על יהדות וכלכלה בפרשת לך לך

פרשתנו סובבת סביב דמותו המיוחדת של אברהם אבינו ומידותיו הטובות. גם התנהגות כלכלית יחודית היתה לו לאברהם אבינו עליו השלום.

אברהם העדיף את המגורים בארץ שההצלחה הכלכלית בה תלויה בסיוע ממרומים, "אשר למטר השמים תשתה מים", על פני סדום אשר "כולה משקה".

אברהם נמנע מלקבל טובות הנאה ממלך סדום, ודבק באורח חיים של עצמאות כלכלית.  "ולא תאמר אני העשרתי את אברהם".

אברהם הנהיג להפריש "מעשר מכל" למלכי צדק מלך שלם הכהן לאל עליון. מנהג הרווח עד היום בעם היהודי, וידוע בשם "מעשר כספים".

אברהם נהג גם להכניס אורחים לביתו ולהנות אחרים מרכושו.

לפי חכמנו אברהם אף טבע מטבע עליו זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד שני. אולי היה הוא מראשוני המשתמשים במטבעות כסף בעולם העתיק. ומסתבר שגם היווה סוג של "מעצמה כלכלית" מקומית.
מה היא המשמעות של המטבע, או ה"מוניטין" המיוחד שהיה לו לאברהם?

ננסה להסביר כפי הבנתנו: אברהם נמנע מלהסתמך על בשר ודם ועל משאבי הטבע שקיומם מובטח, ובחר לנהל חיי כלכלה המסתמכים על עזרה משמים. האמונה בניסים המבטאת בסיפורם של זוג הזקנים שחזרו באורח נס לימי הבחרות, היא מטבע "עובר לסוחר" אותו שיווק ופרסם אברהם בעולם יחד עם דוגמה אישית של לקיחת אחריות כלכלית ללא תלות בזר, ונתינה כמעט ללא גבול.

זו היא דמותו של אברהם כאיש כלכלה. זה החותם שהשאיר בעולם.

דבר התורה מוקדש לכבודה של ישיבת מצפה יריחו, בה זכיתי ללמוד, לרגל חגיגות חצי היובל לישיבה.