בחירות ושלום?

באופן טבעי הנטיה של בני האדם היא לחשוב שעל ידי אחדות, הסכמה ודרך משותפת מגיעים לשלום. כאשר תנאים אלו לא קיימים, דומה הדבר שאין כלל מקום לדבר על שלום.

הנטיה הטבעית הזו מובילה פעמים רבות לשאלות שונות של אנשים המרגישים שהשוני סותר את השלום. אך ביהדות אנו מוצאים אחרת. אנו אומרים כל יום בתפילה את אותם הדברים המפורסמים "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"... ואדם החי באופן פשוט כיום מתעורר לשאול את עצמו כיצד יתכנו הדברים? אדם שיפתח את התלמוד יראה המון המון מחלוקות, המון אי הסכמות, וכיצד זה שתלמידי החכמים הם אלו שירבו שלום?

אל שאלה זו נדרש הראי"ה קוק זצ"ל ובספרו עולת ראיה אנו מוצאים הסבר מעמיק בנושא. וכך הוא כותב: "יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הרבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא גם הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתלה אמתת החכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' ויראתו ואהבתו"...

הדרכים השונות תורמות כל אחת את החלק שלה, ועל ידי הבירור והאחדות ביניהם מגיעים לשלמות. לפי דברים אלו אין להיבהל כאשר יש דרכים שונות אלא ללמוד איך לאחד אותן נכון. אלא שכאן אנו מגיעים לנקודה הלא פשוטה. כל עוד האדם חושב שרק עימו האמת, קשה יהיה להגיע איתו לאחדות. השוני יגרום לחיץ ולריחוק.

הגמרא שמלמדת אותנו את היחס בין אב ובנו בזמן הלימוד (נראים כאויבים) ולאחר מיכן (נראים כאוהבים) מלמד אותנו שהידע להשאיר את הדיון ואת המחלוקת לתחום האידיאולוגי, לתחום המחשבתי, בלא להפוך את הדברים ליחס אישי לאחר, נותן את האפשרות להתעסק עם מה שלא מסכימים בלא לגרום לריחוק. אי הסכמה היא דבר מקובל, אך המריבה ושאר הדברים הלא טובים הנובעים מכך, אין להם הצדקה.

רואים אנו במשך דורות, שגדולי ישראל שנחלקו בתחומים שונים נשארו אוהבים גדולים אחד לשני, ואף יתר מכל אחד אחר.

במקום אי ההסכמה כאן נמדד האדם, האם הוא יהיה מסוגל להתרומם מעל המחלוקת, ולהציג את הדברים בנקיות, באמת שלהם? האם יוכל הוא להתנתק מנגיעות אישיות ולהיות כלי לאמת שבאה לפי דרכו?

במידה ונלמד את הדברים, נפנים אותם נוכל להפוך אותם לבסיס בחיים שלנו.

אחד היסודות המרכזיים להגיע למצב זה הוא היסוד של אהבת ישראל, אהבת הזולת. כאשר אוהבים את האחר אהבה אמיתית, יודעים להתגבר על השונה, ואף לראות את המעלה של השונה. אהבה זו דורשת לימוד, דורשת השקעה ובניה. אחדות זו שנמצאת בשורשם של ישראל, כפי שהרחיב עליה האדמו"ר הראשון של חב"ד בספרו התניא שישראל נשמה אחת בגופות מחולקים נמצאת בתחושה פנימית של כל אחד, אלא שחיי היום יום מקשים על האפשרות לחיות אותה ביום יום, במעשים הפשוטים ובדברים שאנו לא מסכימים. כאשר נדע דוקא בזמן של בחירות לדעת להבדיל בין אי הסכמה לבין אחדות ושלום נזכה להתייחס אחרת לכל תהליך הבחירות.

תהליך הבחירות והיחס אליו מזכיר לנו עד כמה אנו נדרשים כיום לעבוד על הדברים, עד כמה השקעה נכונה תוביל למשהו אחר, משהו שכל עם ישראל מצפה אליו.