
15. 15. ע' פליישר, "פרשת עשר תעשר וקריאתה בימות החג לפי מנהגות ארץ ישראל", תרביץ, לו (תשכ"ז), עמ' 155-116. לפיו, בא"י נהגו לקרא פרשת עשר תעשר בשבת חול המועד פסח וסוכות, זאת בשל הדרשות שבפסיקתא דרב כהנא. כבר העיר על דבריו י' תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד עמ' 129, שקשה לראות בדרשות אלו רמז לקריאה בחול המועד.
16. 16. ראה את הסברו של הרב יעקב עמדין שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימנים קצח- קצט, על דברי רש"י . אמנם יש נוסחאות בגמ' בהן לא כתוב "מצות וחוקים ובכור". כך למשל מציין הר"ן (במגילה יא ע"א ברי"ף). ראה עוד בדקדוקי סופרים במגילה לא ע"א.
17. 17. מופיע גם בסידור רש"י סימן שו.
18. 18. כך כותב גם בספר כלבו סימן כ ד"ה יום שמיני.
19. 19. ספר המחכים ד"ה סדר תפלת סכות (המתחיל סמוך להערה תקכז); ר"ן בחידושיו למגילה לא ע"א. הטור באו"ח תרסח מציין מנהג זה; ספר המנהגים (טירנא) שמיני עצרת; לבוש שם ס"ק ב; מגן אברהם שם ס"ק ד, ומ"ב שם ס"ק יב.
20. 20. ספר העיטור - עשרת הדיברות הלכות הלל דף צה עמוד ב; הרשב"א והמאירי במגילה לא ע"א; ספר כלבו סימן כ ד"ה יום שמיני; אבודרהם עמ' רצט; מנהיג עמ' תיב; רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק ה דף סא טור א; ספר האגור הלכות אתרוג סימן אלף ל; טור ושו"ע או"ח סימן תרסח, ב;הגהות מימוניות על רמב"ם הל' תפילה יג, יב; כף החיים שם ס"ק כה. אמנם יש מקומות בחו"ל בהם נהגו גם בשמיני עצרת לקרא וזאת הברכה. ראה: שו"ת מבי"ט ח"ב סימן קכט.
21. 21. ראה: הרב אלתר הילביץ', "על הקריאה בשמיני עצרת ושמחת תורה", חקרי זמנים א עמ' רמח- רנא.

למעבר לחלק א'